כדי להבין כל זאת, נצטרך להקדים תחילה בקצרה, דיני הלולב הכשר והפסול, ומתוך זה נראה גם את הדין לגבי העלה האמצעי.
בתחילה נקדים ונבאר את ההלכה בשולחן ערוך, לגבי לולב שיבשו רוב עליו, שמביא בזה מרן המחבר, בחלק אורח חיים, הלכות לולב סימן תרמה סעיף ה – שלולב שיבשו רוב עליו (או שדרתו), פסול; ושיעור היבשות משיכלה מראה ירקות שבו וילבינו פניו.
ומגיה על זה הרמ"א שי"א דלא מקרי יבש אלא כשנתפרך בצפורן מחמת יבשותו, וכן נוהגין במדינות אלו שאין לולבין מצויין.
וכדי להבין את הדברים לאשורם ולעומקם, ע"פ המובא בנושאי כלי השולחן ערוך ובמפרשיהם, נביא בקצרה את ביאורו של המשנה ברורה על הלכה זו, שהאריך לבאר ולפרט כל פרט ופרט בשו"ע, מה הפשט שלו, ומהם השיטות השונות בזה. בתחילה מקדים שהטעם לזה שלולב שיבשו רוב עליו פסול, הוא משום שאין זה הדר. ואילו בתורה כתוב, שהד' מינים צריכים להיות באופן של "הדר" וכבוד. ומביא, שאם יבש העלה העליונה התיומה פוסל את זה הראב"ד.
ולגבי מה שמגיה הרמ"א, שאין זה רק לולב שיבשו רוב עליו, אלא או שדרתו, מעיר שמיהו הרב ב"י כתב דאין מצוי שיהא שדרתו יבש והעלין לחים וליכא לספוקי בזה. ומבאר, שהסימן שמביא משכלה מראה ירקות שבו – שזהו סימן שכלה הלחלוחית שבו.
ומעיר, שמה שפסק הרמ"א דלא מקרי יבש אלא כשנתפרך בצפורן מחמת יבשותו, הנה רוב הפוסקים לא הסכימו לפירוש זה אלא שרמ"א כתב דעה זו כדי ליישב מנהגם שנהגו כך במקומותיו לסמוך ע"ז לפי שאין לולבין מצויין ע"כ אין להקל בזה כ"ז שיש בעיר לח.
וביארו כל זאת, גם מפרשי השו"ע, שדנו בדברים, והאריכו בהם, לבארם ולסדרם ע"פ שיטות הראשונים השונות, כמו מה שמביא בט"ז, על דברי הרמ"א – אלא כשנתפרך בצפורן. כדי ליישב המנהג כ"כ אבל כבר מבואר שלא הסכימו רוב הפוסקים דא"כ לעולם לא יפסול ע"כ הרוצ' לצאת ידי כל הפוסקים יזהר שלא יטול לולב שכלה כבר כל ירקות שבו לגמרי אם אפשר לו.
וכן יש לנו להזכיר, את מה שמובא בפרי מגדים, שמציין לעיין ב"י דאיפכא ליכא לספוקי ביבש שדרה לחוד ולא עלין אי פסול, דאין מצוי זה, רק הראב"ד [תמים דעים סימן רלא] סובר דוקא יבש שדרה, ואנן קיימא לן אף יבשו עלין לחוד ברוב עלים פסול, ואם יבש עלה עליונה התיומא פוסל הראב"ד [שם], ועיין בטור [עמוד תקנא]. והנה אם יבש מעט משדרה בענין שנחסר משיעור האמור בסימן תר"נ [סעיף א] ורוב עלים לחים, נפקא מינה דפסול, ועיין מה שאכתוב בט"ז אי"ה אות ו' אם יבש הוה כנקטם או לאו.
ואם אין לו כי אם יבש לגמרי, אף נפרך ונשבר בציפורן מברכין בשעת הדחק, אף שיש לאחרים, כבסימן תרמ"ט סעיף ו' [בהגה]. וכאן יש לומר ביכול להשיג לולב על ידי טורח וי"ל, בנשבר בציפורן אין מברכין בשעת הדחק. ואי"ה בסימן תרמ"ט [משבצות זהב אות יב] יבואר. ועיין יורה דעה סימן ל"ו סעיף י"ג, שם פירש הר"ב יבשה הריאה ומשרטט בציפורן ונשאר רושם, אבל כאן הפירוש שנשבר, עיין פרישה [אות ב].
וכדי לפסוק בנוגע למנהגנו, מנהג חב"ד, יש לנו להביא את הדברים כפי שהם מבוארים בשו"ע אדה"ז, שלולב שיבשה רוב שדרתו או שיבשו רוב עליו פסול שאין זה נקרא הדור. וכמה שיעור יבישות הפוסל – יש אומרים משנפרך בצפורן כשממשמשין בו ויש אומרים משכלה כל מראה ירקות שבו והלבינו פניו הרי הוא נקרא יבש אף על פי שאינו נפרך בציפורן לפי שזהו סימן שכלה הלחלוחית שבו והלכה כסברא האחרונה ומכל מקום בשעת הדחק כגון במדינות אלו שאין לולבין מצויין יש לסמוך על סברא הראשונה (אם אי אפשר למצוא לולב אחר עיין בית יוסף סי' תרמ"ט).
ועל פי כל הנ"ל, יוצא לנו לעניין הלכה למעשה, שהלולב מעיקר הדין הוא כשר, אמנם יש אומרים שכיון שמדובר ב'עלה האמצעי' יש להחמיר, ואם אפשר יקח לולב אחר.
וכל זה, הוא במיוחד בתקופתנו אנו, שב"ה ויש את האפשרות לקנות לולבים כשרים ומהודרים במחיר לא יקר כלל, וממילא, בכל מצב שבו יש מקום ע"פ הלכה להחמיר ולקנות לולב אחר, הנה ברור שכדאי הדבר להתנאה לפניו במצוות ולהדר בזה כמה שאפשר, וע"י ההידור במצוות, נזכה לקבל פני משיח צדקנו בקרוב ממש.
