בנוגע לשאלתך הנה נקדים ונביא את המקור לכך בדברי הגמ' (ברכות ח א): "אמר רב הונא בר יהודה אמר רבי אמי: לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום.. שכל המשלים פרשיותיו עם הצבור מאריכין לו ימיו ושנותיו".
וכתב בעל הטורים (ריש פרשת שמות) ש"ואלה שמות בני ישראל" ר"ת – ואדם אשר לומד הסדר שנים מקרא ואחד תרגום בקול נעים ישיר יחיה שנים רבות ארוכים לעולם".
הנה באופן אמירת ה'תרגום' ("שנים מקרא ואחד תרגום") מביא רבינו הזקן שני דיעות (סי' רפ"ה ס"ב):
א) יקרא עם פירוש רש"י והמעלה באופן זה הוא שכך מבין יותר את פירוש הכתובים מאשר שמבין ע"י תרגום אונקלוס .
ב) יקרא עם תרגום אונקלוס שהמעלה בו שהוא ניתן בסיני (= כמו שמצינו בתורה מילים בארמית – "יגר שהדותא" (בראשית לא מז)) וסיים רבינו שעדיף לעשותו עם פרש"י אבל נכון לכל ירא שמים לקרות 'שנים מקרא' גם עם תרגום אונקלוס וגם עם פירוש רש"י.
ומנהג חב"ד הוא לקרות בערב שבת 'שנים מקרא' עם תרגום אונקלוס בלבד ובנוסף לכך במשך השבוע לומדים כל יום חומש עם רש"י במסגרת שיעורי החת"ת (ראה ספר השיחות תש"ב עמ' 27).
באופן קריאתה מביא רבינו שני דיעות (שם ס"ג):
א) "יש נוהגין לקרות כל פרשה בין פתוחה בין סתומה ב' פעמים ואח"כ התרגום עליה מיד קודם שיקרא פרשה שניה וכן בכל פרשה".
ב) "ויש נוהגין לקרות כל פסוק ב' פעמים והתרגום עליו מיד ומנהג זה נכון יותר כי כן היו עושים בזמן שהיו מתרגמין בקריאת התורה בצבור שהיו מתרגמין כל פסוק בפני עצמו". (וכן הוא מנהג חב"ד (ספר המנהגים ע' 25).
ובנוגע לזמן קריאתה לכתחילה מביא רבינו ב' שיטות (שם ס"ו):
א) "יש נוהגין מטעם הידוע להם לגמור כל הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום ערב שבת אחר חצות".
ב) "ויש נוהגין לגמור כולה ערב שבת שחרית אחר התפלה ושלא להפסיק כלל באמצע שנים מקרא ואחד תרגום אפילו בדבור".
ומביא הרבי (אג"ק חח"י ע' תק"ס) שאע"פ שמדברי הרבי הרש"ב (במודעתו הידועה ע"ד קריאה בתורה) נראה שסובר שבכל מחלוקת המובאת בשו"ע באופן של 'יש אומרים.. ויש אומרים' נקטינן שההלכה כדברי יש אומרים השני וא"כ בהלכה זו שגם בה הדברים מובאים בלשון זו הי' לכאורה צריך לנהוג כיש אומרים השני – לומר את ה'שנים מקרא' בערב שבת אחרי שחרית לפני חצות אלא שאעפ"כ בנוגע לפועל מנהג רבותינו נשיאנו (המובא בהיום יום המועתק לקמן) כיש אומרים הראשון – לומר את השנים מקרא ואחד תרגום אחר חצות ערב שבת.
והנה מביא רבינו הזקן שלכתחילה עדיף לסיים את אמירת ה'שנים מקרא' לפני אכילת סעודת שבת של היום (ויש להעיר מספר השיחות תש"ב ע' 72 שם כותב הרבי הריי"צ "שהגם שישנם כמה דיעות בנוגע לזמן השלמת הפרשה מכל מקום הזמן הנכון לכך הוא עד שבת בבוקר קודם התפילה") אלא שאם לא הספיק לאמרה קודם הסעודה מביא רבינו כמה דיעות:
א) חייב להשלים אמירתה עד תפילת מנחה של שבת אבל משם ואילך אינו יכול להשלים משום שכבר התחילו הציבור בתפילת מנחה לקרוא את הפרשה הבאה.
ב) יכול להשלים עד יום שלישי (כדין 'הבדלה' שאפשר להשלימה עד יום שלישי).
ג) יכול להשלימה עד שמחת תורה שבה גומרים הציבור לקרוא את כל פרשיות התורה.
להלכה פוסק רבינו שטוב לחוש לכל הפירושים שלכן מי שלא קראה בזמנה (עד מנחת שבת) ישלימה עד יום שלישי ואם גם זאת לא עשה ולא השלים קריאתה – ישלים עד שמחת תורה.
היוצא מכל הנ"ל שלכתחילה יש לקרות בערב שבת אחר חצות שנים מקרא עם תרגום 'אונקלוס' (ובמשך השבוע להעביר את הפרשה עם רש"י במסגרת שיעורי החת"ת) ולקראה באופן של שני פסוקים ותרגום עליו מייד ולא להפסיק באמצע קריאתה.
אבל אם לא הספיק לגמרה עד סעודת היום (ולכתחילה עד תפילת שחרית) יש לגמרה עד תפילת המנחה ואם לא הספיק – יגמרנה עד יום שלישי ואם גם זה לא הספיק ישלים עד שמחת תורה.
ומנהג רבותינו נשיאנו בזה הי' (היום יום ד' טבת (בתרגום ללה"ק)): "להעביר [שנים מקרא ואחד תרגום] פרשה או שתים ביום חמישי בערב אור ליום ששי ביום ששי אחר חצות היו שוב מתחילים להעביר את כל הסדרה מתחילתה עם ההפטורה שבת בבוקר לפני התפילה נהגו שוב להעביר משביעי כשחלו שתי הפטרות את הפטורת הסדרה היו אומרים ביום ששי והאחרת (של שבת ראש חודש מחר חודש וכו') בשבת".
