לינה בדירת מארח ללא מזוזה

האם אפשר להתארח לצורך שינה, אצל מכר שאינו שומר תורה ומצוות, ואין לו בדירתו מזוזות בפתחים? ובאם אסור, מה יהיה הדין באם ישנו מזוזה רק בפתח הראשי?

אף כאשר אין כלל מזוזות בדירה, אין זה חיוב על המתארח, ואינו צריך להימנע מכך. [רק בע"ב עובר בכל רגע על מ"ע]. אמנם באם יש לו אפשרות להתארח במקום בו ישנה מזוזה, וודאי שעדיף להתארח שם.

מקורות

ראה בהלכות קטנות למרדכי (מנחות) פרק התכלת רמז תתקמד: שאם נפסק לאיש חוט של טלית בשבת שאסור ללובשו עד שיתקן אותו שאם לובשו עובר בעשה דיש לו ד' כנפות והשיב ר"י דליתיה כדמוכח בשמעתין דאע"ג דאיפסיק בכרמלית דרבנן (*לא הוי) [*מצאתי הגי' במ"י והוי שרי] שרי משום כבוד הבריות דלא דחינן אלא לאו דלא תסור לכן נראה לר"י דמ"ע דציצית אינו אלא להטיל בו ציצית כשילבשנו ולא אמר הכתוב בלשון לא תלבש בגד שיש לו ד' כנפים בלא ציצית דאז ודאי היה הדין עמו אלא מ"ע גרידא להטיל בו ציצית ומכל מקום אין הטלית אסור ללבוש וגם אין עובר כיון שאין עתה יכול להטיל בו שהוא שבת ובחול ודאי עובר כל שעה שלובשו בעשה דהטל בו ציצית וכן במזוזה ומעקה ותדע דאטו (*במזוזה) [*בלא מזוזה] יאסר ליכנס בבית אלא בעמוד ועשה קאי ותו לא ע"כ לשון תוס' ועוד גרסי' שם


ובבן איש חי שנה שניה פרשת כי תבוא סעיף ב: ב. אם נודע לו בשבת ויו"ט שאין מזוזה בפתחו ויש לו בית אחר שיש בו מזוזה, צריך שיצא מבית זה וישב בבית שיש בו מזוזה, אבל אי לית ליה בית אחר שרי לדור שם עד למחר שיתקן המזוזה, ועיין אשל אברהם א"ח סי' ל"ח ס"ק ט"ו, וה"ה בחול אם לא מצוי מזוזה ידור בלא מזוזה עד שימצא, אך לא יתעצל אלא ישתדל בכל מאמצי כוחו למצוא, ועיין פ"ת יו"ד סי' רפ"ה אות א':


ובפתחי תשובה יורה דעה סימן רפה ס"ק א: מצות עשה לכתוב נראה שאין כופין על מ"ע זו דהוי מצות עשה שמתן שכרה בצדה דכתיב וכתבתם כו' למען ירבו ימיכם ועיין בנ"צ לעיל סימן רמ"ה ס"ד הארכתי בזה. ועיין פמ"ג לאו"ח סי' ל"א דאם נודע לו בשבת וי"ט שאין מזוזה בפתחו ויש לו בית אחר מחוייב הוא לצאת אבל אי לית ליה בית אחר שרי לדור בתוכו דומיא דציצית בסימן י"ג ע"ש ונראה דה"ה אפילו בחול אם אין מזוזה נמצא בעיר דינו כמו בשבת ורשאי לדור בתוכו אם אין לו בית אחר כמה שכתב המג"א בסימן י"ג סק"ח לענין ציצית וע' במג"א סי' י"ט סק"א ודו"ק:


ובמגן אברהם סימן יט ס"ק א: על עשיית הציצית. שאין בעשייתה מצוה אלא בלבישתה עיין בגמ' פ"ד דמנחות, וצ"ע מ"ש במזוזה דק"ל שצריך לברך כשקובעה כמ"ש בי"ד סי' רפ"ט דהתם נמי קי"ל חובת הדר הוא דכ"ז שאינו דר בתוכה פטור ממזוזה וכ"כ התוס' במנחות דף מ"ד ולכן נ"ל דסתמא דמילתא במזוזה קובעה כשדר בתוכה לכן מברך על עשייתה אבל טלית מסתמא קובע בו ציצית עד שלא לובשו לכן אינו מברך על עשייתו ואה"נ אם היה לבוש ציצית ונפסקו לו והטיל בו ציצית אחרים מברך אקב"ו לעשות ציצית כמו במזוזה מיהו י"ל דמיד כשנפסק מחויב לפשטו ולתקנו וע' בשבת דף קי"ח משא"כ במזוזה לא הטריחו רבנן לעקור דירתו ואפשר דה"ה במזוזה אם קבע בו מזוזה קודם שדר בתוכו כשנכנס לדור בתוכו מברך אקב"ו לדור בבית שיש בו מזוזה כנ"ל:


ובפרי מגדים אורח חיים אשל אברהם סימן לח ס"ק טו: תפילין. עיין מ"א. עיין ב"י [ד"ה היה] וירושלמי שלהי מגילה ובמפרש שם [קרבן העדה] ד"ה (ש"מ) [למה] תפילין חמירא, צ"ל מזוזה חמירא, יע"ש. ואנן קיי"ל תפילין שבלו אין עושין מזוזה שתפילין חמורה, וכתב המפרש שם [ד"ה שכן] מזוזה נוהגת בשבתות ויו"ט אם יש לו בית אחר, יע"ש. והיינו דאי לית ליה בית אחר שרי לדור בשבת ויו"ט בבית שאין בו מזוזה, דומה לציצית בסימן י"ג [בב"י ד"ה כתוב], דלא אסרה תורה לדור כי אם לעשות מזוזה, וכל שאין לו דירה אחרת לא גזרו חז"ל: מה שכתוב בשו"ע [סעיף יג] מנודה ומצורע אסורים להניח תפילין, בעיא דלא איפשטא, כמו שכתב באר הגולה [אות ע], ועיין אליה רבה [ס"ק ח] מה שכתב על מה שכתב הש"ך ביו"ד סימן של"ד אות י"ב כתב בפשיטות דמנודה מותר בתפילין, וכן דעת ל"ח [דברי חמודות ה"ק, תפילין אות קיח] וספר [שיירי] כנסת הגדולה [הגב"י אות יג], וכן משמע בב"י שם [ד"ה ומ"ש ואין], יע"ש ואי"ה יבואר עוד בזה: