במענה לשאלתך הנה מקור הדבר הוא מהגמ' מסכת ברכות (יד ב) דאיתא שם: "אמר עולא כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן כאילו הקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים".
ואכן נפסק בשו"ע רבינו הזקן ריש הלכות תפילין (סכ"ה ס"א): "..יניח תפילין.. כדי שיהיו עליו בשעת קריאת שמע ותפלה שכל הקורא קריאת שמע בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר על עצמו שהוא אומרו וקשרתם לאות וכו' ואינו מקיים".
הנה מדין זה אנו רואים שבשעת קריאת שמע יהיו על המתפלל תפילין משום שאם אינו עם תפילין כאילו מעיד עדות שקר ח"ו ומודגש יותר בדברי רבינו הזקן שכותב (סי' ס"ו ס"ג) שאם שכח האדם להניח תפילין בתחילת התפילה יכול להניחם אפי' באמצע תפילה והיינו משום שעל האדם להיות עם תפילין בשעת קריאת שמע.
ומשום עניין זה שצריך לקרוא קריאת שמע עם תפילין נהג כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע שגם בקריאת שמע קטנה (היינו הקריאת שמע שקוראים בבוקר ע"מ לצאת ידי חובה קריאת שמע בזמנה למתפלל לאחר סוף זמן קריאת שמע) להיות עם תפילין משום הזהירות שלא להעיד עדות שקר ח"ו (וראה גם מכתב כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ (אג"ק ח"י ע' ב) "הנה בודאי המה נזהרים בקריאת ק"ש קטנה עם תפילין").
אלא שלמעשה לא נהגו החסידים במנהג זה לקרוא קריאת שמע עם תפילין וצריך להבין טעם מנהגם ומדוע אין בכך את הבעיה של מעיד עדות שקר בעצמו?
והנה בהתוועדות ש"פ שלח תשי"ב הרבי הסביר עניין זה בארוכה ומובא לקמן תוכן העניין המבואר שם (תו"מ ח"ג ע' 15 ואילך):
הגדר של מעיד עדות שקר הוא דווקא כשמבטל מצוות תפילין וזהו מתי שאינו מניחם כלל ולכן אם אח"כ הוא יניח תפילין הוא אינו מבטל את מצוות התפילין שהרי יניחם מאוחר יותר ואינו נחשב כמעיד עדות שקר.
והנה ביאור זה הוא רק לבאר מדוע אפשר לומר קריאת שמע בלי תפילין אבל אינו מבאר מדוע המנהג הוא בדווקא לומר קריאת שמע קטנה בלי תפילין ובשל כך מביא הרבי ביאור נוסף ע"פ דברי ה'מנחת אלעזר' ממונקאטש – בספרו 'אות חיים ושלום' סכ"ה סק"ו) שהוא מצד הכלל ש'מעלין בקודש ואין מורידין' ומשום כך תפילין שיש בהם מעלה בקדושתם על קריאת שמע דהרי קריאת שמע היא במחשבה ודיבור משא"כ תפילין הוא בעשייה לכן צריך לקרוא תחילה קריאת שמע ללא תפילין שעל ידי הקריאה ממשיך האדם על עצמו קדושה זו ולאחר מכן ע"י הנחת תפילין הוא ממשיך על עצמו קדושה נעלית יותר באופן של 'מעלין בקודש'.
כלל זה גם מצינו בנוגע לכך שצריך להתעטף בטלית לפני שמניח תפילין שהטעם לכך המובא בשו"ע הוא משום שקדושת התפילין היא יותר מקדושת הציצית (שהרי תפילין הם תשמישי קדושה משא"כ ציצית היא תשמישי מצוה בלבד) ולכן מניחים אותם לאחר הטלית משום הכלל של 'מעלין בקודש'.
אלא שלכאורה יש לשאול על תירוץ זה שהרי הכלל של 'מעלין בקודש' הוא רק כשמדובר במצווה אחת (כמו לדוגמא בנר חנוכה שההלכה היא שביום הראשון מדליק נר אחת וכל יום מוסיף עוד נר וכו' "דמעלין בקודש ואין מורידין") משא"כ בנדו"ד בקדימה של קריאת שמע לתפילין הרי מדובר בשני מצוות שונות ובמקרה כזה אין אומרים את הכלל של מעלין בקודש אלא להיפך אומרים את הכלל ש"כל המקודש מחבירו קודם את חבירו"?
הנה שאלה זו הקשו האחרונים (שאגת אריה סכ"ח דגול מרבבה על השו"ע שם) על הקדימה של טלית לתפילין שגם שם הסיבה (כנ"ל) משום שמעלין בקודש ולכאורה גם בזה מדובר בשני מצוות שונות והדין בכך אמור להיות "כל המקודש מחבירו קודם את חבירו"?
ומובא התירוץ ע"ז (יד אפרים על השו"ע שם אות חיים ושלום שם סק"א) שכיון שהטלית והתפילין הם על גופו של האדם והוא מתקדש בהם שתחילה מקדש עצמו בקדושת הטלית ואח"כ מוסיף על עצמו קדושת התפילין שפיר שייך בזה מעלין בקודש כיון שזה לא שני מצוות שכל אחד מהם בפ"ע אלא שניהם על גופו.
ואותו הדבר גם בענייננו שלמרות שקריאת שמע ותפילין הם שני מצוות שונות שייך בהם הכלל ש'מעלין בקודש' משום שבקדושה הנמשכת על גופו של האדם תחילה ישנה קדושת קריאת שמע ואח"כ מתווספת קדושה נעלית יותר קדושת התפילין.
