זמן האמירה
בעניין זה ישנם חילוקי מנהגים בין קהילות ישראל. חלק נוהגים ע"פ מה שפסק המחבר בשו"ע יורה דעה סימן שע"ו סעיף ד' – "ונמצא במדרשות לומר קדיש על אב על כן נהגו לומר על אב ואם קדיש בתרא י"ב חדש"
וחלקם נוהגים ע"פ מה שמגיה שם הרמ"א "ונהגו שאין אומרים קדיש ותפלה רק י"א חדשים כדי שלא יעשו אביהם ואמם רשעים, כי משפט רשע י"ב חדש". היינו שכל נשמה ונשמה דנים אותה למעלה לפי מעשיה, יש נשמה שמשפטה הוא יתר קצר, ויש כאלו שמשפטם הוא יותר ארוך, ואילו משפטו של הרשע הוא למשך י"ב חודשים.
לענין מנהג חב"ד בזה כותב הרבי מה"מ במכתב (הודפס בח"ד אגרת תתנא)
"כמה דעות במשך זמן אמירת הקדיש : כל ימי חייו, י"ב חדש וי"א יום, שזה שלימה וגם חודש העבור בכלל, י"ב חדש, י"ב חדש פחות שבוע, י"א חדש, י"א חדש פחות יום אחד.
ואנו אין לנו אלא מנהג נשיאינו, וע"פ הרשום בקטע מצוואת כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע: בענין הי"א חדש – להפסיק חודש ויום א' קודם. עד"מ אם היא"צ הוא בי' בשבט יאמר קדיש עד ט' טבת ועד בכלל. וכן הוא דעת רוב המכריע של אחרוני הפוסקים"
והיינו שנוהגים להפסיק חודש ויום אחד קודם הי"ב חודשים, "כדי שלא יעשו אביהם ואמם רשעים" (ל' הרמ"א לעיל).
סוג היהודים
ובנוגע לסוג היהודים שעליהם אומרים את הקדיש, מביא הרבי בפשטות בשיחה לפרשת שמות תשמ"ט, לגבי המנהג לומר חודש (ויום א') קודם הי"ב חודש, שהוא המנהג שנוהגים בנוגע לכל יהודי ויהודי –
"וכן נוהגים בנוגע לכל יהודי, כי כל ישראל בחזקת כשרות ["ועמך כולם צדיקים"], אפילו בנוגע ליהודי שיודעים שעבר עבירה ר"ל , על אחת כמה וכמה בנוגע לצדיק או צדקנית, ובזה גופא – דרגא למעלה מדרגה.
ומובן שהפסקת אמירת קדיש בגלל טעם הנ"ל [שלא יעשו רשעים], הוא לא (רק) משום כבוד הנפטר, אלא כי עי"ז שדנים הנשמה לכף זכות, מתבטל (ועכ"פ מקילים) הדין למעלה, ואזי הנשמה עולה לגן עדן.
והחידוש בזה מודגש יותר לפי מנהגינו (להפסיק באמירת הקדיש חודש שלם (ויום א') לפני סיום הי"ב חודש) – שלא כהדיעות להפסיק שבוע לפנ"ז – אע"פ שמטעם הנ"ל מספיק לכאורה לעשות השינוי ביום אחד, או עכ"פ שבוע אחד.
כיו שתורתנו היא תורת חסד, הרי הלימוד זכות ועליית הנשמה בגן עדן (שעל ידי לימוד זכות זה) הוא באופן החזק ביותר והמוקדם ביותר – מקדימים במספר הימים הכי גדול (לא מעת-לעת, או שבוע, אלא) – חודש שלם לפני סיום הי"ב חודש".
ובביאור מדוע אין שינוי בדין אמירת קדיש גם כשיודעים שהנפטר הוא צדיק, ולא שייך אצלו משפט עונש ח"ו – שאז לא יגידו קדיש בכלל עליו, כי לא שייך אצלו חטא, מסביר הרבי בשיחה אחרת –
"ע"פ המבואר בכתבי האריז"ל שאמירת הקדיש היא (לא רק בשביל להקל הדין ומשפט והעונש, אלא גם) בשביל עליית הנשמה מדרגא לדרגא בגן עדן גופא, ולכן אומרים קדיש גם בשבת, שאז לא שייך הטעם להקל הדין ומשפט והעונש כיון שבשבת אין דין ומשפט למעלה, ועכצ"ל שאמירת הקדיש בשבת היא בשביל העליות בגן עדן, ומזה מובן גם בנוגע לאמירת קדיש על הסתלקות של צדיק, שקשורה עם העליות מדרגא לדרגא בגן עדן גופא"
עליה חדשה
ומעניין זה המובא בכתבי האריז"ל, מסכם הרבי בקשר לתקופה שלאחרי אמירת הקדיש, אחרי י"א חודש, שאז מתחילה תקופה חדשה אצל הנשמה, שאין זה שאין היא עולה, אלא שהעליות הם בסדר חדש, ובלשונו של הרבי במכתב הנ"ל בראש התשובה:
"מובן מזה, אשר בסיום אמירת הקדיש די"א חדש מסתיים סדר עליות זה ומתחיל סדר חדש בעליות הנשמה, כי הרי ארז"ל אשר ת"ח אין להם מנוחה בעוה"ב כי ילכו מחיל אל חיל"
ויהי רצון שנזכה תיכף ומייד ממש, להקיצו ורננו שוכני עפר, בהתגלות מלך המשיח תיכף ומייד ממש, בגאולה האמיתית והשלימה.
שאז "ומחה ה' אלקים דמעה מעל כל פנים" תיכף ומייד.
