נושא: כללי

ממונות

קנו חפץ במחיר הנקוב עליו ובסוף אחרי שהשתמשו בזה התברר שקרא טעות והמחיר יותר יקר, מה הדין.

לקחת הוא לא יכול. אך יכול להחזיר את החפץ כמות שהוא משומש, אם אינו רוצה לקנותו במחיר יקר זה.

מקורות

כתב בשולחן ערוך הרב חושן משפט הלכות אונאה וגניבת דעת (סעיף א): אסור לאדם להונות את חבירו בין במקחו ליקח בזול ממה שהוא שוה אפילו פרוטה אחת בין בממכרו למכור ביוקר ממה שהוא שוה אפילו פרוטה אחת ואם הונה עובר בלא תעשה שנאמר וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו איש את אחיו. ולא יאמר שמא שוה כך וכך במקום פלוני או לזמן פלוני ישוה כך כי אין בזה הדבר אלא מקומו ושעתו:


ב עבר או טעה והונה חייב להחזיר האונאה אם היא שתות שיווי מקח כגון שמכר שוה שש בשבע או שקנה שוה שש בחמש או שהיא שתות מעות כגון שמכר שוה חמש בשש או שקנה שוה שבע בשש. אבל אם אין בה לא שתות שיווי מקח ולא שתות מעות אין צריך להחזיר לפי שכן הוא דרך מקח וממכר שאין הלוקח והמוכר יכולים לכוון דמי המקח בצמצום ודרך העולם למחול טעות עד שתות אם הטעות הוא בשיווי המקח ולא במדה ומשקל ומנין הסחורה או המעות כמו שיתבאר:


ג אבל לכתחלה חייב להודיעו טעותו אפילו על פרוטה אחת ולא יונה אותו. ואף שיש להסתפק ולומר שכל פחות משתות אין שם אונאה עליו כלל אלא דרך מקח וממכר הוא כי לפעמים הלוקח חפץ במקח ומוסיף עליו דמים יותר משיוויו ופעמים שהמוכר מזלזל בממכרו מפני שאין חפץ זה ערב עליו או מפני שדחוק למעות ולכן עד שתות הוא בכלל דמי המקח ואין עליו שם אונאה כלל מכל מקום ירא שמים יחמיר לעצמו שלא יכנס לספק לא תעשה של תורה.


ואפילו אם המתאנה הוא תגר ובקי ביותר ואין דרכו לטעות אין תולין האונאה אלא בטעותו.


וצריך להודיעו טעותו ולפרש לו שאף ששוה כך וכך איני חפץ למכור או לקנות אלא בכך וכך ואין לך עלי כלום.


[ולכן בנידון דידן שהחפץ היה שווה הרבה יותר, ובטעות ניתן במחיר זול יותר, הרי זה "מקח טעות" ויכול המוכר לחזור בו מהמכירה, רק שמ"מ כיון שאי"ז באשמת הקונה, אינו מחוייב לשלם את המחיר היותר יקר של החפץ, ואם אינו רוצה לקנותו במחיר היותר יקר, יכול להחזירו למוכר כמות שהוא משומש. ואפשר שגם אינו חייב לשלם על השמיוש שבנתיים, כיון שבאומדן הדעת אין רצון הקונה להשכיר חפץ כזה, רק לקנותו, (ויחפש כעת חפץ אחר כזה במחיר זול יותר), ומה שנשתמש בו עד עתה אי"ז באשמתו, רק באשמת המוכר שלא בדק יפה מחירו האמיתי, (ועדיין יש לעיין).