נושא:

לעמוד בהחלטות שקיבלתי

ב"ה. אומרים עליי שאין לי מילה, ולא סומכים כ"כ על הדברים שאני אומר, ואולי אפילו לא סומכים בכלל. ובאמת, לא אומרים את זה עלי סתם, אלא שבאמת יש בזה איזה מן האמת.. אני לא מצליח למדוד בעצמי את מה שאני אומר בצורה יציבה, וממילא אני לא מצליח לעמוד בהחלטות שאני מחליט לעשות או שלא.
מהי הדרך הנכונה כדי להצליח להיות עומד בהחלטות כמו שצריך, ובדרך ממילא להיות אדם נאמן על סביבתו? בקיצור – שיהיה לי מילה.. תודה רבה.

כדי להבין את התשובה לשאלתך, אפרט בתחילה את ההסתכלות הנכונה והבריאה על קבלת ההחלטות, ומידי כך אסביר בקצרה את סוגי האנשים השונים שקיימים בהחלטות אלו. ומתוך כך נוכל להגיע בע"ה לידיעה – כיצד מקבלים החלטות כמו שצריך.
יש אנשים שאצלם "מילה היא מילה". כלומר, אפשר לסמוך על ההתחייבות או על ההבטחה שלהם. יש אנשים שאצלם "מילה היא לא מילה". כלומר, הם מבטיחים או מתחייבים, אבל אין ודאות שיעמדו בדבריהם, מפני שמלכתחילה המילה שלהם, ההבטחה או ההתחייבות, באה ממקום המאפשר גם את אי קיומה.
המשמעות של הבטחה אצל אדם כזה היא הבטחה על תנאי, והתנאי הוא סובייקטיבי – התחושה והרגש שלו. אם ירגיש שהוא מעוניין לקיים את ההבטחה ונוח לו לקיימה – הוא יקיים אותה. ואם לא – לא. הפרשנות הפנימית שלו להבטחה היא מחשבה שאפשר לנסחה במילים: "אשתדל לקיים אם יתאפשר לי".
בספר התניא, הנקרא "ספר של בינונים", מתאר אדמו"ר הזקן (על יסוד מאמרי חז"ל) שלושה מצבים בשליטה העצמית של האדם, כנגד שלוש הדרגות: צדיק, בינוני, רשע:
הצדיק: "לבו ברשותו". כלומר, מה שהוא מבין בשכלו משפיע ישירות על רגשותיו. המוח והלב מתואמים לחלוטין, בלא מאבקים ומתח.
הבינוני: "מוח שליט על הלב". כלומר, האדם מבין בשכלו שעליו לנהוג באופן מסוים, וליבו מרגיש משהו אחר. אבל להחלטה המושכלת יש די כוח כדי להתגבר על הלב ולשלוט בו, כך שהאדם יתנהג בפועל על פי החלטת השכל.
הרשע: "הוא ברשות לבו". כלומר, האדם מבין בשכלו כיצד יש להתנהג, אבל הוא שבוי ברשות רגשותיו והרגליו, ואינו מסוגל לשלוט בהם.

הגדרות אלו של צדיק, בינוני ורשע, עוסקות בקשר הרוחני שבין האדם לבוראו, והן יכולות לשמש דוגמה גם לשלושה מצבי התנהגות ושליטה עצמית בכל תחומי החיים.
הצדיק מסמל את המצב המושלם, המאוזן, השלו, ללא מאבקים פנימיים וספקות. רוב האנשים אינם מגיעים למדרגה זו. הרשע הזקוק לריפוי , מסמל את המצב של התוהו, הבעייתי, הזקוק לתיקון. הבינוני מסמל את המצב שאליו יכול לשאוף כל אדם: עבודה פנימית ויכולת שליטה עצמית, שבאמצעותה יוכל להתקדם אל יעד שהחליט שהוא נכון עבורו, גם אם לא תמיד הוא מזדהה עם היעד מבחינה רגשית.
על הרשעים נאמר שהם "מלאים חרטות", כלומר, שוב ושוב הם מתחרטים על התנהגותם, ומן הסתם מחליטים לשנות אותה אך אינם מצליחים לעמוד בהחלטות וחוזרים על טעויותיהם.
הסיבה לכך שאנשים מקבלים החלטות ואינם מצליחים לעמוד בהן היא שלא הייתה להם החלטה אמיתית. לכל היותר הייתה להם הצהרת כוונות בלתי מחייבת. כל עוד האדם משאיר בתודעה שלו מקום המאפשר גם אי ביצוע של ההחלטה, הסיכוי שההחלטה לא תתממש בפועל גובר. אם קבלת ההחלטה נבעה מתוך תחושה רגשית בזמן מסוים, ברגע שישתלט רגש אחר, רגש תוהי, האדם לא יצליח לבצע את ההחלטה המתוקנת שקיבל על עצמו.
לדוגמה: שניים סיכמו ביניהם להיפגש ביום פלוני בשעה מסוימת ובמקום מסוים. כשמועד הפגישה מגיע, אחד מהם בא למקום המפגש ומחכה לחברו, והלה מבושש לבוא. הראשון מטלפן ושואל: "מה קורה? אתה מגיע?" וחברו עונה: "הייתי קצת עסוק היום ולא יכולתי להגיע. מצטער".
ייתכן שחשב לעצמו בעת קבלת ההחלטה: "על פי מה שנראה לי ברגע זה, אני רוצה לבוא לפגישה. אני מקווה שכך ארגיש גם ביום שבו קבענו לקיימה". לעומתו, זה שהגיע לפגישה התכוון למה שאמר, ונוצרה אצלו מחויבות להגיע לאותו מקום בזמן שנקבע.
כאשר חוסר ההחלטיות והמחויבות מתבטא כלפי מישהו אחר, תוצאתו נראית כהתנהגות בלתי סבירה בשל פגיעתה בזולת. אך גם כאשר הזולת אינו נפגע מכך, ואנו רוצים להניע תהליכים בתוכנו, עלינו להשתמש בכוח ההחלטה והמחויבות כדי שהתהליך יתממש ויצליח.
במאמרי חסידות מתואר תהליך ההחלטה שהאדם מקבל עליו כ'הסכם' שהאדם עושה עם עצמו. אפשר להמחיש את רעיון ההסכם הפנימי בחתימה של הסכם או חוזה עם אדם אחר. למשל, חתימת חוזה על קניית דירה. אף על פי שלחתימת ההסכם קדם הליך ארוך של בירור, בדיקה, השוואה והתלבטות, הרי בסופו של דבר, לאחר שהאדם החליט שזאת הדירה שהוא רוצה לקנות, עליו לנסח הסכם ולחתום על חוזה. מרגע החתימה החוזה מחייב, ויש השלכות להפרתו.
כך האדם צריך להרגיש בתוכו כלפי ההסכם הפנימי: כאשר אדם רוצה לקבל בעצמו איזה החלטה והתקדמות בעניין מסויים, עליו להחליט בתוכו שעכשיו העניין נעשה מחייב ואין מפירים אותו. ניתן לדמות זאת לאדם שנעל את הדלת וזרק את המפתח מבעד לחלון. האדם כביכול חותם על חוזה עם עצמו. קבלת החלטה ברורה ומחייבת נותנת לאדם תוקף פנימי לפני ההליכה להגשמת היעד.
שמקבלים את ההחלטות בצורה כזאת, שהיא לא משתמעת בתוכך לשני פנים, שאתה יודע בתוך עצמך שלא שייך שיהיה אחרת כלל וכלל – אזי גם מצליחים לקיים את ההחלטות בפועל ממש.

מקורות

תניא, ליקוטי אמרים, פרקים יב, יז ועוד.

ראה תניא, פרק יא.

ראה לדוגמה ספר המאמרים, התש"ד, עמ' 52.