במעלת הלימוד בעל פה נאמרו כמה וכמה סיבות, ולהלן אביא חלק מהם. נקודת העניין בכל המקומות, שעל ידי שלומדים את הדברים בעל פה, חוקקים אותם במוח הזיכרון, אזי הם מלווים את האדם בכל מקום שהוא נמצא.
גם שהיהודי נמצא במקום שאין לו ספרים, או שאין לו אפשרות כעת לפתוח את הספר וללמוד, מעביר הוא במחשבתו או בדיבורו את אותיות התורה שיודע אותם על פה, ובכך הוא מתקשר לקב"ה בכל מקום שהוא נמצא.
מעלות רבות נאמרו במעלת הלימוד בעל פה, ומהם:
המשפיע החסיד הרה"ח ר' מענדל פוטערפאס ז"ל סיפר "פעם שאלתי יהודי נכבד מה היה ביחידות, וענה לי שהשאלה שלו היתה כיצד אפשר להתקשר לרבי, והרבי ענה לו: "תלמד תניא בעל פה ותחזור על זה ברחוב. כך תהיה מקושר אלי כי גם אני חוזר תניא ברחוב".
ומזה רואים, שראשית כל, גם לולי כל המעלות של הלימוד בעל פה, על ידי עצם החזרה של תניא בעל פה מתקשרים לרבי, כי כך מנהגו של הרבי.
הרבי הריי"צ כותב באחד המכתבים במעלת הלימוד בעל פה:
"במענה על כתבו אודות התלמידים שיחיו הבקיאים וחוזרים תניא בעל פה. בודאי הנה חזרת תניא בעל פה הוא אושר ועושר נפשי וצריכים לחזור עליהם שלא ישכחו. ועל דבר הוספה: לא יותר מפרק קטן בכל שבוע. ופרק גדול, לחלקו לכמה שבועות לפי ערך הנזכרים לעיל. וה' יתברך יצליחם בגשמיות וברוחניות."
ובשיחה נוספת, סיפר הרבי הריי"צ על דברי הרבי הרש"ב לאחד החסידים, שמתוכם ניתן להבין עד כמה חשובה החזרה בעל פה – והביטוי הוא שזוכים להתגלות העצמות בזמן שחוזרים תניא בעל פה ברחוב:
"בליובאוויטש היה יהודי חסידי אברהם יצחק זרחין, הוא למד להכין דיו והשתמש בו כדי למוכרו.
באחת ההתוועדויות הוא ישב והחל להזיל דמעות. אבי שאל אותו מדוע הוא בוכה. הוא השיב, אני נמצא כבר בין כסא לעשור. אבא אמר לו אני מקנא בך. ושאל: מקנא בי, במה? אבא השיב לו "בשעה שאתה הולך בשוק ונושא דיו למכור וחושב תניא – או חומש – הרי התניא הולכת".
… לולי דמסתפינא הייתי אומר, כשם שבמתן תורה נאמר "וירד הוי' על הר סיני" שמשמעותו כדברי התרגום "אתגלי", שהיה גילוי ה"עצמות" (הגילוי של עצמותו יתברך). כך גם בשעה שהולכים בשוק וחושבים חומש ותניא, זוכים ל"ואתגלי"."
הרבי הורה לכמה וכמה אנשים, שביקשו תיקון על ענינים בלתי רצויים, שעל ידי הלימוד בעל פה הם יכולים לתקן את העבר, וכך אמר הרבי ביחידות בחורף תשכ"ט, ליהודי:
"בנוגע לענינים בלתי רצויים – יש לשנן פרקי תניא בעל פה, או על כל פנים את תוכנם "בלכתך בדרך" ובכל מקום שאתה נמצא. אך כאשר המקום אינו ראוי לכך – די בהרהור בלבד, כדי לקיים מצות תלמוד תורה בהרהור."
ובמקומות נוספים, הורה הרבי שהלימוד בעל פה מועיל לספיקות באמונה:
"במענה על מכתבו, בו מתאונן על מצבו ברוחניות, ובפרט על מה שלפעמים נופלים לו ספיקות באמונה וכו'…
הסגולה לזה הוא להרבות באמירת אותיות התורה, ושיהיו חקוקות במחשבתו, לידע אותן בעל פה, היינו איזה ענינים מן התורה ובפרט משניות ותניא. ויעויין בלקו"ת ס"פ קדושים ד"ה והדרת פני זקן. ומבואר ג"כ ע"פ תקנת כ"ק מו"ח אדמו"ר בענין משניות בעל פה."
וכן בנוגע למידות רעות, הורה הרבי שיש ללמוד תניא בעל פה:
"במענה על מכתבו, בו כותב ע"ד מהות מדותיו שאינם כדבעי. הנה ילמוד בעל פה איזה פרקים מספר התניא, וכשירגיש שמדותיו באים בהתפעלות, הרי תיכף יחזור עכ"פ במחשבתו קטעים מאלו הפרקים, ואז לאט לאט ישקטו מדותיו, ולאחר זמן בטח יתחיל ג"כ בעבודת האתכפיא בהם."
וכן הוא בנוגע לסגולה נגד כעסים, מורה הרבי ללמוד תניא בעל פה, ומדגיש הרבי שזה יהיה ללא התאמצות יתירה:
"אודות העובדה אשר הוא מתכעס במהרה, ונופלות בו מחשבות וכו'…
הנה מן הראוי היה שידע כמה פרקי משניות ותניא בעל פה, וכמובן שזה יהיה ללא התאמצות יתירה. וכאשר אתה חש כי הינך מתרגז ומחשבות לא מבורכות נופלות בך, חשוב על כמה משניות ועל כמה שורות מהתניא. ומעט אור דוחה הרבה חשך. ובפרט שהאור הוא ממאור החסידות, והחשך מדומה הוא".
ולסיום, ישנו סיפור שסיפר הרבי, שממנו ניתן ללמוד עד כמה חשוב הלימוד בעל פה:
"יש סיפור שסיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר מאביו כ"ק אדמו"ר נ"ע. מפני ענין מסוים שעשה, לקח אותו אביו כ"ק אדמו"ר מהר"ש בהיכלות. הוא לקח אותו עד מקום מסוים שהיה יכול ללכת, וכ"ק אדמו"ר מהר"ש לבד הלך הלאה. בינתיים התבונן כ"ק אדמו"ר נ"ע בהיכל מואר במיוחד, ושבתוך ההיכל יושב יהודי אשר מצד מדריגתו איננו שייך שם לכאורה. בשעה שכ"ק אדמו"ר מהר"ש חזר, שאל אותו כ"ק אדמו"ר נ"ע האיך מגיע יהודי זה להיכל כזה? ענה לו, שהוא יהודי פשוט, רק שהוא בקי בתניא, ותמיד אחז וחזר תניא בעל פה."
מכל זה מובן עד כמה חשוב הלימוד בעל פה, עד כמה מזכך הוא את הנפש, מה הוא מועיל לנשמה, סגולתו הגדולה לתקן את העבר ולהשפיע על הכעסים של האדם, על המידות הרעות שלו, ולגלות בו את עצמות ה' במשך היום יום.
