מיץ ענבים בנוכחות גוי

בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) מהו איסור נגיעת גויים ביין האוסרת אותו בשתייה? ב) האם ישנו הפרש בין יין המשכר למיץ ענבים? ג) האם ישנו הפרש בין גויים שונים בדין זה, כמו הפרש בין נוצרים עובדי אלילים או מוסלמים? ד) האם ישנו הפרש בין יין שאינו מבושל למבושל? ה) האם ישנו הבדל בין אם בעל הבית נמצא באזור ויוצא ונכנס, לבין אם אינו באזור כלל?

ראשית נביא המובא בשולחן ערוך יורה דעה סימן קכד סעיף יא לגבי נגיעת גוי ביין האוסרת אותו, שאם גוי נגע ביין עצמו (לא בבקבוק של יין) וזאת אפילו באמצעות דבר אחר שבידו, ושכשך ביין, או ששתה מהיין בפיו, אזי אם הגוי הוא עובד עבודה זרה, היין נאסר בשתיה ואף בהנאה.

ואם אינו עובד עבודה זרה אזי היין נאסר בשתיה ומותר בהנאה (שם סעיף ו').

ולדעת הרמ"א בסימן קכג סעיף א', בזמן הזה אינו שכיח שהאומות מנסכים יין לעבודת אלילים, ולכן יש אומרים שמגע הגוי אינו אוסר בהנאה מכל מקום, רק בשתיה בלבד, ויש להקל בזה במקום הפסד.

והנה אם הגוי לא שתה מהיין ישירות לפיו, אלא מזג מבקבוק היין לתוך כוס, הרי זה נקרא 'כוחו' ואף בזה נאסר היין בשתיה, אך לא בהנאה.

ודוקא אם מדובר בגוי העובד עבודה זרה, אך גוי שאינו עובד עבודה זרה, אזי יש סוברים שהיין מותר אף בשתיה (ש"ך קכד, יא). ויש מחמירים שאף בו נאסר היין בשתיה מ'כוחו' ואף הנשאר בבקבוק (טורי זהב קכד, לב).

ופוסקי הספרדים נקטו להקל כשיטת הש"ך בזה (ראה בספר יביע אומר חלק א' סימן יא, שכל שלא נגע ביין עצמו ולא שכשך הבקבוק, מותר שאר היין שבבקבוק בשתיה).

ואם ספק אם נגעו ביין או לא, אזי שוב תלוי הדבר; אם מדובר בגוי העובד עבודה זרה, נאסר היין מספק (בן איש חי פרשת בלק). ואם אינו עובד עבודה זרה אינו נאסר מספק (ש"ך קכד ,לג).

ובמקרה שטלטל את היין ממקום למקום יחד עם הבקבוק כאשר הוא סגור בפקק, אזי מותר היין בשתיה, אף אם הבקבוק היה חסר ונמצא שניער את היין מצד אל צד על ידי טלטול, מאחר ואין דרך לנסך יין עם פקק (שולחן ערוך שם קכד, כה).

ודין הנוצרים התולים שתי וערב בצווארם, או שמשתחווים אליו בכנסיה כדין עובדי עבודה זרה (ראה רמב"ם עבודה זרה ט, ד. ובן איש חי פרשת בלק).

ומוסלמים אין דינם כעובדי עבודה זרה, אף שזורקים אבן לכעבה שבמכה, ומגעם אינו אוסר בהנאה רק בשתיה בלבד (שו"ת יחווה דעת חלק ו' סימן ס').

ואם פתחו דלת מקרר ובדלתו היה בקבוק יין, מותר היין בשתיה אף שמכוחו זז היין שבבקבוק ולא היה סגור, כיון שזהו מגע על ידי דבר אחר שלא בכוונת מגע (שולחן ערוך שם קכד, ד).

ודין מיץ ענבים למרות שאינו יין המשכר, מכל מקום דינו כדין יין לכל דבר ונאסר במגע הגוי (שולחן ערוך שם קכג, יז).

ואם היין מבושל אינו נאסר במגע של גוי (שם סעיף ג'), ונחלקו הפוסקים לגבי יין מפוסטר (85 מעלות צלזיוס) האם דינו כיין מבושל או לא, ורבים מקילים (ראה יביע אומר ח, טו. ושבט הלוי ב, נא). ויש מחמירים מאחר ושונה מבישול, כי בישול משנה טעם היין, ופיסטור בעיקר ממית החיידקים ואינו משנה טעם היין לא נחשב כבישול (מנחת שלמה סימן כה).

ואם שוהה גוי בביתו של יהודי והוא נכנס ויוצא ואינו משאירם לבד יותר מהילוך 'מיל' (18 דקות) מותר  (שולחן ערוך שם קכח, א), ואף יותר מכך אם חושש שהיהודי יפתיע אותו מותר (שם קכט, א).

ואמנם ישנם בעלי נפש המחמירים אף בראיית הגוי את היין אפילו לא נגע בו כדעת המקובלים (ראה של"ה שער האותיות אות ק'). אך בנוסף על כך שלא ברור בדבריהם אם הכוונה שראה את היין עצמו ישירות, או אף דרך בקבוק, הנה אם מדובר בגוי שאינו עובד עבודה זרה כמו שהוא מדת ישמעאל, אזי אפילו חומרה ומידת אין בזה (בן איש חי פרשת בלק אות טז).

העולה מן האמור: שלגבי ההיתר של 'נכנס ויוצא' אין כל כך מקום להקל בנידון דידן, מאחר ולא ברור אם התעכב יותר מ-18 דקות, ולא חששו שיפתיע אותם, מאחר ולקחו על דעת עצמם דברים מהמקרר (כן סיפר שראה לאחר מכן שלקחו שתיה מהמקרר).

אמנם מכל מקום יש להתיר מטעמים אחרים: א) מדובר בפועלים 'מוסלמים' שאינם עובדי עבודה זרה ובספק אם נגעו (כל עוד לא ידוע בוודאי) – מותר אף בשתיה. ב) אין לאסור מכוח פתיחת המקרר כי אין זה אוסר, ובפרט שהיה סגור עם פקק שאין דרך לנסך כך. ג) מדובר במיץ ענבים מפוסטר שלהרבה מן הפוסקים נחשב כמבושל. ד) אף אם נניח מספק שמזגו מהבקבוק ושתו, יש מתירים הנשאר בבקבוק – בגויים שאינם עובדי עבודה זרה. ה) בגויים שאינם עובדי עבודה זרה אין מקום להחמיר אף מצד ראיית היין על ידי גוי (חומרת השל"ה).

על כן יש להתיר מעיקר הדין את שתייתו – אף לקידוש