כפי שנראה מסגנון השאלה ישנה איזו מחיצה דקה שמכסה על התוכן והמהות האמיתית של יום זה שהיא זו שגורמת לא להתחבר אל המהות שלו.
כדי להצליח להיות מחוברים באמת אל העניין צריכים לדעת קודם כל מה מבטא יום כיפור בעבודת האדם ומתוך כך ננסה להגיע כיצד מסירים את המחיצות המפריעות על אותה המהות.
בכלל ליום כיפור צריכים להתגעגע. כל השנה יהודי צריך להתגעגע ליום כיפור. וודאי וברור שאין לו לאדם לומר חבל שהגיע יום הצום או אמירות מעין אלו.
כי מי שלומד את הדברים יודע שמהות הצום היא שאנחנו מתחברים אל העצמיות שלנו.
נקודת היום של יום כיפור אינה רק שהיום מוריד מאיתנו את כל העומסים הכבדים של הטעויות והחטאים. מה שיום כיפור מכפר הוא עניין חשוב אבל זה לא ענינו העיקרי.
הגעגוע ליום כיפור הוא לגילוי העצמי שמתרחש בעת יום כיפור גילוי בחינת יחידה שבנפש.
נקודת היחידה מתבטאת במספר התפילות שאנחנו מתפללים ביום כיפור. במשך כל השנה מתפלל יהודי שלוש תפילות – שחרית מנחה ערבית. בימים טובים ובשבתות מתפלל היהודי תפילה נוספת – מוסף. היום היחידי בשנה שמתפללים בו תפילה נוספת הוא יום כיפור שבו אחרי תפילת המנחה מתפללים תפילה נעילה.
חז"ל מביאים על יום כיפור שהוא יום שהתחייב בחמש תפילות. והכוונה היא שכל המהות של היום היא מה שהוא מתחייב בחמש התפילות.
כי העניין של חמש התפילות הוא מבטא גילוי עמוק ביותר אצל האדם. שלושת התפילות – שחרית מנחה ערבית – מבטאים את הגילוי של בחינות נפש רוח נשמה אצל האדם. בחינות אלו מבטאות בכללות את המקום הרגשי המעשי המקום הגלוי אצל האדם.
תפילת מוסף שבכל שבת היא מבטאת את בחינת החיה – שהיא מקום מקיף יותר על האדם ומבטא יותר את המהות שלו. בשבת האדם נח אין זה יום של מעשה כי אז ישנו עניין מהותי יותר שמתגלה אצל האדם שהוא לא מותנה בעשייה.
תפילת הנעילה מבטאת את הגילוי העצמי של בחינת יחידה שבנפש שהיא מקבילה אל עצם הנשמה של היהודי. ועניין זה לא מתגלה רק בתפילת נעילה אלא במשך כל היום כולו. כל היום התחייב באותן חמש תפילות כי בכל היום ישנו את הגילוי של היחידה. אלא שזה בא לידי שיא בעת תפילת הנעילה.
זה היום שהאדם עם עצמו בקשרים החברתיים שלו ובעצם הקשר שלו עם הבורא – הוא נכנס לקודש הקודשים. קודש הקודשים הפנימי קודש הקודשים בזולת וקודש הקודשים בקשר אל ה'.
הסדר הרגיל הוא שהניצוץ צריך להתקרב אל המאור. זאת אומרת שהיהודי צריך להתקרב אל הקב"ה. ביום כיפור המאור מתקרב אל הניצוץ. הניצוץ יכול להיות שקוע אי שם בעבודה שלו או בטעויות שלו אבל יש משהו מאוד מיוחד ביום הזה שהקב"ה מתקרב אלינו מראה לנו אהבה עצמית לא תלויה. הוא רואה אותנו הוא מגלה את י"ג מידות הרחמים. לכן בסוף יום כיפור חוזרים הרבה פעמים על הי"ג מידות חלק מנוסח הנעילה.
י"ג מידות הרחמים כוונתן היא – שהקב"ה אומר אני אוהב אתכם אהבה עצמית וממילא הכל לא תופס מקום. עיצומו של יום מכפר.
הקב"ה מתקרב בכזאת אהבה וזה בדיוק הזמן המיוחד המקום הזה שאנחנו נכנסים לקודש הקודשים. יש לנו מסוגלות להבין שאמנם יש לנו תפקיד בעולם לעשות עבודת בירורים לפעול את תפקידנו בעולם. אמנם יש לנו את הבחינה של שבת שזה מקום מעל העבודה של קירבה. יש משהו בשבת שהוא גילוי של שלימות.
אבל השיא של גילוי השלימות גם הפנימית שלך גם בקשרים גם מול הקב"ה – זה יום כיפור.
הנקודה העיקרית מול המקום הזה הוא לא לרדוף אחריו לא לפעול להשיג אותו כי לפעול להשיג אותו זה התפקיד של ימי החול. אלא המקום הוא פשוט להיות בו.
יום כיפור זה זמן של רוגע כמו שבת אבל זה שבת שבתון.
זה הזמן שבו אתה מתפלל אתה מתוודה אתה מתוודה מתוך מקום שיודע שכל ווידוי אתה מסיר עוד הרים של חושך זה קורה אוטומט כי עכשיו זה זמן גילוי האהבה העצמית. עכשיו הנשמה אוחזת בה' בגילוי זה שאנחנו בנים של הקב"ה ושום דבר לא יכול לעמוד מנגד.
גם במערכות היחסים ניתן להגיע למקום האמיתי של הקשר לכן יש עניין חשוב לבקש סליחה בערב יום כיפור כי זה זמן שבו יש אפשרות לגלות את המקום העצמי שמעל החטא והפגיעה.
היחידה של היהודי מאוחדת עם היחידה של כל היהודים כמו שהיא מאוחדת עם ה' זה זמן שבו אנחנו נפתחים לעצמנו האמיתי מול הקשר אל הקב"ה ומול עצמנו החברתי האנושי.
ממילא זה זמן שצריכים להתגעגע אליו זה המקום האמיתי של קשר בעצם שלו זה שמרגישים כמו ילדים והורים הורים וילדים זה המקום היותר גלוי לקשר הזה קשר עצמי לא מותנה.
לא משנה מה יקרה ביננו אנחנו מהות אחת.
ולאחרי שטעמנו מעט מהתוכן והמהות של יום כיפור – שבו מתגלית הנקודה העצמית והפנימית אצל היהודי בקשר שלו מול הקב"ה ובקשר אצלו מול הזולת והסביבה מובן שצריכים להתגעגע לאותו היום. צריכים לחכות כל השנה מתי יתגלה אותו מקום עצמי אצלנו וממילא הוא ישפיע למשך כל השנה כולה.
והעיקר שנכתב ונחתם כולנו לחיים טובים ולשלום כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה. שנת הגאולה האמיתית והשלימה.
