בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם יש בעיה לשתות או לאכול לאחר נטילת מים אחרונים, והאם יש הבדל בין אם עשה תנאי על כך או לא. ב) האם יש הבדל בין לאכול או לשתות. והאם יהיה מותר לאדם לאכול או לשתות בכוונה ליטול שוב את ידיו לאחר מכן.
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך אורח חיים הלכות בציעת הפת, סעודה, וברכת המזון סימן קעט סעיף א, שאם אדם גמר את סעודתו ונטל ידיו מים אחרונים, אינו יכול לאכול ולא לשתות, עד שיברך ברכת המזון, ואם אמר 'הב לן ונברך', נחשב הדבר כהיסח הדעת ואסור לו לשתות אלא אם כן יברך עליו תחלה, ואכילה דינה כמו שתיה לפי שיטת הרא"ש; אבל לפי שיטת רבינו יונה אכילה שונה משתיה, שאף על פי שסילק ידו מלאכול ואפילו אם סילקו את השולחן, מכל מקום אם רצה לחזור לאכילתו אינו צריך לברך פעם אחרת, מאחר וכל שלא נטל ידיו לא נסתלק לגמרי מאכילה.
והנה המשנה ברורה הביא, שיש כמה פוסקים שסוברים, שאין איסור לאכול אפילו אם נטל את ידיו, רק שיברך לפני אכילתו שוב ברכת המוציא, אלא שלכתחילה יש ליזהר שלא לעשות זאת כמובא במגן אברהם.
אך כתבו הפוסקים שכבר פשט המנהג בכל ישראל שלא אוכלים ושותים כלום לאחר נטילת מים אחרונים, ואפילו אם נטל את ידיו בטעות, כמו למשל שחשב שנגמר האוכל, ואחר כך התברר לו שעדיין לא נגמר, או שחשב שצריך ללכת ומיהר כדי לצאת, ולבסוף התברר שאינו צריך ללכת, ואפילו אם מדובר באורח הסמוך על שלחן בעל הבית וכן בני בית הסמוכים על שולחן בעל הבית. כמבואר בחיי אדם כלל נט סעיף ח'
ואפילו אם ירצה אדם לעבור על המנהג ולסמוך על הפוסקים המקלים לאכול ולשתות אחרי נטילת מים אחרונים על ידי ברכה לפני האכילה והשתיה, עליו לדעת את ההלכות לגבי ברכה אחרונה, כי ישנם כמה חילוקי דינים לעניין חיובו בברכה אחרונה עליהם, כי יש מאכלים ומשקים שאינם נפטרים בברכת המזון אם אכל או שתה אותם לאחר שנטל מים אחרונים. כמבואר בארוכה בסימן קעז.
ואם נטל מים אחרונים בכוונה מפורשת שמסלק עצמו רק מאכילת פת ולא משאר מאכלים ותבשילים, הדבר מבואר בסימן רעז.
והנה בשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן קעט סעיף ה כתב, שלדברי הכל אם נטל הכוס בידו לברך ברכת המזון, אף על פי שלא נטל ידיו וגם לא אמר מתחלה תנו כוס ונברך ברכת המזון, הרי זה נחשב לסילוק והיסח הדעת לגמרי מאכילה ושתיה, וצריך לברך עליהם, וגם ברכה אחרונה צריך לברך על שאר דברים הבאים מחמת הסעודה – קודם ברכת המזון, ואין ברכת המזון פוטרת אותם, מאחר ונחשבים כמו סעודה אחרת, כיון שסילק דעתו מהפת.
ואם נטל ידיו למים אחרונים, אף על פי שלא נטל את הכוס לברך, מכל מקום הרי זה נחשב לסילוק והיסח הדעת לגמרי, וצריך לברך. ואפילו בברכה אינו רשאי לאכול ולא לשתות משום הפסק בין מים אחרונים לברכת המזון, אלא אם כן רוצה לחזור וליטול מים אחרונים אחר כך בסמוך לברכת המזון, מאחר והמים הראשונים נעשו כמים בעלמא, ואין להחשיבם לסמוך להם ברכת המזון – אף על פי שנטל אותם בתורת מים אחרונים.
וכל מקום שצריך לחזור ולברך המוציא משום היסח הדעת, צריך לחזור וליטול ידיו כראוי לאכילת פת, שכיון שהסיח דעתו מאכילת פת הסיח דעתו משמירת ידיו. ונטילת מים האחרונים שנטל לפני כן, אינם מועילים לו לאכילת פת, אף אם נטל אותם כראוי, מאחר ולא התכוין בהם לאכילת פת כמו שנתבאר בסימן קנח.
העולה מהאמור: שמעיקר הדין אם אדם נטל את ידיו למים אחרונים הרי זה הפסק והיסח הדעת מאכילה ושתיה, ואינו יכול לאכול ולשתות עוד, אלא אם כן מברך שוב על מה שאוכל ושותה.
אמנם מנהג העולם להחמיר ולא להפסיק בין נטילת ידיים לברכת המזון אפילו עם ברכה, מאחר וישנם כמה פרטי דינים לגבי ברכה אחרונה על מה שיאכל לאחר נטילת מים אחרונים, ואין כולם בקיאים בכך.
