כתב הרמב"ם (הלכות תפלה וברכת כהנים פי"ד ה"ז): "ואין אדם רשאי להסתכל בפני הכהנים בשעה שהן מברכין את העם כדי שלא יסיחו דעתם אלא כל העם מתכוונין לשמוע הברכה ומכוונים פניהם כנגד פני הכהנים ואינם מביטים בפניהם".
וכתב הב"י (או"ח סי' קכ"ח ד"ה "ובשעה שהכהנים") שהטעם המובא בגמ' (מס' חגיגה טז א) שאין להסתכל בכהנים בשעה שנושאים כפיהם משום ש "כל המסתכל בג' דברים עיניו כהות בקשת ובנשיא ובכהנים". אינו שייך עתה כי זהו דווקא כשבית המקדש הי' קיים והיו מברכים את העם על הדוכן בשם המפורש. וא"כ כל הטעם הוא כנ"ל ברמב"ם משום היסח הדעת.
ואכן משום זהירות זו שלא יבואו הכהנים והעם לידי היסח הדעת כתב הב"י: "ונוהגים הכהנים בארץ מצרים לשלשל טלית של מצוה על פניהם וידיהם. ומנהג יפה הוא כדי שלא יוכלו הם להסתכל בעם ולא העם בהם ויבואו לידי היסח הדעת".
ובדרכי משה (ס"ק ט"ו) חלק על מנהג זה וכתב שהכהנים יכסו את פניהם אבל לא את ידיהם משום שאסור שיסתכלו בידיהם ובלשונו: "והכהנים משלשלין טליתותיהם על פניהם אבל ידיהם חוץ לטליתותיהם שגם הם לא יסתכלו בידיהם ואמרינן בירושלמי דאסור להסתכל בכהנים משום היסח הדעת".
והנה בשו"ע (שם סכ"ג) אחר שכתב המחבר את האיסור שאסור להסתכל בכהנים בשעת הברכה הביא הרמ"א את שני מנהגים אלו בכיסוי הטלית ע"מ למנוע היסח הדעת.
ורבינו הזקן בשולחנו (שם סל"ו) הביא את שני מנהגים אלו אך כתב שבמדינות אלו נהגו שידי הכהנים יהיו מחוץ לטלית ומסביר בהרחבה הטעם למנהג זה וז"ל: "ובמדינות אלו נהגו שהכהנים משלשלין הטלית על פניהם כדי שלא יוכלו להסתכל לבד אבל ידיהם חוץ לטלית כדי שהם עצמן לא יוכלו להסתכל בידיהם ולא יבאו לידי היסח הדעת והעם משלשלין הטלית ג"כ על פניהם כדי שלא יוכלו להסתכל בידי הכהנים ומנהג זה יותר נכון להיות נשיאת כפי הכהנים גלוים ונראים ולא תהא טליתו חוצצת בין כפיהם להעם כי כן הוא משמעות הכתוב וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם שלא יהיה דבר חוצץ בינו לעם.. (אבל טלית שעל פני העם בטלה לגבי גופם כשאר מלבושיהם ואינה חוצצת)".
ביאור דבריו – מן הפסוק (ויקרא ט כב) "וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם" לומדים שברכת כהנים צריכה להיות בנשיאת כפים (כדברי רבינו לעיל ס"א) וממשמעות הפסוק אנו למדים שאסור שיהי' דבר חוצץ בין הכהן לבין העם.
(ובביאור ההבדל שלכאורה מאי שנא טלית הכהן שהיא מהווה חציצה בין ידי הכהן לעם לבין טליתות העם שכתב רבינו שלא הוי חציצה משום שהיא לבוש ובטילה לגופם כשאר מלבושיהם דלכאורה מדוע לא נומר זאת גם בטלית הכהן שנחשבת כלבוש ומשום כך אינה מהווה חציצה ראה בחקרי הלכות להרי"י פיקארסקי ח"ז כב ב. ונקודת דבריו הוא דלגבי הגוף נחשבת הטלית לבוש ובטילה אליו משא"כ הטלית לא נחשבת כמלבוש לידיים ומשום כך אינה בטילה אליהם עיי"ש בארוכה).
אלא שסיים רבינו שכ"ז הוא לכתחילה אבל בדיעבד אין דבר זה מעכב.
אך לפועל מנהג כהני אנ"ש לכסות בטלית גם את הידיים. ונראה הטעם לכך ע"פ מה שכתב הכף החיים (סי' קכ"ח ס"ק קמ"ג) שע"פ דברי הזהר פרשת נשא (דף קמז ע"א) יש לכסותם. ובנוסף לכך מובא בספר 'כתר כהונה' (סי' ט"ו ס"ב) שהמנהג בפועל ברוסיה ובפולין הי' לכסות בטלית גם את הידיים וא"כ כיון שבפועל נהגו כך ברוסיה וכן הוא נכון ע"פ חכמת הקבלה וידוע שבכמה עניינים מנהגנו למעשה הוא ע"פ המקובלים משום כך נהגו למעשה לכסות גם את הידיים בשעת ברכת כהנים (ראה בכ"ז בספר 'ממלכת כהנים' (להרי"י הנדל שליט"א) שער בירורי הלכה עמ' ל"א).
עוד טעם מצינו למנהג זה שאסור להסתכל בכהנים בשעה שמברכים את העם הנה כתב המג"א שמכך שנקט השו"ע באיסור זה את המילה הסתכלות "ולא יסתכלו בהם" שלשון הסכלות פירושה הבטה חזקה והסתכלות מרובה יוצא שנאסר להסתכל דוקא הסתכלות מרובה וחזקה אבל ראיה בעלמא לא נאסרה.
אך הוסיף המגן אברהם שאע"פ שמן הדין דווקא הסתכלות מרובה אסורה אעפ"כ נוהגים שלא להסתכל כלל אפי' בראיה מועטת והסיבה לכך ממשיך המג"א משום שעבדינן זכר למקדש ושם הרי אפילו הסתכלות מועטת נאסרה משום כבוד השכינה שלכן המסתכל על הכהנים בבית המקדש עיניו כהות. (וכך כתב גם רבינו הזקן שנוהגין להיזהר גם בהסתכלות מועטת).
וא"כ יוצא לנו שני טעמים לכך שאסור להביט על הכהנים בשעה שמברכים את העם – טעם ראשון: משום היסח הדעת. טעם שני: משום שעושים זכר למקדש ושם לא היו מסתכלין מפני כבוד השכינה ומשום כך נהגו הכהנים להתכסות בטלית שלא יבואו להביט בהם.
