כדי להבין זאת נקדים, שקבוע דאורייתא הוא בזמן שהאיסור ניכר במקומו, כגון שברחוב אחד תשע חנויות מוכרות בשר כשר ואחת מוכרת בשר טרף, ואינו זוכר ממי קנה, שכיון שכל קבוע כמחצה על מחצה הרי זה כספק שקול שהולכים בו להחמיר באיסור תורה. לעומת זאת קבוע דרבנן הוא בזמן שהאיסור אינו ניכר במקומו, כגון אטליז שהתערבו בו חתיכות של טריפה הראויות להתכבד ברוב חתיכות של היתר, והאדם אינו יודע איזו חתיכה קנה (והוא הדין לכל תערובת שנאסרה מחמת איסור חשוב שנפל לתוכה, שנקראת קבוע דרבנן).
הראשונים נחלקו האם התערובת השניה מותרת ולהלכה מחמירים:
לגבי תערובת שנאסרה מחמת איסור חשוב ונפל ממנה אחד למקום אחר, שיש ראשונים המקילים בזה וביניהם הרשב"א, ויש ראשונים המצריכים שלש תערובות, וכדבריהם פסקו השו"ע והרמ"א.
לשו"ע אם מסופק מאיזו חנות קנה והתערב מותר:
כעת נלמד סעיף נוסף בשו"ע שנצטרך לבאר כיצד מסתדר הוא עם הנ"ל. השו"ע כתב על פי הרשב"א: "רוב חנויות מוכרות בשר שחוטה ומיעוט מוכרות בשר נבילה, לקח מאחת מהן ואינו יודע מאיזו מהן לקח, ונתערבה באחרות ואינה ניכרת – בטלה ברוב משום ספק ספיקא". הרשב"א למד זאת מהגמרא בזבחים, לפיה איסור חשוב שנפל לתערובת, ואחר כך פירש אחד מהתערובת למקום אחר – התערובת השניה מותרת (על פי גירסת הרשב"א בגמרא שם שדי בשתי תערובות).
לרמ"א רק התערובת השלישית מותרת:
לפני שנבאר את דברי השו"ע, נציין שהרמ"א על אתר כתב כשיטת המצריכים שלש תערובות, וביאר שאין להתיר בשתי תערובות מדין ספק ספיקא, כיון שהתערובת הראשונה אסורה משום ספק שקול (שכל קבוע כמחצה על מחצה), וכיון שהספק הראשון אסור מן התורה ואין כאן ספק נוסף להתיר אלא רק תערובת (התערובת השניה) – אין זה נחשב ספק ספיקא.
ביאור דברי השו"ע:
בהבנת דברי השו"ע מתעוררות שתי שאלות:
מהשו"ע עולה שמדובר בקבוע דאורייתא בעוד שהרשב"א דיבר על קבוע דרבנן:
א מלשון השו"ע "רוב חנויות מוכרות בשר שחוטה…" משמע שמדובר בקבוע דאורייתא שהאיסור ניכר במקומו, והיינו שאם האדם אינו יודע מאיזו חנות קנה – הבשר אסור, ואם לאחר מכן התערב אותו בשר בבשר אחר של היתר ואינו ניכר – בטל ברוב ומותר. לעומת זאת בדברי הרשב"א (שהוא המקור לשו"ע) מבואר שלמד זאת מהגמרא הנ"ל לגבי תערובת שיש בה איסור חשוב ונפל אחד מהתערובת, והיינו קבוע דרבנן שהאיסור אינו ניכר בתערובת וחכמים החשיבוהו כקבוע מפני חשיבותו. לפי זה צריך ביאור כיצד למד השו"ע להקל בקבוע דאורייתא בעוד שהרשב"א לכאורה היקל רק בקבוע דרבנן.
סתירה בדברי השו"ע שבמקום אחד פסק כרשב"א ובמקום אחר דלא כרשב"א:
ב הרשב"א שהיקל בדין זה מתבסס על שיטתו וגירסתו בגמרא לפיה די בשתי תערובות, ואילו השו"ע פסק כמצריכים שלש תערובות, ואם כן צריך ביאור כיצד פסק כאן כרשב"א.
הט"ז דחה את דברי השו"ע הנ"ל:
הט"ז נשאר בצריך עיון על השו"ע. להבנתו אין מקור להקל באיסור קבוע דאורייתא שהתערב בחתיכות אחרות, שכן אפילו הרשב"א לא היקל אלא בקבוע דרבנן ולא בקבוע דאורייתא, ואפילו בקבוע דרבנן אין להקל בשתי תערובות אלא רק בשלש תערובות, שהרי השו"ע פסק כמחמירים בזה .
הש"ך ביאר שהשו"ע החמיר בזה בקבוע דרבנן והיקל בקבוע דאורייתא:
אבל הש"ך הבין שהרשב"א היקל באיסור קבוע שהתערב גם אם מדובר בקבוע דאורייתא, ועל פיו פסק השו"ע להקל בקבוע דאורייתא שהתערב (שמספיק שתי תערובות), ואילו בקבוע דרבנן החמיר השו"ע יותר ופסק כמצריכים שתי תערובות. טעם החילוק הוא מפני שדין קבוע דאורייתא חידוש הוא שחידשה התורה ואין לך בו אלא חידושו, כלומר שרק הבשר עצמו שנקנה בחנות אסור, ואילו התערובת שלו (אם התערב בחתיכות אחרות) מותרת (הבשר עצמו נחשב התערובת הראשונה כיון שהגיע מ"תערובת" של חנויות, והחתיכות שהתערב בהן לאחר מכן נחשבות התערובת השניה, והיא מותרת). אבל בדין קבוע דרבנן אין אנו אומרים שאין לך בו אלא חידושו, שכן קבוע דרבנן איננו סרך של קבוע דאורייתא אלא הוא דין בפני עצמו (ומכונה בפוסקים "קבוע" רק בשם המושאל כפי שלמדנו), וכבר מצינו שיש מקרה שבו החמירו בקבוע דרבנן יותר מאשר קבוע דאורייתא (על כל פנים לחלק מן השיטות, כפי שלמדנו שיש סוברים שבקבוע דרבנן אפילו בפירש אחד ממילא אסור, גזירה שמא יקח מן הקבוע). כך ביאר הש"ך את פסיקת השו"ע (עם תוספת ביאור מהפרי מגדים), ולפי זה מיושבות שתי השאלות בשו"ע, שאכן השו"ע עסק בסעיף זה דווקא בקבוע דאורייתא ופסק שמספיק בו שתי תערובות, ואילו בקבוע דרבנן החמיר יותר והצריך שלש תערובות.
תשובה על פי האמור
לשיטת השו"ע, כפי שהתבאר בש"ך (שזוהי המשמעות הפשוטה של השו"ע), התערובת מותרת, כיון שבאופן עקרוני היינו צריכים ללכת אחר רוב הדוכנים בשוק שמוכרים בשר כשר ולהתיר את העופות שנקנו באותו השוק, אלא שהתורה חידשה שכל קבוע כמחצה על מחצה, ומאחר שזהו חידוש שחידשה התורה – אין לך בו אלא חידושו, שהעופות עצמם אסורים, אבל התערובת מותרת.
אולם לדעת הרמ"א והט"ז (ונראה שגם הש"ך מודה לזה להלכה) התערובת אסורה, כיון שהספק לגבי העופות הוא ספק באיסור תורה (שיש ספק של מחצה על מחצה האם העופות כשרים או טרפים) שדנים בו להחמיר, ולכן לאחר מכן כשהתערבו העופות האסורים בעופות אחרים כשרים – יש לדון זאת ככל איסור שהתערב, ולא ניתן לומר שמא אין כאן איסור כלל (זוהי סברת הרמ"א כפי שנלמד עוד לקמן בדיני ספק ספיקא. והט"ז הוסיף שזהו קל וחומר מדין "קבוע דרבנן" שלמדנו שמותר רק בשלש תערובות ואילו התערובת השניה אסורה [ואף השו"ע מודה בזה], ואם כן כאן שמדובר על קבוע דאורייתא בוודאי שהתערובת השניה אסורה. כמו כן יש להוסיף, שאין לומר כאן ספק ספיקא כיון שהספק הראשון הוא בגוף העופות והספק השני הוא בתערובת, כפי שנלמד בהמשך בדיני ספק ספיקא שבמקרה כזה אין אומרים ספק ספיקא ).
