לא בדקה ביום השביעי

ראה בשולחן ערוך יורה דעה הלכות נדה סימן קצו סעיף א: שבעה ימים שהזבה סופרת מתחילין ממחרת יום שפסקה בו. וכך משפטה, אם תראה ב' ימים או ג' ופסקה מלראות, בודקת ביום שפסקה כדי שתפסוק בטהרה; ובדיקה זו תהיה סמוך לבין השמשות. (וכן נוהגין לכתחלה; ובדיעבד, אפילו לא בדקה עצמה רק שחרית ומצאה עצמה טהורה, סגי בכך). (טור בשם הרשב"א וב"י אף לפי דברי הרא"ש). ולעולם ילמד אדם ( להחמיר לכתחלה) בתוך ביתו שתהא בודקת ביום הפסק טהרתה במוך דחוק ושיהא שם כל בין השמשות, שזו בדיקה מוציאה מידי ספק (רשב"א בתה"ק). הגה: וי"א אם התפללו הקהל ערבית ועוד היום גדול, אינה יכולה לבדוק או ללבוש לבנים ולהתחיל ולמנות מיום המחרת, מאחר דהקהל כבר עשו אותו לילה (ת"ה), י"א דמותר אפילו עשו הקהל שבת (אגור בשם ר"י מולין); ונוהגין לכתחלה ליזהר, ובדיעבד אין לחוש. ומקצת נשים נוהגות שאם פסקה קודם ברכו וחזרה לראות כתם או דם תוך ימי ספירתה, אז מפסיקין אפילו לאחר ברכו אם נתקלקלה סמוך לערב, וחושבים דבר זה לדיעבד; ואין למחות בידם, כי כן קבלו מאיזה חכם שהורה להן, והוא מנהג ותיקין.

ובשולחן ערוך יורה דעה הלכות נדה סימן קצו סעיף ד: בכל יום מז' ימי הספירה צריכה להיות בודקת לכתחלה פעמים בכל יום, אחת שחרית ואחת סמוך לבין השמשות (טור בשם סה"ת וע"פ); ואם לא בדקה בכל השבעה אלא פעם אחת, לא שנא בדקה ביום ראשון של השבעה או ביום השביעי או באחד מהאמצעים, מאחר שבדקה ביום שקודם השביעי ומצאה טהורה, עלו לה. אבל אם לא בדקה בכל הז', וביום השמיני בדקה ומצאה טהורה, אין לה אלא יום ח' בלבד ומשלמת עליו. וי"א שצריך שתבדוק ביום ראשון מהשבעה וביום השביעי, ואין להקל. והבדיקה תהיה לאור היום ולא לאור הנר (תא"ו נכ"ו והרשב"א בת"ה), ובדיעבד מהני אפילו לאור הנר (כן משמע בב"י).

ובשו"ת חתם סופר חלק ב (יורה דעה) סימן קעח: גי"ה הגיעני אתמול וקראתיו ומיד נעלם ממנו אבל ידעתי קצת מה היה כתוב בו אודות אשה שלא בדקה בז' וכבר לנתה אצל בעלה ובעלה מסופק אם לא התרשלה ולא בדקה גם בראשון ראוי' לגעור בזוג זו שניהם כא' לא טובים הספק הזה אינינו מבית יראי ה' כי שכחה פ"א לבדוק ליבא דאינשי אינשי אבל להיות לב הבעל נוקף על אשתו אולי גם ביום הראשון לא בדקה מחמת התרשלות והאיך ס"ד בכך ואיך יעלה על הדעת.

מ"מ בעיקור הדין רוב הפוסקים היינו רמב"ם וראב"ד ורמב"ן ורז"ה ורשב"א ורא"ה והרא"ש והטור כולם פה א' פסקו כרב ראשון או אחרון אך הראב"ן והסמ"ג והתרומות ומטו בי' בשם תוס' פ"ק דביצה מספקו להו אולי הלכה כר"ח דראשון וז' בעי' והרב"י כ' שאין להקל נגדם באי' כרת מ"מ נ"ל בדיעבד שכבר לנתה אצל בעלה לא שבקינן ספיקא דדהו מפני ודאי דרוב פוסקים הנ"ל דפסקו כרב בודאי.

אך כל זה בבדקה בודאי בא' או בז' אבל בבדיקת האמצעי דהרז"ה והרא"ה מהאוסרים וגם הרשב"א בתה"א מסיק להחמיר עכ"פ בודאי חזי לאצטרופי להראב"ן וסייעתו לחוש אפי' בדיעבד.

וראיתך מאריך להסביר ס' הרא"ה בבד"ה מה לי א' וז' ומה לי אמצעיי' שמענה ואתה דע לך דכולהי תנאי דמתני' נדה ס"ח ע"ב ס"ל דמדפסקה בטהרה בה"ש =בין השמשות= שוב היא בחזקת שלא תחזור ותראה ומ"ע דאוריי' שתספור דוקא והספירה בזה גז"ה כמו טבילה במים אבל בלי ספירה נמי בחזקת שלא תראה עוד והנה אותה הספירה אנו מקובלים ממרע"ה מפי הקבלה שאינה צריכה ספירה בפה כמ"ש בס' החינוך פ' בהר גבי ספירת יובל וקיצור מתק לשונו העתיק בסדרי טהרה סי' קצ"ו אך עכ"פ הכנה וכונה לספור בעי והנה לר"א דס"ל דחזקה מעלי' היא כאלו בדקו לפנינו מ"מ דברים שבלב אינם דברים ומה מועיל כוונה בלב בלי דיבור אך קיי"ל במחשבתו ניכר מתוך מעשיו מהני דברים שבלב ע"כ הבדיקה ביום א' הוה הוראה שמכנת עצמה לספור ולשמור הימים האלה ושוב אינה צריכה בדיקה יותר כי הוא כאלו ידענו שהבדיקות טהורות שהרי מוקמי' אחזקה ורק בדיקת יומא קמא הוא להורות אדברים שבלב שבתחלת ימי ספירתה וכן אם בודקת בז' מורה על מחשבת לבה כאלו היום פסקה כוונת ספירתה ובזה יי"ח ספירה אבל הספורים הם ע"י חזקת פסיקת טהרה וזה שייך בראשון או בז' אבל באמצע אין זה שום הוראה על דבר מה ונהי שהיא בחזקת טהרה וגם במחשבתה כיוונה לשמור נקיי' מ"מ דברים שבלב אינם דברים זהו ס' ר"א שהלכה כמותו אך ר"י ור"ע ס"ל נהי דמדאפסקה בטהרה הרי הוא בחזקת שאינה רואה ולא תסתור אך לא אלים חזקה שלא ראתה לומר הרי יום א' נקי והרי ב' ימים נקיים ולא ראינו אין ראי' למספר נהי דאין הימים מפסיקי' שאינה בחזקת ולא בס' רואה מ"מ אין חזקה אלים כ"כ כבודקת ממש ומצאה נקי ועיי' זבחי' כ"ט ע"א פלוגת' רש"י ותוס' בלשון ר"ע שאמר בחזקת טהרה ולדינא אין כאן מחלוקת בין לרש"י בין לתוס' משפסקה בטהרה ומכ"ש אחר ג"י =ג' ימים= שאינה שוב בחזקת רואה כלל אך אם יוצדק לשון חזקת טהרה בזה ס"ל לתוס' דלא יוצדק לשון זה ואפי' נימא לדינא דקיי"ל כר"א דיכולה לספור על סמך חזקתה מ"מ לר"ע לא יוצדק ומשו"ה פליגי שם תוס' ארש"י ואפשר ס"ל לרש"י ר"ע לדברי ר"א קאמר אבל עכ"פ לדינא לכ"ע מוחזקת באינה רואה ואינה סותרת ובנב"י ברוב תשו' תמצא נגד זה [ועיי' בסי' קמ"ד] והנלע"ד כתבתי דש"ת א"נ.