נושא: הלכה

לבישת חולצה לבנה לילדים בר"ח אב

האם ילדים שרגילים ללבוש בראש חודש 'חולצה לבנה' לכבוד ר"ח, מותרים ללבוש כן גם בר"ח אב.

האיסור ללבוש בגדים מכובסים ומגוהצים מתחיל כבר בר"ח עצמו (וכפי שהוא גם לעניין אכילת בשר, ושאר דיני אבילות), ולכן אין ללבוש בר"ח זה חולצה לבנה, גם אם רגיל בכך בכל ר"ח.

מקורות

שולחן ערוך אורח חיים הלכות תשעה באב ושאר תעניות סימן תקנא סעיף א: משנכנס אב ממעטין בשמחה; ובר ישראל דאית ליה דינא בהדי כותי, לישתמיט מיניה דריע מזליה. הגה: מילה שהיא מר"ח עד ט' באב נוהגין שהמוהל ובעל ברית ואבי הבן לובשין בגדי שבת (מנהגים); אבל בלאו הכי, אסור. אפילו בשבת של חזון אין מחליפין ללבוש בגדי שבת, כ"א הכתונת לבד (מרדכי הל' תשעה באב והגהות אשירי פ"ב דתענית ואגודה ורוקח); אבל פורשין פרוכת של שבת, אם לא שאירע ט' באב בשבת ונדחה, שאז אין פורשין פרוכת של שבת. ומי שיש לו נשואין בשבת נחמו, מותר ללבוש בגדי שבת בשבת של חזון (מהרי"ל).

משנה ברורה סימן תקנא ס"ק ו: כ"א הכתונת לבד – שאינו לובש אלא מפני הזיעה ומטעם זה מותר להחליף גם הפוזמקאות וזה מותר אפילו בשבת שחל בו ט"ב. ובק"ק ווילנא נוהגין ע"פ הגר"א ללבוש בגדי שבת ויש משנים בגד אחד וכן כתב ר"י עמדין בשם אביו הגאון שצריך ללבוש בגדי שבת אפילו בשבת שחל בו ט"ב:

עטרת צבי אורח חיים סימן תקנא ס"ק א: כי אם הכתונת לבד. הטעם דבשאר בגדים אף שאינו משנה אינו נראה כל כך משום דשמא אין לו בגדים אחרים, ואף אם יש לו אינו נראה כל כך לאבילות, משא"כ כתונת אין לך עני שבישראל שאין לו כתונת לבן בשבת ונראה כאבילות:

שערי תשובה סימן תקנא ס"ק ד: הכתונת. עבה"ט עיין במג"א שאפילו הטלית של שבת אין מחליפין ועיין מה שכתוב בסידור עמודי שמים בשם אביו הגאון בתשובות חדשות להרדב"ז סי' תרצ"ג ובמדינתינו נהגו כש"ע ואין לשנות ומנעלים ופוזמקאות של שבת אם אינם חדשות מותר עיין פ"מ:

שולחן ערוך אורח חיים הלכות תשעה באב ושאר תעניות סימן תקנא סעיף ג: שבוע שחל בו תשעה באב, אסורים לספר ולכבס, אפילו אינו רוצה ללובשו עתה אלא להניחו לאחר ט' באב, ואפילו אין לו אלא חלוק אחד, אסור; וכן המכובסים מקודם, בין ללבוש בין להציע בהם המטה; ואפי' מטפחות הידים והשלחן, אסור. וכיבוס שלנו, מותר; אבל גיהוץ (פי' מעבירין על הבגדים אבן חלק להחליקו ערוך) שלנו, אסור. וכלי פשתן, אין בהם משום גיהוץ והרי הם ככיבוס שלנו, ומותר; והני מילי לגוהצן ולהניחן עד אחר תשעה באב, אבל אסור ללבשן בשבוע זה. ונהגו לאסור אפילו כלי פשתן, ואפילו בכבוס שלנו, בין ללבוש בין לכבס ולהניח; ואין להקל בדבר, כיון שנהגו, וכל שכן דאפשר דמדינא נמי אסור, שהרי יש מי שכתב דכיבוס שלנו קרי (גיהוץ) לשל בני בבל שאין מתלבנים יפה, לפי שמימיהם הם עכורים שאינו ארץ הרים וגבעות כארץ ישראל, וכיבוס של שאר ארצות אפשר שהוא ככיבוס של ארץ ישראל ואסור. ועוד יש מי שפירש דגיהוץ היינו מים ואפר או נתר ובורית, וכיבוס היינו במים לבד, ובזמן הזה אין מכבסים במים לבד ונמצא שכל כיבוס של זמן הזה הוי גיהוץ, ואסור מדינא אפי' בכלי פשתן ללבשן מיהא. הגה: ואנו נוהגין להחמיר בכל זה מתחלת ראש חודש עד אחר התענית, אם לא לצורך מצוה, כגון אשה הלובשת לבנים מותרת לכבס וללבוש לבנים ולהציע תחתיה (רוקח וא"ז), אבל בט' באב עצמו לא תלבש לבנים רק לובשת חלוק בדוק ויפה (הגהות שערי דורא). וכן לכבוד שבת לובשים כלי פשתן ומציעין לבנים כמו בשאר שבתות. ואסור ליתן כלים לכובסת אינה יהודי לכבס מראש חודש ואילך, אבל קודם ר"ח מותר לתת, אף על פי שכובסת אחר ראש חודש (תוספות פ"ד דתענית ומהרי"ל).

[ולעניין אכילת בשר בר"ח ראה במורה באצבע להחיד"א (סי' ח' סעי' רל"ג) כתב: "בראש חודש נהגנו לאכול בשר לכבוד ר"ח". וראה בספר דרכי חיים ושלום תרס"ו, שזהו רק למי שקיבל כן בקבלה מרבותיו. וראה בשער הכוונות בשם האר"י ז"ל (הו"ד בכה"ח ס"ק קכ"ה וק"ל) – שהאר"י ז"ל לא היה אוכל בשר ויין מי"ז תמוז ואף לא בר"ח].