מים מדוד שמש לרחיצת ילדים בשבת

שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שכו סעיף א: אסור לרחוץ כל גופו, אפי' כל אבר ואבר לבד, אפילו במים שהוחמו מערב שבת, בין אם הם בכלי בין אם הם בקרקע; ואפילו לשפוך המים על גופו ולהשתטף, אסור; אבל מותר לרחוץ בהם פניו ידיו ורגליו. הגה: או שאר איברים, כל שאינו רוחץ כל גופו (ב"י בשם הרא"ש פרק תינוקת). והני מילי בחמי האור, אבל בחמי טבריא מותר לרחוץ אפילו כל גופו יחד, ואין צריך לומר בצוננין. והא דשרי בחמי טבריא, דוקא בקרקע, אבל בכלי, לא, דאתי לאיחלופי בחמי האור.

נחלת צבי אורח חיים סימן שכו ס"ק א: אסור לרחוץ כו'. לפי מה שהחמירו הפוסקים כרבי יהודא [שבת לט ע"ב] דאפילו להשתטף אסור נלע"ד דהוא הדין דאסור לשטוף כל אבר ואבר, וכך נראה מלשון הטור והרב ש"ע דכתבו אפילו לשפוך מים על גופו, דמשמע דכל מה שאסרו ברחיצה אסרו בשטיפה, ואפשר שזהו הטעם שהביא הרי"ף [יח ע"ב] ברייתא דלא ישתטף אדם כו' וגם פלוגתא דרב ושמואל. ועיין מה שכתב הר"ן [שם ד"ה אמי] ורבי יהונתן [הובא שם] לזה. ולפי עניות דעתי נראה דהביא להורות דלרבי יהודה אסור אפילו אבר אבר ואפילו שטיפה אף שרב ושמואל לא פליגי רק ברחיצה: [והא דשרי וכו'. סמ"ג יד ע"א וספר התרומה סימן רלג]:

ביאור הלכה סימן שכו סעיף א ד"ה * במים שהוחמו מע"ש – ומצטער אף על פי שאינו חולי כל הגוף י"ל דמותר לרחוץ [חידושי רע"א]:

עולת שבת סימן שכו ס"ק ג: אפילו לשפוך המים וכו'. כלומר דרחיצה הוא להכניס גופו או איבריו בתוך המים ולרחוץ שם, אבל שטיפה הוא ששופך על גופו או על איבריו דלאו דרך רחיצה הוא ואפילו הכי אסור. והטעם כתב הר"ן [שם ד"ה אמר] משום דכן דרך הרוחצים לאחר שהזיעו נוטלים מים בכלי ושופכין על גביהן ואתי למחשדי שהוחמו היום. ומשמע מדברי המחבר דאפילו שטיפת אבר ואבר אסור כל ששוטף כל הגוף. וכן כתב הר"ן [שם ד"ה הלכך] בהדיא וזה לשונו, נקטינן משמעתין דחמין שהוחמו בשבת אסורין בהנאה ליומן, אבל הוחמו מערב שבת אסורין ברחיצה ולהשתטף בהן כל גופו, אבל פניו ידיו ורגליו מותר כשמואל דקי"ל כוותיה ע"כ, משמע בהדיא דאסור לשטוף כל הגוף אבר אבר:

עולת שבת סימן שכו ס"ק ד: אבל מותר לרחוץ בהם גופו ידיו ורגליו וכו'. פירוש לשטוף כל שאינו שוטף כל הגוף. וכתב בספר כנסת הגדולה [הגהות ב"י] דרוב הגוף ככל הגוף ואסור, ואינו מוכרח. כתב מהר"ר דוד כהן ז"ל בתשובה בית כ"ב חדר א' דגם להמת אסור לרחוץ אפילו במקום שיש לחוש שיסריח, אפילו ע"י נכרי אסור אם אינו קצץ עם הנכרי מערב שבת עי"ש:

שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שיח סעיף ג: כשם שאסור לבשל באור כך אסור לבשל בתולדת האור, כגון: ליתן ביצה בצד קדרה או לשברה על סודר שהוחם באור כדי שתצלה; ואפילו בתולדת חמה, כגון: בסודר שהוחם בחמה, אסור גזירה אטו תולדת האור, וכן אסור להטמינה בחול או באבק דרכים שהוחמו מכח חמה; אבל בחמה עצמה, כגון: ליתן ביצה בחמה או ליתן מים בחמה כדי שיוחמו, מותר.

שו"ת יביע אומר חלק ד – אורח חיים סימן לד: אודות שאלתו אם מותר להשתמש בשבת במים חמים שהוחמו באמצעות דוד שמש בהיות כי בעת שפותחים הברז של המים – חמים שבדירה, מיד נכנסים תחתם מים צוננים לתוך הדוד, והו"ל כמבשל בשבת.

ראשית כל עלינו לבאר בקצרה את הצד הטכני של הדוד שמש: הנה הדוד שמש עשוי בצורת חבית של מתכת עטוף בחומר בידוד העשוי לשמור על חום המים שלא יצטננו, כמעשה הטרמוס. וצנור המים (הבא מרשת חברת המים הכללית) נכנס בשולי החבית, ולעומתו יוצא צנור אחר בשולי החבית וסופו סתום באופן שאין יציאה ממנו, והוא משוח בצבע שחור אשר מטבעו לרכז חום השמש אליו, ועל הצינור הזה לוח זכוכית שמטרתו ג"כ לרכז חום השמש לבל ישלטו בו הרוחות המנשבות תמיד, ועי"ז המים שבצנור מתחממים. ומיד לאחר שהמים מתחממים חודרים באופן אוטומאטי אל תוך החבית, ותחתיהם באים מים צוננים. (כי טבע המים החמים לעלות ולצוף למעלה על פני המים הצוננים, לרוב קלותם. וכמ"ש בס' הברית ח"א (מאמר ח פ"ב, דל"ז ע"ב), שהשמן זית שהוא קל מן המים יצוף למעלה והמים ירדו מטה מטה, וכן המים החמים בקרים, והמים המתוקים במלוחים, כי קלו המים החמים מן הקרים, והמתוקים מן המלוחים, ולכן יצופו עליהם. ע"כ. ובענין המים המתוקים במלוחים, כן מצינו במכות (ד) חבית מלאה מים שנפלה לים הגדול הטובל שם לא עלתה לו טבילה. וכ' הריטב"א שם, שהנכון בזה פי' הראב"ד בשם ר' משה הדרשן, דה"ט מפני שהים הגדול מימיו מלוחים וכבדים, ואין המים המתוקים מתערבים בהם, והם עומדים במקומן וכו'. ע"ש. וע' בדברי המאירי (מכות שם). ודו"ק.) ופעולה זו של חימום המים וחדירתם לדוד וכניסת מים צוננים תחתם נמשכת מאליה רצוא ושוב עד שמתחממים כל המים שבחבית. ובראש החבית למעלה מחובר צינור היורד לדירה, ובעת שפותחים את הברז של המים החמים שבדירה, תיכף ומיד חודרים תחתם מים צוננים אל תוך החבית שמתחממים ג"כ ע"י הצנור כנ"ל. – וכעת נבוא בס"ד אל עמק יהושפט לברר הדין מבחינת ההלכה, כי אף על פי שאין כוונת פותח הברז שבדירה לחמם את המים הצוננים (הזורמים מיד עם פתיחתו לתוך הדוד), מ"מ הוי פסיק רישיה. והו"ל כמבשל בשבת שאסור לבשל בתולדות חמה בשבת, דגזרינן תולדות חמה אטו תולדות האור. כדאיתא בשבת (לט). וכן פסקו הטוש"ע (סי' שיח ס"ג), שאסור לבשל בתולדות חמה, כגון בסודר שהוחם בחמה, גזירה משום תולדות האור. ע"ש. (וכיו"ב אמרו בשבת (מ:) המבשל בחמי טבריא פטור אבל אסור.) אלא שבנ"ד שאינו מתכוין לחמם המים ולבשלם, באנו למחלוקת הפוסקים בדין פסיק רישיה בדרבנן אם מותר או לא, שהתרומת הדשן (סי' סד) כ' דבאיסור דרבנן יש לחלק בין מתכוין גמור לפסיק רישיה בדשא"מ, וכדאיתא במרדכי (פ' הזורק) בשם מהר"ם בתשובה. ע"כ. והמג"א (סי' שיד סק"ה) הפליא עצה הגדיל תושיה גלייה לדרעיה ונפל נהורא בבי מדרשא בראיות נכוחות מכמה מקומות דפ"ר בדרבנן אסור. כיעו"ש….

מסקנא דדינא בהא סליקנא ובהא נחיתנא שמותר לפום דינא לפתוח הברז של המים החמים שהוחמו בדוד שמש, ולהשתמש בהם לשטיפת כלים ורחיצת ידים ולשתיה וכל כיו"ב. (וכן מותר לסגור הברז לאחר שהסתפק מהם לצרכו). ואין לחוש לזרימת המים הקרים לתוך הדוד והצנורות היוצאים ממנו ומתבשלים שם. ומיהו אם אפשר לסגור את ברז המעבר של המים הצוננים, ולחסום עי"ז את זרימתם לתוך הדוד, נכון לעשות כך, כדי לצאת מכל פקפוק. אבל כשאי אפשר לעשות כן מותר להשתמש במים החמים. (ואם המים חמים הרבה ורוצה למזגם ע"י פתיחת שני הברזים ביחד החם והצונן, אפשר להקל גם בזה). והרוצה להחמיר על עצמו לבל ישתמש במים שהוחמו בדוד שמש, מטעם גרם – בישול של המים הצוננים, תבא עליו ברכה. אולם גם המקילים יש להם על מה שיסמוכו להלכה ולמעשה. והכי מורינן בס"ד בכחא דהיתרא דעדיף.

שו"ת מנחת יצחק חלק ד סימן מד

א האם מותר להשתמש בדוד שמש בש"ק, וכידוע שבשעה שפותחים הברז להוציא מים, נכנסים שם מים אחרים.

(א) הנה כל ענין הדוד שמש, שאינו מצוי במדינות אלו, אינו ידוע לי אופן עשייתו וסדר פעולתו, רק ידעתי שגדולי המחברים באה"ק, דברו מזה בספריהם, על כן עיינתי בהם, וראיתי בספר יביע אומר (ח"ד סי' ל"ד), שכתב בזה"ל, הנה הדוד שמש, עשוי בצורת חבית של מתכת, עטוף בחומר בידוד, העשוי לשמור על חום המים שלא יצטננו, כמעשה הטרמוס, וצנור המים, (הבא מרשת חברת המים הכללית), נכנס בשולי החבית, ולעומתו יוצא צינור אחר בשולי החבית, וסופו סתום באופן שאין יציאה ממנו, והוא משוח בצבע שחור, אשר מטבעו לרכז חום השמש אליו, ועל הצינור הזה לוח זכוכית, שמטרתו ג"כ לרכז חום השמש ולבל ישלטו בו הרוחות המנשבות תמיד, ועי"ז המים שבצנור מתחממים, ומיד לאחר שהמים מתחממים, חודרים באופן אוטומאטי אל תוך החבית, ותחתיהם באים מים צוננים, ופעולה זו של חימום המים וחדירתם לדוד, וכניסת מים צוננים תחתם, נמשכת מאליה, רצוא ושוב, עד שמתחממים כל המים שבחבית, ובראש החבית למעלה, מחובר צינור היורד לדירה, ובעת שפותחים את הברז של המים החמים שבדירה, תיכף ומיד חודרים תחתם מים צוננים אל תוך החבית, שמתחממים ג"כ ע"י הצינור כנ"ל עכ"ד, – וכיוצא בזה תיאר את מעשה הדוד שמש, בספר שו"ת ציץ אליעזר (ח"ז סי' י"ט), – ושניהם צדדו בכחא דהיתרא, – אלא שביביע אומר בנה יסודו, על דבר שאינו מתכוון, ופס"ר =ופסיק רישא= דלא ניחא לי', וגרמא וכיב"ז, – ובציץ אליעזר בנה יסודו, דדינו כהוחם בחמה עצמה, ולא בתולדת חמה, אבל לומר דהוי דבר שאינו מתכוון, צריכה רבה, כי בהרבה פעמים באמת ניחא לי' שיתחממו, ובפרט כשבני ביתו מרובים, וכ"א רוצה להתרחץ, והרי ההיתר באופן כללי, – וגרמא אינו מותר אלא במקום פסידא, (עי' רמ"א (סי' של"ד סעי' כ"ב), ובספרי מנחת יצחק (ח"ב סי' ט"ו) באריכות), – וגם שאני בישול מכל המלאכות, דעיקר מלאכתו ע"י גרמא עכת"ד.

(ב) והנה בנוגע, אם דינו כתולדת חמה, או כחמי חמה, כנראה מדבריהם, יש בזה פלוגתא במציאות, וגם בהלכה, – במציאות, שי"ל שהמים צוננים נכנסים להדיא לתוך החמים, – בהלכה, אם פעולה זו של חימום המים ע"י השמש, באמצעות המכשירים העשויים לזה, נחשבת כהוחם בחמה עצמה, או רק לתולדת חמה, – וכאמור שאין אני בקיא במציאות הענינים, ע"כ אי אפשר להביע חוו"ד בנוגע להפלוגתא במציאות, והנני להעיר רק ביסוד ההלכה בזה, אף אם נאמר שאין חשש, מחמת שהמים צוננין נכנסים להדיא לתוך מים החמים, מ"מ גם בעיקר היסוד שבנה שם בציץ אליעזר שנקרא חמי חמה, והסכים להרה"ג המתיר שהביא, מטעם, שהרי מים אלה, מתחממים בעברם במקלטים שהם צנורות של מתכת, העומדים להדיא מול קרני השמש, ואין המים מתחממים, מחמת חום הצנור, אלא ישר מחום קרני השמש, אעפ"י שהצנור מתחמם מעט, אין בחומו, כדי לחמם את המים וכו', ואין לדמות צנורות אלה לחול ואבק דרכים, דתנן במתני' (שבת ל"ח ע"ב), ולא יטמיננה בחול ובאבק דרכים, בשביל שתצלה, דחול ואבק דרכים, כבר קלטו חום רב מהשמש, ומבשלים ומחממים גם בהעדר השמש, שאם תעביר חול זה למקום צל, עדיין מספיק חומו כדי לבשל, ובכי האי גוונא, גזרו תולדות חמה אטו תולדות האור, משום דמחלפי, אבל אילו לא היו מחממין, אלא רק בעודם מול השמש וכנגדה, מאי איכא למגזר משום דמיחלפי, הרי רואים שהשמש היא הפועלת, ובהעדרה אין שום פעולה וכו' עכ"ל.

(ג) והנה, באשר כי לענ"ד דבר זה תלוי באשלי רברבי, והלכה למעשה להחמיר.