בהלכות מזוזה פסק השולחן ערוך: "בית שיש לו פתחים הרבה אף על פי שאינו רגיל לצאת ולבא אלא באחד מהם חייב לעשות מזוזה בכל פתח ופתח. הג"ה: הואיל ונעשו לכניסה ויציאה". הגר"א בהגהותיו למד שהמחבר מחייב במזוזה גם כשאין משתמשים כלל בפתח לכניסה ויציאה. בדעת קדושים על הלכות מזוזה נקט בפשיטות ש"דלת שאין כניסה בה - פטורה ממזוזה", וכך הוא גם סתימת לשון המחבר והרמ"א, שהחיוב הוא דווקא "הואיל ונעשו לכניסה ויציאה", משמע שכאשר הפתח מתחילה היה מיועד רק ליציאה – פטור הוא (וטוב לנו סתימתם של הראשונים מפירושם של אחרונים, ראה בית מאיר סי' תמג ס"ב בד"ה ואולם בעיקר). כן פסקו כל אחרוני זמננו - הגר"מ פיינשטיין נקט בפשטות שפתח "כזה שאי אפשר להיות כניסה שם אלא יציאה אין שייך לחייב", וכ"פ הרב אשר ווייס וכנראה שדייק כנ"ל מלשון הגמרא. ועל כן פשוט שאין חיוב לקבוע בפתח כזה שאין נכנסין בו לעולם מזוזה.