תשובה: בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בכמה פרטים: א) מהו איסור הטמנה בשבת? ב) האם ישנו הבדל בין הטמנה בדבר המוסיף הבל (חום), לבין הטמנה בדבר שאינו מוסיף הבל בשבת? ג) האם ישנו הבדל בין הטמנה של הדבר באותו כלי עצמו בו נתבשל, לבין הטמנה בכלי אחר?
תחילה נביא את המובא בשולחן ערוך בהלכות שבת לגבי איסור הטמנה בסימן רנז סעיף א', שבשבת עצמה אסור לטמון אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל. כלומר שלאחר שהתבשיל נתבשל רוצה האדם להטמינו בדבר שישמור את חומו, כמו למשל בכרים וכסתות וכיוצא בזה.
וכל זה דוקא בשבת עצמה אך בבין השמשות שהוא ספק חשיכה מותר לטמון עדיין בכל דבר שאינו מוסיף הבל.
וטעם החילוק הוא מפני שכל הטעם שאסור לטמון בשבת אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל הוא מפני שמא ימצא האדם את קדירתו צוננת, ויבוא להרתיחה בשבת לפני ההטמנה, ויעבור על איסור בישול, ולכן גזרו חכמים על הטמנה זו.
[ואפילו לפי הדעה הסוברת שלאחר שבישלו את התבשיל פעם אחת שוב אין בו איסור תורה של בישול אם יבשלו שוב, מכל מקום עדיין ישנו חשש שירתיח את הקדרה על גבי אש עם גחלים ויבוא לחתות בגחלים ויעבור על איסור מבעיר (מגן אברהם).
ולפי זה אין הבדל בין אם מדובר בדבר לח שיש בו משום בישול אחר בישול לרוב הדעות, לבין דבר יבש שאין בו משום בישול אחר בישול, מאחר וכאמור החשש שייך לא רק מצד איסור בישול, אלא גם מצד איסור מבעיר.]
וטעם זה אינו שייך בבין השמשות מאחר ורוב קדרות בזמן זה הינן רותחות, וממילא אין חשש שמא ימצא קדירתו צוננת, ולא גזרו בזה חכמים. ומכל שכן לפני בין השמשות שמותר.
אמנם כל זה בדבר שאינו מוסיף הבל, אך בדבר המוסיף הבל אסור לטמון אפילו בערב שבת מבעוד יום, והטעם הוא שמא יטמין את הקדירה ברמץ – שהוא אפר המעורב בגחלים, ויבוא לחתות בהם בשבת ויעבור על איסור מבעיר.
וכתב הפרי מגדים, שהטמנה זו האסורה בערב שבת מבעוד יום, הוא אפילו אם הטמין בבוקר – קודם חצות, מכל מקום עושה הוא איסור במה שמשהה הטמנה זו לשבת ואינו מסלקה קודם השבת –
מאחר והחשש בזה הוא חמור יותר משהיית קדירה על גבי כירה, שלכן אסור בזה גם אם מדובר בתבשיל שבשל כל צורכו ומצטמק ורע לו (משנה ברורה שם 'שער הציון' סימן קטן ה').
ואם עבר והטמין בדבר המוסיף הבל, כתב המחבר שם שזה תלוי מה מצב התבשיל, אם מדובר בתבשיל צונן שיתחמם, או אפילו בתבשיל חם שהוא מצטמק ויפה לו, אזי התבשיל אסור אפילו בדיעבד. אבל אם מדובר בתבשיל שעל ידי ההטמנה רק עמד בחמימותו כפי שהיה בתחילת השהייה, אזי מותר לאוכלו.
והטעם כתבו האחרונים, מפני שבהטמנה זו לא הועיל במעשיו כלל. ולפי זה כתב המגן אברהם, שאף המטמין בשבת עצמה בדבר שאינו מוסיף הבל, שלמרות שלכתחילה אסור הדבר, אם בדיעבד עבר והטמין, מותר לאוכלו, מאחר והוא רק מעמיד החום ולא הועילו מעשיו מעבר לכך.
[ובחידושי רבי עקיבא איגר הקשה לפי משמעות דבריו, שאם בשבת עצמה הטמין בדבר המוסיף הבל, אזי אסור בדיעבד גם במקרה שהתבשיל עומד בחמימותו בלבד, והשאיר בצריך עיון.]
והנה בסעיף ה' ממשיך המחבר ואומר כלל בדיני הטמנה, שאם פינה את התבשיל בשבת מקדירה בה התבשלה לקדירה אחרת, מותר להטמינה בשבת בדבר שאינו מוסיף הבל. מאחר וכל הגזירה שמא ימצא קדירתו צוננת וירתיחנה היא רק כאשר מדובר בקדרה בה נתבשל התבשיל, אך לא בקדירה אחרת.
והיתר זה הוא גם כאשר התבשיל שמערב לקדירה האחרת חם עדיין עד שהיד סולדת בו. ויתירה מזו אף אם לאחר מכן יערה שוב את התבשיל לקדירה הראשונה בה נתבשלה, מכל מקום כיון שכבר פינה ממנה פעם אחת לקדירה אחרת שוב אין בזה הטמנה בדבר שאינו מוסיף הבל (משנה ברורה).
העולה מן האמור: שמאחר והמיחם הוא הכלי הראשון בו נתבשלו המים, וכעת מפנה את המים לתוך כלי אחר ('תרמוס') בו נשמר חומם בלבד (הטמנה בדבר שאינו מוסיף הבל), הרי זה מותר כאמור, וכן נקטו רוב הפוסקים.
[והרוצה להחמיר, יחמיר לעצמו למלאות את התרמוס באמצעות כוס ולא ישירות מהמיחם, או שלא ימלא אותו עד למעלה ממש.]
