דין ההפרדה בין הגברים לנשים הוא פשוט והוא מיסודי הדת. ומובא כבר בתורה בשירת מרים, וכן במשנה בסוכה (פרק ה) שהיו מתקנים תיקון גדול בעזרת הנשים. ובגמרא שם מסבירים שתיקון גדול הוא שעזרת הנשים הייתה מעל כדי שנשים יהיו יושבות למעלה וגברים למטה.
וכיוון שבמאות שנים האחרונות (ובפרט במאה האחרונה), קמו שאלות ודיונים גבי הדין הפשוט והמקובל, נדרשו הפוסקים להגדרות ברורות יותר בעניין הנ"ל. ויסוד דבריהם תלוי בטעם קביעת ההפרדה :
לרוב הפוסקים נראה שסיבת ההפרדה היא כדי שלא יביטו הגברים בנשים (ואפילו בפניה, שהרי שיער באשה ערווה, וכן אין להביט בפני אשה במקרים מסויימים כלל כמבואר באבן העזר סימן כא. ואכ"מ). ולפי טעם זה ראוי שגובה המחיצה יסתיר את הנשים לגמרי מעיני הגברים, או שיהיה גבוה באופן שממילא לא מביטים בהם (וכן הוא בשו"ת חתם סופר חו"מ סימן קצ, וכן ב"לב העברי" המובא בשו"ת ציץ אליעזר ישנו פסק דין שבו חתומים למעלה בשבעים גאונים, וכן דעת המהר"ם שיק, וכן דעת הגר"ש גנצפריד, וכן דעת הרבי מליובאוויטש באגה"ק חכ"ג ע' קנז ועוד).
ובשו"ת באר משה (ח"ד סי' קמז אות כ"ט) כתב שניתן לעשות מחיצה זו גם עם נסרים דקים המסתירים את האשה המביטה.
ויש סוברים שסיבת ההפרדה היא כדי שלא יתערבבו גברים ונשים, ולזה די שתהיה גובה המחיצה יח' טפחים (1.44 ס"מ) וכך פסק הגר"מ פיינשטיין להלכה (באגר"מ או"ח א' ל"ט) והביאו גם בעל השרידי אש והסכים עמו. אלא שגם הגר"מ פיינשטיין כתב שטוב להוסיף על מחיצה זו עד שלא יראו השער שלהן (אגר"מ סימן מ"ב), ולכן מלכתחילה יש להוסיף על מחיצה זו.
