הרבה פעמים, ובמקרה שלך זה נראה גם כן, שמתוך מקום של משבר וחסרון אנשים מחפשים משמעות לחיים שלהם. זה בריא וטוב, אך צריכים להסביר להם בעיקר את המקום החיובי, את המקום שבו הם יוכלו למצוא בעצמם תענוג חיובי.
הדרך הנכונה היא באופן של "שמאל דוחה וימין מקרבת", אך בעיקר צריכים להדגיש את המקום של "ימין מקרבת" – המקום המכבד והאוהב.
ולכן, בתחילה, הייתי מציע לנסות למצוא לו את המקומות בתורה ובמצוות שבהם הוא יותר מתחבר אליהם. לשנות לו את הלימודים הרגילים המקובלים בישיבה, ולנסות לבנות לו איזו מסגרת מיוחדת משלו.
אם אנחנו נשנה ונזיז קצת את עצמנו, הוא ישים לב לזה, והוא ירגיש שמנסים לטובתו ולשיפור המצב שלו.
בנוגע לעזרה בהסברה מדוע ישנה בעייה ללכת ללמוד באונבריסטה, ובמיוחד במקום כזה שהוא לא ברוח התורה והמצוות, ישנם כמה וכמה מכתבים ושיחות מהרבי מה"מ, שהתייחס לתופעה הזו בחומרה רבה, ולהלן אביא חלק מהם.
בעצם הלימוד בחכמות אלו, צריכים לזכור מה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (אבות ספ"ו) ש"כל מה שברא הקב"ה לא בראו אלא לכבודו". מובן אם כן שגם חכמות העולם לא נבראו אלא כדי לנצלן בעבודת הבורא, ובלשון ספר התניא (ספ"ח) – "להשתמש בהן לעבודת ה' או לתורתו". אולם אין הדבר שייך אלא ליחידי סגולה בלבד, וכפי שכותב שם: "וזהו טעמו של הרמב"ם ורמב"ן ז"ל וסיעתן שעסקו בהן". ומי שאינו ראוי לכך ועוסק בחכמות אלו "מטמא בחינת חב"ד שבנפשו האלקית".
היינו שגם חכמות אלו נבראו ע"י הקב"ה, אלא שצריכים להיות במקום הנכון ובדרגה הנכונה כדי ללכת ולברר גם חכמות אלו.
בשיחה מיוחדת הסביר הרבי עד כמה חמורה ומסוכנת הלימוד באונבירסטה – וכך מסביר הרבי:
"הלימוד באוניברסיטה – יש בו איסור חמור וסכנה (והרי "חמירא סכנתא מאיסורא" – חולין י, א).
א. האוירה וההשקפה במוסדות אלו (בדורנו זה) חדורה בכפירה בהשגחה פרטית, ורווחת בהם הדעה שאין דבר או כח שמסוגל להתערב בהנהגת העולם ובחוקיו. ולא עוד אלא שמתייחסים אל זה כאל דבר המובן מאליו, שאינה צריכה ראיה, וכיסוד לכל הלימוד, שאין צורך כלל להזכירו במפורש.
ב. ברוב מוסדות אלו מלמדים לימודי מינות, אמונת עבודה זרה (ראה רמב"ם הלכות עבודה זרה פ"ב ה"ב).
ג. ברובם ככולם הוסרו לגמרי גדרי הבושה והצניעות, ועד שמלעיגים ומתלוצצים ממי שמתחשב בגדרים אלו, וכל הפרוץ יותר נעלה יותר. וכפי שמפורסם המצב האיום בזה בקמפוסים, פנימיות, מקומות הטיול וכו'.
ובאשר לטענה המפורסמת ש"לי זה לא יזיק ואני אוכל לעמוד בנסיון" וכיוצא בזה – מפורסם גם המענה הפשוט: אפילו צדיק גמור, ביום האחרון של מאה ועשרים שנים עלי אדמות, מבקש מהקב"ה בתחלת היום לפני תפלתו "אל תביאנו לידי נסיון"…"
כל מקום שהוא לא מיוסד על התורה והמצוות, אלא על הנחות אחרות, שה מסוכן ליהודי. ובמיוחד תוכן הלימודים שבהם לומדים במקומות האלו, הגדרים של בושה וצניעות שחסרים מאוד באותם המקומות –
כל זה ברור עד כמה צריכים להיזהר מכזה מקום.
פעם אחת, שאלו את הרבי, מדוע הוא לא מרשה לבחורים מהישיבה שלו ללמוד בקולג', והרבי ענה כך:
"אצלנו בבית המדרש האוירה היא בבחינת "הייסע שבהייסע", דהיינו חמימה שבחמימה, ואילו בקולג'ים היא "קאלטע שבקאלטע", קרירה שבקרירה, וחכמי הרפואה אומרים שהמעבר החד מחמין-שבחמין לצוננין-שבצוננין אינה יפה לגוף…"
והמשיכו בשאלה: הרי הרבי בעצמו למד באוניברסיטה?
תשובה: היא הנותנת. נניח וקורה שמישהו נופל מבית של ארבע קומות ואינו נחבל – האם נסיק מכאן שיכול כל אדם לקפוץ מבית של ארבע קומות?….."
היינו שזה עניין שלא שייך לכל אחד, וישנם כאלו – יחידי סגולה – שיכולים להתעסק בענינים אלו, וסתם אדם יכול להינזק מזה מאוד.
ובקשר לכך שאחד מהמחשבות ללכת לכאלו מקומות זה בגלל ששם אפשר להשיג מקורות של פרנסה, מבאר הרבי באחד המכתבים:
"כותב אודות בנו שיחיה בטענה שילמד בשביל לקבל בחינת בגרות וכו', וכאילו זוהי הדרך היחידה בשביל בנם שיוכל להסתדר בחייו בעתיד.
ולפלא, כיון שנמצאים במקום בארצנו הקדושה ת"ו, בודאי ידוע להם, שאלפי אברכים… בגיל בנם שיחי' נמצאים בישיבות… ולומדים בהתמדה ושקידה ומתוך בטחון נפשי ושמחה וטוב לבב.
ומה שמגדיל עוד יותר תמיהתי, שהרי בודאי ידוע להם הנדפס בכמה מכתבי עת אשר בארצנו הקדושה ת"ו, על דבר המתרחש בנפש הנוער אשר שם והנהגתו, ואשר החיסון הכי חזק נגד הרוחות בלתי מצויות המנשבות ברחוב, מקבלים דוקא בישיבות אלו, ועד כדי כך, שבאלפי נוער עבריין, לא נמצא אף אחד מתלמידי ישיבה הלומדים תורה כל היום…
זה שאומרים עליו "הזן את העולם כולו בטובו בחן בחסד וברחמים" וזן שני ביליון וחצי בני אדם – ימציא לו פרנסתו בעתו ובזמנו, גם לבנם שיחי'."
מכל הנ"ל, מובן בכללות גישתו של הרבי עד כמה חמור ומסוכן להגיע לכאלו מקומות וללמוד בהם, עד כמה זה מטמא את הנפש, ויותר מכך כמה זה מסוכן לנפש.
ויהי רצון, שיחזור אותו התלמיד לתלם, ומתוך תנועה של ימין מקרבת, שמחברת ומאחדת.
