נושא: הלכה

לפנות חפצים מהחדר שחולה ב"קבוצת סיכון" יצטרף למנין

בזמן 'מגפת הקורונה' שישנו אדם בקבוצת סיכון, וכאשר בא להתפלל מעוניין שלא לישב בחדר הגדול של בית הכנסת, אלא בחדר צדדי, בו ישנו 'חלון' הפתוח לחדר הגדול, המשמש גם כמקום לאחסון ארגזי ספרים ושתיה קלה וכיוצ"ב, האם יהיה ניתן באם יצטרכו – לפנות בשבת חלק או את כל הארגזים מהחדר לפרוזדור וכיוצ"ב, בכדי שיוכלו להכניס שם שולחן וכסא ויוכל לישב שם בריוח? (ואינם מעוניינים לפנות מערב שבת, רק ממש כשצריך – לפני התפילה, מאחר וזה מפריע במעבר).

 

מאחר והפינוי הוא לצורך מצוה ("תפילה בציבור"), ניתן לפנות, רק יזהרו שלא יפנה אחד יותר מנפח של ט"ו סאין (כ 124 ליטר), ואם רוצים לפנות יותר מכך, יעשו זאת בשני בני אדם.

מקורות

שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שלג סעיף א: אוצר של תבואה או של כדי יין, אף על פי שמותר להסתפק ממנו אסור להתחיל בו לפנותו אלא לדבר מצוה, כגון שפינהו להכנסת אורחים או לקבוע בו בית המדרש. וכיצד מפנהו, אם היה האוצר גדול מפנה ממנו חמשה קופות (שבכל קופה שלש סאים) (הגהות מרדכי ור"ן פרק מפנין), לא היה בו אלא חמשה קופות, מפנה מהם ארבעה קופות אבל כולו לא יפנה שמא יבא להשוות גומות. הגה: וכל שבות שהתירו משום צורך מצוה מותר ג"כ לצורך אורחים; ולא מקרי אורחים, אלא שנתארחו אצלו בביתו, או שזימן אורחים שנתארחו אצל אחרים (תרומת הדשן סי' ע"ב), אבל כשזימן חבירו לסעוד אצלו לא מקרי אורחים ואינו סעודת מצוה רק סעודת רשות.


נחלת צבי אורח חיים סימן שלג ס"ק א: אוצר כו'. התחיל הרב ש"ע כלשון הרמב"ם [פכ"ו הט"ו] וכתב וכיצד מפנהו, פשוט הוא שדבריו בנוים על פי דעת הרז"ה [נ ע"א] שהביא הרא"ש [סי' א] והסכים לדבריו עיין בב"י. ולענ"ד אינו נראה, דאם היה דעת הרמב"ם לפסוק כרב חסדא רק בפירוש אבל לא את האוצר פסק כשמואל, לא הוה ליה למכתב סתם ארבע או חמש קופות כלשון המשנה, דאיכא למיטעי כמו שאמר שמואל כדאמרי אינשי. לכן נראה לענ"ד עיקר שהרמב"ם גורס בהא דשמואל גירסא אחרת כגירסת רב אחאי גאון [בשאילתות וירא סי' יא] שהביא הר"ן [נ ע"א] וכמ"ש הרב המגיד עי"ש, ולפי זה פשוט דסבר רב אחאי גאון והרמב"ם דגם שמואל סבר דאין מפנין יותר מחמש קופות, ופליגי רק במה שתנא התנא ארבע, דלרב חסדא בא למידק בזה דאם אין שם יותר מחמש קופות אינה מפנה שם רק ארבע, וכיון מזה אישתמע שלא יגמור כולו א"כ על כרחו סיפא אבל לא את האוצר קאי אהתחלה שלא יתחיל אם לא הסתפק ממנו כבר, אבל לשמואל התנא דתנא ארבע כלישנא דאמרי אינשי תנא, ובאמת אף באוצר שאין בו רק חמש קופות נמי מותר לפנות כולהו, א"כ מצי למימר דסיפא בא לאשמועינן שלא יגמור כולהו דהיינו שלא יכבד קרקעיתו, כיון דלא אישתמע מרישא דמתני' שלא יגמור וק"ל. ולדינא תפס הרב ש"ע כדעת הרא"ש שהסכים לדעת הרז"ה, לפי שכן כתב גם הרמב"ן [קכז ע"א ד"ה תניא] והרשב"א [קכו ע"ב ד"ה גירסת] והביאו הרב המגיד: [רק סעודת וכו'. וכתב בלבוש ובסעודת מצוה אפילו חבירו מותר, ופשוט הוא]:


משנה ברורה סימן שלג ס"ק א: שמותר להסתפק ממנו – למאכלו ולמאכל בהמתו שאינו מוקצה דקי"ל כר"ש דלית ליה מוקצה אלא בגרוגרות וצמוקים שהניח ליבשן משום דדחינהו בידים ולא חזיין עד שיתייבשו וכמ"ש בסי' ש"י ס"ב מ"מ אם אינו רוצה להסתפק ממנו אלא להתחיל בו לפנותו אסור לעשות כן לדבר הרשות והטעם משום טרחא או משום עובדין דחול:


עטרת צבי אורח חיים סימן שלג ס"ק ג: אלא לדבר מצוה. ולא משום דבר רשות משום טירחא יתירא:


משנה ברורה סימן שלג ס"ק ד: לדבר מצוה – ואפילו בענין שיש בו טורח יותר כגון להגביהם ולשלשלם בחלונות שבכותל או להורידם בסולמות או לטלטלם מגג לגג:


משנה ברורה סימן שלג ס"ק ה: חמש קופות – ולא יותר משום טרחא וכנ"ל בסק"א:


ביאור הלכה סימן שלג סעיף א ד"ה * שמא יבוא: וכו' – עיין בש"ג דמצדד דבמרוצף לא חיישינן לזה ולענ"ד דזה תלוי בפלוגתא לקמן בסימן של"ז ס"ב ובהג"ה שם:


ביאור הלכה סימן שלג סעיף א ד"ה * וכל שבות שהתירו וכו' – כתב הפמ"ג במ"ז הוי יודע דלא כל שבות התירו לצורך מצוה דהא שבות דשבות דוקא י"א התירו למצוה הא שבות לחוד ודאי לא אלא דוקא כי האי גוונא עובדין דחול וכדומה ועמ"א ש"ז אות ז':


משנה ברורה סימן שלג ס"ק ח: לצורך אורחים – שבעה"ב המזמנם עושה מצוה וכמו שאחז"ל דגדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני השכינה: