תמיד צריכים לכבד את הילד. לתת לו את המקום שלו, ולא לנסות לכפות עליו לעשות דברים שהוא לא רוצה.
ילד שחווה מההורים מקום של כפייה, הוא מעורר בתוכו תנועה של מרדנות, נשירה, וחיפוש דרכים אחרות שהם יותר משחררות ופתוחות.
אתה לא מתאר בשאלתך עד כמה הרצון של הילד חזק, ועד כמה הוא עומד בו, האם אפשר להניא אותו מזה בצורה טובה, או שהוא כבר נעול בזה ללא אפשרות לשינוי.
אך גם במסגרות הישיבות הקיימות ניתן למצוא מסגרות שבהם לומדים את הדברים בצורה יותר מיוחדת, כמו שלומדים לימודי שחיטה, ספרות סת"ם, ועוד, שאפשר להפנות אותו למסגרות מעין אלו.
הרבי בעצמו התייחס כמה וכמה פעמים לטענה הזאת, של נערים שלא רוצים ללמוד את התורה בישיבה, מאחר שהם דואגים לשלום החיים שלהם, ממה הם יזונו את משפחתם, וממה יהיה להם לחיות.
על זה ענה הרבי כמה וכמה פעמים, ולאחד הנערים כתב הרבי כך:
"אתה מגיע למסקנה בפשטות שהמוצא היחיד שנשאר לך כדי להסתדר בחיים הוא – ללמוד אנגלית ולאחר מכן כימיה וכו', ואז אתה יכול לבטוח בבטחון גמור בהקב"ה להסתדרות בחיים.
מזה ניתן לראות איך יצר הרע מסוגל לרמות את האדם. בידעך שבכל החוג שלך אין אפילו אחד שהלך בדרך זו, מנין לך ההחלטה הגמורה שכל שאר הדרכים אינם בשבילך, ודרך חדשה זו מבטיחה לך הסתדרות טובה?…
עליך, כמו על כלל ישראל, נאמר "לא יגעת ומצאת אל תאמין"; עליך, כמו על כלל ישראל, נאמר "אין אדם יודע במה משתכר", וכמבואר באגרת הקדש סימן כב, וכל החשבונות מביאים בסופו של דבר להיפך הענין. ומה גם שברצונך ללכת בדרך שאף אחד מהחוג שלך לא הלך בה, ואין אתה כלל את הנסיונות הקשורים בזה, והקשיים הגדולים בנוגע להסתדרות גשמית בדרך זו לבחורים שכמוך. ומה שהנך כותב שאין לך טוב טעם בענין זה ואחר – הרי זה בדוגמת מי שאומר שהוא נהנה מתעניות וממאס במאכלים מעדנים, שרצון יכול להביא גם לכך עם הזמן.
אינני יודע מי הכניס לך את הרעיון התמוה והמצער הזה… ואם לדעתי ועצתי ישמע, עליך לעזוב את כל החשבונות אודות תכלית, ולשבת וללמוד בהתמדה ושקידה רק לימודי קדש, נגלה וחסידות, לפחות שלוש ארבע-שנים. ובטוחני שאז תסתדר בחיים, עם פרנסה בגשמיות ופרנסה ברוחניות.."
הרבי מורה לנער בצורה ברורה, שאין לו לאדם לדעת במה הוא משתכר, וכיצד יובילו החיים את חייו. עליו לעזוב את כל החשבונות ופשוט ללכת וללמוד בהתמדה ובשקידה.
גם במענה להורה שרצה שבנו ישב וילמד כדי לקבל בגרות, עד שהוא התבטא שלדעתו זו הדרך היחידה שבנו יוכל להסתדר בחיים שלו, כתב הרבי כך:
"כותב אודות בנו שיחיה בטענה שילמד בשביל לקבל בחינת בגרות וכו', וכאילו זוהי הדרך היחידה בשביל בנם שיוכל להסתדר בחייו בעתיד.
ולפלא, כיון שנמצאים במקום בארצנו הקדושה ת"ו, בודאי ידוע להם, שאלפי אברכים… בגיל בנם שיחי' נמצאים בישיבות… ולומדים בהתמדה ושקידה ומתוך בטחון נפשי ושמחה וטוב לבב.
ומה שמגדיל עוד יותר תמיהתי, שהרי בודאי ידוע להם הנדפס בכמה מכתבי עת אשר בארצנו הקדושה ת"ו, על דבר המתרחש בנפש הנוער אשר שם והנהגתו, ואשר החיסון הכי חזק נגד הרוחות בלתי מצויות המנשבות ברחוב, מקבלים דוקא בישיבות אלו, ועד כדי כך, שבאלפי נוער עבריין, לא נמצא אף אחד מתלמידי ישיבה הלומדים תורה כל היום…
זה שאומרים עליו "הזן את העולם כולו בטובו בחן בחסד וברחמים" וזן שני ביליון וחצי בני אדם – ימציא לו פרנסתו בעתו ובזמנו, גם לבנם שיחי'."
הרבי מתבטא במכתב, שמי שעליו אנחנו אומרים כל יום ויום שהוא "הזן את העולם" ודואג למזון לכל יהודי ויהודי, ויותר מכך לכל בריה ובריה באשר היא, הוא יכול למצוא גם את המזון והפרנסה לבנו..
ולסיום אצטט מכתב של הרבי לנער נוסף שרצה לעזוב את הישיבה, בגלל המחשבות מה יהי' איתו בהמשך החיים:
"כותב ראשי פרקים מדברי ימי חייו והחלטתו לאחרונה ללמוד במשך שנה בישיבה, ועלה במחשבתו הספק, מה יהיה בהנוגע לפרנסתו, ומה יהיה לאחרי שיצא מהישיבה.
ואין ברור במכתבו, האם באמת מטרידה אותו המחשבה, שדוקא חדשים אלו שילמד בישיבה, הן הן המבלבלים ענין פרנסתו! ואדרבה, יש לקוות שלאחרי שיטעום טעם לימוד תורתנו… מבלי לימודים אחרים המבלבלים, יראה כי טוב הוא… גם לחיי עולם הזה…
הענין הכי עיקרי אשר בו תלוי אושר האדם הוא הרגשתו שעומד בחיים לא מבודד (הוא מצד אחד וכל העולם והסביבה מצד השני), ששלילת נקודה זו… הוא רק על ידי האמונה בבורא עולם ומנהיגו ומשגיח על העולם גם עתה… על אחת כמה וכמה בתקופתנו לאחרי השמדות והגזירות, אשר רק זה אחיזתנו ועמידתנו בחיים – אמונה טהורה ואמונה חזקה. והרי פשיטא שלא יתחזק האמונה על ידי לימוד מקצוע ומלאכה ואפילו לימוד מדע, ואדרבה, כשעוסקים במדעים כמו שהם בתקופתנו זו – הרי הם מערערים כל היסודות (ביותר מערערים היסודות עליהם נבנו המדעים הנקראים מדעים מדוייקים)…
עליו ללמוד בישיבה המקודשת כולה ללימוד תורתנו הקדושה – משך זמן מסויים, וכל המרבה בזה… מבוסס יותר בחיים, ולאחרי זה (או סמוך לסיום תקופה זו) יתענין בהנוגע לפרנסתו."
כדאי לדבר עם הילד על התכנים האלו, ושוב, בחסד ובנועם, מתוך אהבה ואכפתיות. שהילד ירגיש שרוצים משהו שטוב לו ולא מה שטוב לנו, מה שמסתדר לנו בחיים.
ובעז"ה, מתוך התכנים והדיבורים הללו, הוא יסכים בדעתו ללכת וללמוד בישיבה. וגם אם לא, ולבסוף הוא יתעקש על לימודים במקום של מקצוע, אפשר למצוא מקום שהוא במסגרת חרדית ודתית, וגם אז צריכים לאהוב אותו בדיוק כמו מקודם.
כי האהבה של ההורים לילדים היא לא מותנית בשום דבר בעולם, ולא משנה מה יהיה – הילד הוא שלנו.
