בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם יש דין בסיס באוכלים. והאם יש הבדל אם הניח אותו בכוונה עליו או לא. ב) האם יש הבדל אם לא היה מקום במקפיא ולכן הניח עליו או לא.
ראשית יש להביא את המבוא בשולחן ערוך בסימן שט סעיף ז', שהגדרת בסיס הוא, דבר האסור בטלטול שמונח על דבר המותר, אם הניחו עליו מבעוד יום מדעתו על דעת שישאר מונח שם גם בשבת, הרי נעשה ההיתר בסיס לאיסור, ונאסר בטלטול כמוהו ממש.
למשל: אם הוא בסיס למוקצה גמור, אסור – אפילו להטותו ולנערו, לפי שכיון שנעשה בסיס לאיסור, נעשו איסור כמוהו, ואסור לטלטלו כלל – אפילו בהטייה וניעור בלבד כמו האיסור עצמו.
והנה, דין בסיס הוא גם כאשר ההיתר הוא בסיס לבסיס של איסור, כמו מגרה שבתוך שולחן, וכפי שמבואר שם בסעיף טו, שאפילו בכיס שכולו תלוי לא התירו לטלטל הבגד אלא כשהוא תפור בבגד, שאז הוא בטל אצל הבגד ואין הבגד נאסר בטלטול בשבילו. אבל אם כיס מלא מעות קשור בבגד כיון שהכיס הוא כלי בפני עצמו אינו בטל אצל הבגד, ולכך אסור לטלטל כל הבגד – אם הניח את המעות בכיס על דעת שישארו שם גם בשבת, שנעשה הכיס בסיס להם – והבגד לכיס – הקשור ותלוי בו.
וכן אם יש מעות בתיבה שבתוך השולחן, אסור לטלטל את השולחן אלא בדרך שנתבאר, אלא אם כן יש על השולחן מבעוד יום דבר המותר בטלטול, שאז נעשה השולחן בבין השמשות בסיס לאיסור ולהיתר ומותר לטלטלו.
וכל זה אם הניח אותו שם בכוונה שדבר ההיתר יהווה כבסיס אליו, אבל אם לא היה בדעתו שישאר מונח שם בשבת, ושכח להסירו ממנו קודם כניסת השבת – לא נעשה בסיס אליו.
אך אם נעשה בסיס לאיסור ולהיתר כגון שהניח עליו מבעוד יום גם דבר המותר בטלטול שחשוב יותר מדבר האסור, כיון שלא נעשה בסיס לאיסור לבדו, הרי הוא עומד עדיין בהתירו ומותר לטלטלו, אף שגם האיסור שעליו מיטלטל עמו מאיליו.
[אלא שאם אפשר לנער האיסור ממנו מיד, צריך לנערו מתחלה, ואחר כך יטלטל ההיתר בלבד למקום שצריך אליו.
ואם אי אפשר לנער או שיהיה איזה הפסד בדבר המותר – אם ינער את האיסור, או שלא יספיק לו הניעור להשלים בו הצורך שהוא צריך לטלטול זה, כגון שמטלטל ההיתר עם האיסור שעליו למקום אחר – מפני שצריך לפנות מקומם זה שהם עליו עכשיו – כדי להשתמש בו איזה תשמיש או צורך אחר, בענין שאם ינער כאן האיסור, לא יוכל להשלים צרכו במקום הזה, מותר לטלטל ההיתר עם האיסור שעליו].
ולכן, מגרה שיש בה חפצי איסור וחפצי היתר, אין לפתוח אותה, אלא אם כן יש בה דבר היתר שיותר חשוב מן האיסור לצורך השבת.
בנוסף, בסיס נעשה רק כשהונח בכוונה "לאיזה צורך" אין ההיתר נעשה בסיס לאיסור, אלא אם כן הניחו עליו בכוונה לאיזה צורך, בין לצורך האיסור עצמו בשביל שיתיישב עליו בטוב, כמו למשל, מעות שעל הכר בין לצורך דבר אחר המותר, כמו אבן שעל פי החבית.
אבל אם הניחו עליו בדרך אקראי שלא בכוונה – לאיזה צורך שצריך לו שיהיה מונח עליו, אלא כמו שרגילים להשים בתיבה חפצים אלו על אלו, מפני שאין לו ריוח לפנות מקום לכל חפץ בשולי התיבה, לא נעשה זה בסיס לזה, ודינו כשוכח. ולכן מותר לטלטל המפה שעל השולחן אף על פי שהמנורה עומדת עליה, לפי שאינו צריך לו שתהא המנורה על המפה – אלא על השולחן, ואינו מעמידה על המפה, אלא מפני שאי אפשר לו לפנות מקום להמנורה בגוף השלחן עצמו, או מפני שאינו חושש לפנות לה מקום, ולפיכך לא נעשית המפה בסיס למנורה ולא נאסרה בטלטול. כמבואר שם בסעיף ט'.
העולה מהאמור: אם הניח אותו עליו כדי שיחזיק אותו כראוי הרי הוא נעשה מוקצה כמותו. אבל אם רק הניח אותו עליו מחסור מקום אחר, הוא לא נעשה מוקצה בזה, ומותר לו לקחת אותו מבלי לגעת ישירות במוקצה. ואם יש חשש שיפול במוקצה בלקיחתו, יכול להזיז את המוקצה בשינוי.
