מלאכה ביום שני של ר"ח

ובבית יוסף אורח חיים סימן תיז אות א: כתב הרוקח (סי' רכח) כשראש חדש שני ימים לא יעשו מלאכה בשניהם. ובשבלי הלקט (סי' קסט) כתב על הירושלמי דבסמוך מכאן יש להוכיח שכיון שנהגו בו איסור אין להן רשות לבטל מנהגן דהוי ליה דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור וכו' ועוד שהרי קבעוהו לחוק מימי משה רבינו עליו השלום אבל כשהחודש מעובר אם צריך לשמור ב' ימים אין בזה אלא מנהג מדינה ואין מחמירין עליהן עכ"ל: כתב רבינו ירוחם (ני"א ח"א נב.) נראה לי דלאותן שנהגו שלא לעשות מלאכה אין להן לעשות שום מלאכה כי ראיתי כמה נשים טועות ואומרות אין לנו לטוות אבל נעשה מלאכה אחרת והיה להן או לאסור כל מלאכה לפי מנהגן או להתיר כל מלאכה עכ"ל ואני ראיתי נשים נוהגות שלא לעשות מלאכה להשתכר אלא תופרות בגדי כלי הבית ונראה שגם זה אין לעשות שמאחר שנהגו שלא לעשות מלאכה צריכות ליזהר מלעשות בו כלל ואפשר דמעיקרא הכי קבילו עלייהו לשנותו מחול ממש ולא ליאסר במלאכות שאינן עושות להשתכר:

ושמעתי מאחי ה"ר יהודה טעם לדבר וכו' וכשחטאו בעגל ניטלו מהם וניתנו לנשותיהם. ואם תאמר אם כן היכי קאמר רבי אליעזר לכך נתן להם הקדוש ברוך הוא שכרן דכיון שכבר ניתנו ראשי חדשים לישראל אף על פי שכשחטאו האנשים ניטלו מהם הנשים שלא חטאו דין הוא שלא ינטלו מהם ולא מיקרי נתינת שכר מה שלא ניטלו מהם וי"ל דעדיין לא ניתנו ראשי חדשים לישראל שיהיו אסורים בעשיית מלאכה אבל היו ראויים לינתן ובשביל מעשה העגל נמנע הטוב מהם וכיון שהאשה נגררת אחר האיש וטפלה לו היה ראוי גם כן לימנע מהן כדי שלא יהא טפל חשוב מן העיקר אלא שלא רצה הקדוש ברוך הוא לקפח שכרן ונתנן לנשים ועוד יש לומר דמעיקרא ניתנו לאנשים ולא לנשים וכשחטאו בעגל ניטלו מהאנשים וניתנו לנשים והכי דייק לישנא דקאמר ניטלו מהם וניתנו לנשותיהם והשתא הוי שפיר נתינת שכר שזכו במה שלא היו ראויות קודם לכן:

ובטור אורח חיים הלכות ראש חודש סימן תיז: גרסינן בפרק אין נערכין ר"ח אינו אסור בעשיית מלאכה ואיתא נמי בפרק קמא דמ"ק ר"ח יוכיח שיש בו קרבן מוסף ומותר בעשיית מלאכה והא דאיתא במגילה ושאין בו ביטול מלאכה לעם כגון ר"ח וחולו של מועד אלמא שאסור בעשיית מלאכה דקאמר מפני שאין בו ביטול מלאכה אם ישהו בב"ה תקנו להוסיף אחד ולקרות ד' בתורה ההיא לנשים קאמר מפני שהנשים בטלות בו ממלאכה וה"נ איתא בירושלמי הני נשי דנהיגי דלא למיעבד עבידתא בריש ירחא מנהגא ואיתא בפרק מ"ד מפרקי דר' אליעזר לפי שלא רצו נשים ליתן נזמיהן לבעליהן במעשה העגל לכך נתן להן הקדוש ברוך הוא שכרן שיהו משמרות ר"ח יותר מהאנשים ושמעתי מאחי הר"י טעם לדבר לפי שהמועדים נתקנו כנגד אבות פסח כנגד אברהם דכתיב (בראשית יח) לושי ועשי עוגות ופסח היה שבועות כנגד יצחק שתקיעת שופר של מתן תורה היה בשופר מאילו של יצחק סוכות כנגד יעקב דכתיב (בראשית לד) ולמקנהו עשה סוכות וי"ב ראשי חדשי השנה שגם הם נקראים מועדים כנגד י"ב שבטים וכשחטאו בעגל ניטלו מהם וניתנו לנשותיהם לזכר שלא היו באותו חטא.

ובדרכי משה הקצר אורח חיים סימן תיז אות א: ובאור זרוע (ח"ב סי' תנד) כתב עוד טעם אחר וז"ל לפי שבכל חדש וחדש האשה מתחדשת וטובלת וחוזרת לבעלה והיא חביבה עליו כיום החופה כשם שהלבנה מתחדשת (כך) בכל חדש (והם) [והכל] מתאוים לראותה כך האשה [כשהיא] מתחדשת בכל חדש (ל)בעלה (ו)מתאוה לה וחביבה עליו כאלו היתה חדשה ולכך הוי ראש חדש יום טוב של נשים עכ"ל:

ובפרישה אורח חיים סימן תיז אות א: ושמעתי מאחי ה"ר יהודה טעם לדבר וכו'. ז"ל מורי ורבי (מהרש"ל בביאורו לטור) ואני אומר על שם שלעתיד הנשים הזקנות הצדיקות יחזרו לנעורותיהן כיוכבד על שם (תהלים קג ה) תתחדש כנשר נעורייכי ועל זה ניתנו להם ר"ח זכר לדבר וק"ל. ועיין בביאוריו לסמ"ג ריש (הלכה) [הלכות] ר"ח:

ובשיירי כנסת הגדולה הגהות בית יוסף אורח חיים סימן תיז: א דף רפ"ח ע"ג שטה נ': אבל נשים אסורות במלאכה כו'. נ"ב: ולמה נהגו רוב הנשים לעשות מלאכה ואין מוחה בידם. והעיקר כמ"ש הב"ח דאיסורא ליכא, אלא שאינו יכול לכוף לאשתו לעשות מלאכה אפילו קלה, ולמשרתיו ולעבדים העברים לעשות מלאכה כבדה.

ובשולחן ערוך אורח חיים הלכות ראש חודש סימן תיז סעיף א: ר"ח מותר בעשיית מלאכה, והנשים שנוהגות שלא לעשות בו מלאכה הוא מנהג טוב. הגה: ואם המנהג לעשות מקצת מלאכות ולא לעשות קצתן, אזלינן בתר המנהג (ב"י).

ובכנסת הגדולה הגהות טור אורח חיים סימן תיז: והכי נמי איתא בירושלמי, הני נשי דנהיגי דלא למעבד עבדתא בריש ירחא מנהגא וכו'. נ"ב: ואם באות לישאל אין מתירין להם אפילו בר"ח השני. משא מלך ח"ז בדיני המנהגות בדת הנשים כמנהגם.