נושא: הלכה

לעלות לתורה בריחוק 2 מטר מה'בעל קורא' (מצד קורונה)

בזמן 'מגיפת הקורונה', שישנו הוראה ממשרד הבריאות לצמצם מגע בין אנשים מפני חשש סכנה, במקום שעושים קריאת התורה במקום פתוח (בחצר וכדו'), האם מותר לעלות לתורה ולומר הברכות – ולאחר מכן לעמוד בריחוק מהבעל קורא (כשני מטר) – ולשמוע הימנו מה שקורא?

בנידון דידן יש להקל שלאחר הברכות יעמוד במרחק הראוי, וישמע כל תיבה מפי הבעל קורא. וראוי שגם יקרא בלחש מתוך החומש – יחד עם קריאת הבעל קורא.

מקורות

מבואר בשולחן ערוך אורח חיים הלכות קריאת ספר תורה סימן קלט סעיף ג: אפי' ראש הכנסת או חזן, לא יקרא עד שיאמרו לו: קרא; ונהגו שש"צ כשרוצה מברך וקורא בלי נטילת רשות, משום דהוי כאילו משעה שמינוהו לש"ץ הרשוהו על כך. הגה: ובמדינות אלו אין נוהגין כן, ואין החזן עולה רק כשהסגן אומר לו לעלות, אבל אין קורין לו בשמו כמו שאר העולים שקוראים אותם בשמם פלוני בר פלוני; ומי שאביו מומר לעבודת כוכבים, קורין אותו בשם אבי אביו, אבל לא בשמו לבד, שלא לביישו ברבים (תרומת הדשן סי' נ"א /כ"א/ וס' החסידים). ודוקא שלא עלה מימיו בשם אביו, אבל אם הוא גדול והורגל באותו העיר לעלות בשם אביו, והמיר אביו לעבודת כוכבים, קוראים אותו בשם אביו כמו שהורגל, שלא לביישו ברבים; וכן אם איכא למיחש לאיבת המומר (מהר"ם פאדוואה סי' פ"ז); ואסופי ושתוקי קורין אותו בשם אבי אמו, ואם אינו ידוע קורין אותו בשם אברהם, כמו לגר (ד"ע). סומא אינו קורא, לפי שאסור לקרות אפי' אות אחת שלא מן הכתב, (ומהרי"ל כתב דעכשיו קורא סומא, כמו שאנו מקרין בתורה לע"ה).

משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים הלכות קריאת ספר תורה סימן קלט סעיף ג (יב) דעכשיו קורא סומא – וטעמו דכיון שאנו נוהגין שהש"ץ קורא והוא קורא מתוך הכתב שוב לא קפדינן על העולה דשומע כעונה:

(יג) כמו שאנו וכו' – ר"ל שאנו נוהגין להקל אפילו אם אינו יכול לקרות עם הש"ץ מלה במלה מתוך הכתב וע"כ מטעם הנ"ל וה"ה בסומא. ולדינא כבר כתבו האחרונים דנהגו להקל כמהרי"ל ומ"מ לפרשת פרה ופרשת זכור נכון שלא לקרותן לכתחלה:

ערוך השולחן אורח חיים סימן קלט: סעיף ג: כתב רבינו הב"י בסעיף ב' מי שאינו יודע לקרות צריך למחות בידו שלא יעלה לס"ת ואם צריכים לזה שאינו יודע לקרות לפי שהוא כהן או לוי ואין שם אחר זולתו אם כשיקרא לו ש"ץ מלה במלה יודע לאומרה ולקרותה מן הכתב יכול לעלות ואם לאו לא יעלה עכ"ל והנה זהו וודאי דיודע לקרות א"צ רק בזמן הש"ס שהעולה בעצמו קורא אבל בזמנינו למה צריך שיהא ביכולתו בעצמו לקרות מיהו שיהא ביכולתו לאמר אחר הש"ץ מלה במלה וודאי שצריך גם עתה דאל"כ הוי ברכתו לבטלה ולדעת רבינו הב"י צריך שיהא יכול לקרא מתוך הכתב והולך לשיטתו בסעיף ד' דסומא אינו קורא לפי שאסור לקרות שלא מן הכתב אבל לרבינו הרמ"א שם שהביא משם מהרי"ל דעכשיו קורא סומא ממילא דא"צ שיהא יכול לקרות מתוך הכתב מיהו אחר הש"ץ וודאי שצריך שיהא יכול לקרות וכמ"ש רבינו הב"י לקמן סי' קמ"א סעיף ב' דהעולה צריך לקרות בלחש עם הש"ץ דאל"כ הוי ברכתו לבטלה דאיך יברך על מה שאחר יקרא אבל כבר כתבו גדולי עולם דאפילו ע"ה גמור שאינו יכול לקרות גם אחר הש"ץ מ"מ עולה לתורה דשומע כעונה ויכול לברך [ט"ז שם סק"ג וכנה"ג] וגם רבינו הב"י בעצמו בספרו הגדול שם כתב ע"פ זוהר ויקהל דבזה שומע כעונה ע"ש וכן הוא המנהג הפשוט ברוב תפוצות ישראל:

פרי מגדים משבצות זהב על שולחן ערוך אורח חיים הלכות קריאת ספר תורה סימן קלט סעיף ג: סומא. עיין ט"ז. בסימן קמ"א, אות גימ"ל. והנה הר"ב לא הגיה בסימן קמ"א, ועל המחבר סמך על מה שכתב כאן דאפילו סומא ועם הארץ עולים דשומע כקורא, ובסעיף א' לא הגיה הר"ב סמך על מה שכתב כאן, ועיין מ"א [ס"ק] א'. וסומא חרש שאינו שומע וודאי אסור לעלות, דלא שייך שומע כקורא. אבל רואה ומדבר ואין שומע, רשאי שיקרא עם הש"ץ. ושוטה אין לקרותו בתורה, דגרע מקטן, וכבהמה יחשב. (במקום אחר כתבנו מריש חולין וכולם ששחטו כשירה ושחיטת קוף פסול, אין מקומו פה):

פרי חדש אורח חיים סימן קלט סעיף ג: ומה שכתב סומא אינו קורא וכו'. כן עיקר וזו היא דעת היש מפרשים שהביא הרב רבינו יונה בפרק קמא דברכות [ד, א ד"ה רב] דהא דרב ששת מהדר אפיה וגריס, היינו לפי שהיה סגי נהור ולא היה מחויב לקרות בתורה, ואין לדקדק משאר הפוסקים מדלא משני הכי משמע דסבירא להו דסומא קורא בתורה, דהא הרא"ש [בתשובה שם] משמע מתוך דבריו שסומא אינו קורא בתורה וכמו שכתב הב"י בסימן קמ"א [ד"ה ומ"ש רבינו ומיהו], ואפילו הכי לא משני הכי: