כדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם בית בחוץ לארץ מתחייב מיד במזוזה. ב) האם יש הבדל כמה זמן הולך לגור בבית נופש. ג) האם יש הבדל בין אם שוכר מגוי או מיהודי. ד) האם יכול לקחת את המזוזות שקובע שם כאשר יוצר לאחר מכן מהמקום. ה) האם יש הבדל בין הוא בעל הבית או שהוא רק שוכר דירה שם מבעל הבית אחר.
תחילה יש להביא מה שנפסק בשולחן ערוך יורה דעה הלכות מזוזה סימן רפו סעיף כב שיהודי ששוכר בית בחוץ לארץ הרי הוא פטור ממזוזה במשך שלושים יום הראשונים לשכרותו את הבית אך השוכר בית בארץ ישראל חייב במזוזה מיד שנכנס לדור בבית וזאת משום יישוב ארץ ישראל ואפילו אם רק שואל את הבית מחברו ואפילו לא שוכר אותו גם כן חייב במזוזה מיד מאותו הטעם.
וכתבו הפוסקים שאין חילוק בין שוכר מישראל לשוכר מגוי שמכל מקום אם שכר את המקום יותר משלושים יום הרי היא כביתו וחייב במזוזה. וכאשר מתחייב במזוזה כאשר שכר לשלושים יום ומעלה הרי הוא חייב מיד כי שכירות ליום אחד נחשבת ממכר לכמה דברים אלא שפחות משלושים נחשב עראי אבל כששכרו לשלושים יום ויותר פשוט שמיד חייב מדרבנן וכן המנהג פשוט ואין לשנות.
והרחיב בדבר בערוך השולחן והביא את מקור הדברים ממסכת מנחות דף מד עמוד א' שם מבואר שמי שדר בפונדק דרכים פטור ממזוזה מאחר והיא נחשבת דירת ארעי בלבד לגבי האורח כי הוא גר שם רק מספר ימים בלבד ואמנם אם הולך לשהות שם למשך שלושים יום ומעלה הוא חייב במזוזה כי זה משך זמן חשוב וקבוע וזה נחשב כדירת קבע.
וכתב על כך שיש לומר שדין זה הוא רק במקרה שבעל הפונדק הוא גוי ולא יהודי אבל אם בעל הבית של הפונדק הוא יהודי הוא חייב לעשות מזוזות בכל פתחי החדרים של חדרי האורחים כי הריי זה ביתו הפרטי רק שמשכירם לאורחים והרי הוא מצידו חייב במזוזה. ואין הבדל בזה בין אם מדובר בפונדק שנמצא בארץ ישראל לבין פונדק בחוץ לארץ כי אין הבדל בזה כמו לגבי שכירות בתים.
והנה לגבי לקיחת המזוזה לאחר שיוצא מבואר בשולחן ערוך יורה דעה הלכות מזוזה סימן רצא סעיף ב' שאדם ששכר בית מאדם אחר מי שמתחייב לקבוע בה מזוזה הוא השוכר שגר בבית בפועל ולא הבעל הבית שהבית שלו ולתקן את כל הצריך בפתח וכדומה לגבי קביעתה בפתח. מאחר וחיוב מזוזה לא חל על בעל הבית אלא על מי שגר בפועל בבית וכפי שאמרו חכמים "מזוזה חובת הדר היא" כלומר שחיוב מזוזה חל על מי שגר בבית בפועל. וזה במקרה כזה הוא השוכר.
יתירה מזו אפילו אם השוכר שכר את הבית מבעל הבית במחשבה ובחזקה שמן הסתם יש לה מזוזות כפי שהוא בכל בית יהודי וכאשר נכנס בפועל לבית רואה באין בה מזוזות ועליו להוציא עכשיו כסף מכיסו הפרטים לשלם עליהם הוא לא יכול לטעון לבעל הבית ששיכורת הבית הוא מקח טעות והוא רוצה לחזור בו משכירות הבית מכיוון שכפי שנתבאר חובת המזוזה היא על מי שגר בפועל ולא על בעל הבית ולכן עליו לשלם על קניית המזוזות וחוזה השכירות לא מתבטל.
ובמקרה שאכן השוכר הוא זה ששילם על המזוזות שבדירה לאחר שיוצא מהבית ונגמר זמן שכירותו בדירה אסור לו לקחת את המזוזות מהבית ששכר אלא עליו להניח אותם קבועות בפתחים שבבית ואמנם אם הוא מקפיד על הכסף ששילם על קנייתם הבעל הבית צריך לשלם לו או מי ששוכר במקומו את הבית כי אמנם אסור לו לקחת את המזוזות אבל זה לא אומר שהם לא שלו ממונית ועליהם לשלם לו עליהם.
ואם הוא שכר את הבית מגוי ולא מיהודי או שהוא הולך להשכיר את הבית לגוי עליו להוציא את המזוזות מהבית. כי כל הדין האמור לגבי לקיחת המזוזות הוא רק לגבי יהודי שחייב במזוזה ולא לגבי גוי שהוא בעל הבית או שהולך לגור שם.
העולה מהאמור: שבחוץ לארץ חיוב מזוזה הוא רק משהות של שלושים יום ומעלה והרבה נוהגים שאם הולך לגור במקום יותר משלושים יום קובעים את המזוזה מיד בכניסתם לבית – בלי ברכה ואחר שלושים יום מורידים אותה וקובעים מחדש בברכה. ואין הבדל בזה בין שוכר מגוי לשוכר מיהודי.
ולאחר שיוצא משם אם מדובר במשכיר גוי וודאי יכול לקחת את המזוזה אתו אבל גם במשכיר יהודי יכול לקחת את המזוזה במקרה כזה כי מאחר ומדובר בבית נופש ומשכיר זאת לכולם גם לגויים יש חשש שיבואו לידי בזיון אצל הגוי.
