ישנו עניין מיוחד ללמוד הלכות בית הבחירה בימים שבין י"ז תמוז לתשעה באב הנקראים ימי בין המצרים בהם אנו מתאבלים על חורבן בית המקדש נדרש בהם התחזקות יתירה שלא ליפול ח"ו בייאוש הגלות דבר זה נעשה ע"י לימוד הלכות בית הבחירה – העסק בצורת הבית וע"י לימוד זה נחשב כאילו בונים את בית המקדש וכדלקמן:
ב'לקוטי שיחות' (חי"ח ע' 411 ואילך) מביא הרבי את הנאמר במדרש (תנחומא צו יד): "כשהקדוש ברוך הוא מראה ליחזקאל את צורת הבית מה הוא אומר הגד את בית ישראל את הבית ויכלמו מעונותיהם ומדדו את תכנית. אמר יחזקאל לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם עד עכשיו אנו נתונים בגולה בארץ שונאינו ואתה אומר לי לילך ולהודיע לישראל צורת הבית.. וכי יכולין הן לעשות הניח להם עד שיעלו מן הגולה ואחר כך אני הולך ואומר להם. אמר לו הקדוש ברוך ליחזקאל ובשביל שבני נתונים בגולה יהא בנין ביתי בטל אמר לו הקדוש ברוך הוא גדול קרייתה בתורה כבנינה. לך אמור להם ויתעסקו לקרות צורת הבית בתורה. ובשכר קרייתה שיתעסקו לקרות בה אני מעלה עליהם כאלו הם עוסקין בבניין הבית".
ממאמר זה של המדרש אנו רואים שע"י לימוד צורת הבית נחשב כאילו עוסקים בבנין הבית. ומכך שהמדרש משווה אותם אחד לשני – את העסק בלימוד צורת הבית לבנין הבית משמע שהם ענין אחד שהרי תורת אמת השוותה ביניהם.
ולפיכך מדגיש הרבי שהעסק בלימוד צורת הבית אין הכוונה שעניינו הוא ע"מ לעשות 'זכר' לבד לבנין ביהמ"ק או שע"י העסק בלימוד צורת הבית הקב"ה נותן על כך שכר כמו על בנין בית המקדש אלא שע"י העסק בלימוד צורת הבית הרי הוא בונה את בית המקדש בפועל ממש.
בשביל להבין זאת מביא הרבי את מארז"ל בנוגע לקרבנות (סוף מסכת מנחות): "כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת וכל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם". שהכוונה ב'כאילו הקריב' אינו 'שכר' בלבד – שע"י הלימוד מקבלים שכר כעשיית הקרבנות אלא יש בכך גדר של הקרבת קרבן שמשום כך נפסק להלכה (שוע"ר מהד"ק סי' א' סי"ג) שאין לומר את פרשת הקרבנות בלילה משום שאין מקריבים קרבן בלילה.
והוא הדין לעסק בצורת הבית (שהושווה במדרש להקרבת הקרבנות עיי"ש) שע"י שעוסקים בלימוד זה פועלים ש"לא יהי' בנין ביתי בטל" – היינו שעוסקים בבניית הבית בפועל.
הביאור בזה הוא משום שהציווי "ועשו לי מקדש" (תרומה כ"ה ח) היא מצות עשה לדורות ומוטל חיוב על ישראל בכל דור לבנות את בית המקדש ומשום כך בזמן הגלות שאין בני ישראל יכולים לבנות את בית המקדש בפועל בגשמיות מצד סיבות שאינן תלויות בהם חל עליהם החיוב להתעסק ב'קרייתה' – לימוד צורת הבית ועי"ז הם בונים את בית המקדש היינו שבלימוד זה יש מגדר מצוות בנין בית המקדש ובזמן הגלות זוהי היא האפשרות שלנו לקיים ציווי זה של 'ועשו לי מקדש'.
ומביא הרבי דוגמא לכך: גר הרוצה להתגייר צריך הוא לעבור בשביל להיכנס לברית ישראל ג' דברים – מילה טבילה והרצאת קרבן (רמב"ם הל' איסורי ביאה פי"ד ה"ד) ובזמן הגלות שאין מזבח להקריב עליו קרבנות צריך הוא לקיים רק מילה וטבילה ועי"ז הוא נעשה יהודי בשלימות אע"פ שלא עבר הרצאת קרבן. (וזה שנפסק ברמב"ם (שם ה"ה) שכשיבנה בית המקדש יצטרך להביא קרבן אינו נוגע לשלימות גרותו בזמן הגלות).
ואותו הדבר הוא גם בעניינו – בזמן הגלות שאי אפשר לקיים את הציווי של 'ועשו לי מקדש' על ידי בנייה כפשוטה יוצאים ידי חובת ציווי זה על ידי העסק בלימוד צורת הבית.
בשיחת ש"פ בלק תנש"א מוסיף הרבי שמכיוון שהגאולה באה תיכף ומיד ממש הנה לימוד הלכות בית הבחירה בזמן זה צריך להיות באופן אחר לגמרי וז"ל הרבי: ".. כיון שעומדים על סף הגאולה.. לימוד הלכות בית הבחירה בשנה זו צריך להיות באופן אחר לגמרי לכל לראש – שהלימוד הוא לא מצד התגברות רגש האבלות וההשתדלות לתקן החיסרון דחורבן בית-המקדש אלא (גם לולי החורבן) מצד הכוסף והשתוקקות להמעלה והשלמות דבית-המקדש השלישי.. ועוד ועיקר – שהלימוד הוא מתוך ידיעה והכרה בוודאות גמורה שאין זה "הלכתא למשיחא" כי אם הלכה למעשה בפועל ברגע שלאחרי זה כיוון שמקדש העתיד שאנו מצפין בנוי ומשוכלל (כבר עתה למעלה ותכף) יגלה ויבוא משמים" ברגע כמימרא".
וכמובן, שהעיסוק בהלוכת בית הבחירה הוא נכון בכל זמן ובכל מקום.
ויהי רצון שעל ידי העסק בלימוד צורת הבית נזכה כבר תיכף ומיד לבנין בית המקדש כפשוטו בגשמיות ע"י משיח צדקנו.
