מיקום המזוזה בפתח הסמוך לבית הכיסא

בהלכות מזוזה סימן רפו סעיף ב: בית התבן, בית העצים ובית הבקר חייבים. ואם הנשים רוחצות בהם, כיון שעומדות שם ערומות, אין כבוד שמים להיות שם מזוזה. הגה: ודוקא אלו, אבל חדר ממש, אפי' מקום שאיש ואשה ישנים ומשמשים שם, חייב במזוזה .. ויש מקילין ואומרים דבכל מקום שנשים שוכבות פטור ממזוזה .. ונראה לי דבמקום שהדלת מבפנים וכששוכבים שם סוגרים הדלת ונמצא המזוזה מבחוץ חייב לכולי עלמא.

ובש"ך שם ס"ק ט: כתב הב"ח דהוא הדין היכא דרגילין הנשים לרחוץ בבית החורף או בחדר כנשי דידן, דאי אפשר לרחיצה אלא אם כן היא ערומה, ואיכא בזיון דכתבי הקדש. ומשום הכי נתפשט המנהג שאין עושין מזוזה כי אם בפתח הבית הסמוך לר"ה .. ומקרוב נהגו הלומדים לעשות מזוזות לכל הפתחים שבבית.

ומיהו צריכין ליזהר שלא יעשו מזוזות במקום שרגילין שם לרחוץ ולכבס טינופת בגדי קטנים עד כאן ומיהו נראה שיש לתקן מזוזות בכל הפתחים ויכסה המזוזה.

ובשולחן ערוך יורה דעה הלכות מזוזה סימן רפו סעיף ה: במקום שיש טינוף, כגון שתינוקות מצויים שם, טוב לכסות המזוזה; ובמקום טהרה, טוב להיות נראית.

ש"ך יורה דעה סימן רפו ס"ק יב: במקום שיש טינוף כו'. פירוש הוא עשוי לדירת כבוד אלא שלפעמים מצוי שם טינוף הלכך חייב מדינא אלא שיש לכסותה וע"ל סעיף ג':

תפארת למשה יורה דעה סימן רפו: בש"ע סימן רפ"ו סעיף ה' ז"ל במקום שיש טינוף כו' טוב לכסות המזוזה כו' עכ"ל. איתא בפיסקי תוס' (דעירובין) דערכין סימן ה' עיר שיש בה חזירים פטור ממזוזה אם האותיות מגולים עכ"ל אבל לא מצאתי בתוס' דבר זה גם לא נזכר בשום פוסק בשם תוס' גם לשונו דכתב פטור אם מגולים אמאי פטור יכסה והבית יוסף סימן זה הביא בשם סמ"ג שכתב כן בשם י"א והשיגו עליו הסמ"ג וסמ"ק ורשב"א וכל האחרונים.

ט"ז יורה דעה סימן רפו ס"ק ד: כגון שתינוקות מצויים שם. בבית יוסף בשם סמ"ג כתב ואפילו בפתח הבית במקום שתחילת שליש עליון הוא למעלה מי' טפחים יכול להניחה ואף על פי שהחזירים מצויים שם עכ"ל ומדכתב טוב לכסותה ש"מ שאין עיקר המצוה להיות נראית מזה למדתי שאותן האנשים שאין עושין מזוזה מחמת שאומרים שגונבין משם ונוהגין בהם בזיון שאין זה מציל עליהם שיכולים ליתן המזוזה שם באופן שלא תהיה מגולה כלל מבחוץ אפילו נגד השם של שדי דזה על כל פנים טוב יותר מלבטל המצוה לגמרי:

פתחי תשובה יורה דעה סימן רפו ס"ק ז: לכסות עיין בספר יד הקטנה פ"ג מהלכות מזוזה אות י"ג שכתב דכל זה מיירי כשיזדמן לפעמים במקרה איזה דבר מטונף והוא מוכרח להיות נגד המזוזה דהיינו שא"א בענין אחר אז דינו לכסות אבל חלילה לעשות בקביעות שום דבר בזיון נגד המזוזה ולסמוך על הכיסוי כגון לכבס לפניה תמיד טנופת של בגדי קטנים או לקבוע שיעמוד לפניה כלי ששופכין בה כל המי שופכין כאשר בעו"ה מצוי בינינו וע"ז נאמר כי דבר ה' בזה. ועונשו גדול כו' עיין שם:

ט"ז יורה דעה סימן רפו ס"ק ה: טוב להיות נראית. נראה לי דאין לעשות שתהיה נראה בלי כיסוי כלל דנמשך מזה עבירה דבכל פעם שממשמשין בה בכניסה ויציאה מוחק מעט משם שדי עד שנמחק לגמרי אחר זמן רב כמו שאנו רואין ברוב בתים אלא יכניס שם חתיכת זכוכית ממילא יהי' השם נראה ובזה בטלה ג"כ טענת המקילים בעשיית מזוזה מחמת שמצוי שם טינופת סביבות המקום ההוא לפעמים או שנשים רוחצות שם דרך עראי דבזה הוה מכוסה אף על גב שנראה וראיה מדאיתא בא"ח סי' ע"ו צואה בעששית מותר לקרות ק"ש כנגדה אף על פי שרואה אותה דרך דופנותיה משום דבכיסוי תליא רחמנא והא מתכסיא וה"ה נמי כאן שהוא להיפך כיון דמתכסיא השם אין כאן איסור דלאו בראיה תליא מילתא וק"ו במה שהיא למעלה מי' טפחים דהוה כרשות אחרת כמו שכ' הסמ"ג הביאו ב"י ולא היה צריך אפי' לכיסוי זכוכית אלא דזהו צד היותר טוב ובחדר שאיש ואשתו שם יכסה המזוזה בשעוה כמ"ש ב"י בשם סמ"ג בשם ריב"א לענין אם טינופת מצוי שם וכן יש לעשות בחדר הנ"ל כי בזה לא די כיסוי זכוכית כיון דיש שם תשמיש וכתיב לא יראה בך ערות דבר כמו דאמרינן ערוה בעששית אסור לקרות ק"ש כנגדה כן נ"ל ועיין מ"ש בסימן רפ"ז סעיף ב':

פתחי תשובה יורה דעה סימן רפו ס"ק ח: להיות נראית עבה"ט בשם ט"ז מ"ש רק בחדר כו' ועיין במג"א סימן מ"ם סק"ב שכתב דעכצ"ל דמיירי אפילו פרס סודר עליה דבכלי אחד פשיטא דאסור וע"ז חולק ודעתו דמהני כיסוי זכוכית ועליו כיסוי אחר ע"ש ועיין בספר חומות ירושלים סימן רע"ז שכ' דגם הט"ז מודה בזה ואינו אוסר כ"א בכיסוי זכוכית לבד וכ"ת פשיטא דאפילו שאינו זכוכית אסור כלי א'. נראה דלולא זכוכית מיחשב כאוהל בפ"ע דבגבוה עשרה איירי וקבוע בכותל וחשוב טפי. ועל מ"ש הט"ז דבמקום טינופת מהני כיסוי זכוכית כתב דצ"ע מאחר דמתכוין שיתראה השם י"ל דגרע דהוא עצמו בעי גילוייא לא מיחשב כ"כ למחיצה ע"ש וסברא זו קלושה: