כתר תורה עם פעמונים בשבת

ראה בשולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שלח סעיף א: השמעת קול בכלי שיר, אסור, אבל להקיש על הדלת וכיוצא בזה, כשאינו דרך שיר, מותר. הגה: וכן אם לא עביד מעשה, שרי. ולכן אלו שקורין לחבריהם ומצפצפים בפיהם כמו צפור, מותר לעשותו בשבת (הגהות אלפסי). ואסור להכות בשבת על הדלת בטבעת הקבוע בדלת, אף על פי שאינו מכוין לשיר, מ"מ הואיל והכלי מיוחד לכך, אסור. ולכן אסור לשמש להכות על הדלת לקרוא לבית הכנסת ע"י הכלי המיוחד לכך, אלא מכה בידו על הדלת (אגור וב"י בשם פסקי תוספות דעירובין).

ובמגן אברהם סימן שלח ס"ק א: בכלי שיר. וה"ה בכל דבר שהוא דרך שיר וכמ"ש סי' של"ט סעיף ג' וז"ל יש"ש כל משמיע קול שאינו מכוין לשמחה כגון שמש שמקשקש לבה"כ וכיוצא בזה מותר א"ז עכ"ל וכתב הג"מ דמותר להניח טבעת שיש בו עופרת משמיע קול עמ"ש סי' ש"א סכ"ג, ואם נותנין מים בכלי מלא נקבי' ומטיף לתוך כלי מתכות כדי שישמע קול נעים כי קלא דזמזימי אסור דה"ל ככלי שיר ולחולה מותר ואם מטיף בחוזק כדי שיקץ הישן אפי' לבריא שרי דלא הוי כעין כלי שיר שאין עושה בנעימה בנחת וא"כ כ"ש הני פעמוני' שבפרוכ' דלית בהו איסור' שאין כוונתו שישמעו בנעימ' ובנחת ועוד כיון דלחול' שרי כ"ש לדבר מצוה, ועוד דהאידנ' יש להקל כמ"ש סי' של"ט ס"ג בהג"ה וכ"מ שהש"כ הקיל משום דלצורך מצוה הוא שישמעו העם ויקומו דהא לרקד ג"כ מותר לצורך מצוה כמ"ש סי' של"ט ואף שבט"ז בי"ד סי' רנ"ד אוסר כבר נהגו להקל וכמ"ש ועוד דאותו שפותח הפרוכת לא קמכוין לקלא כלל כמ"ש סי' ש"א סכ"ג ע"ש:

ובמחצית השקל אורח חיים סימן שלח ס"ק א: ועוד דאותו שפותח כו'. ודמי לטבעת שיש בו עופרת, דבפרוכת נמי ניהו דלכתחלה עושים בו זגים להשמיע קול בעת שפותח ארון הקדש כדי להשמיע העם ויעמדו, מכל מקום הפותח אין כוונתו כי אם ליטול הספר תורה, ואין כונתו להשמיע קול כלל, ולכן מותר לכולי עלמא:

ובשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן שלח סעיף א: אסור להשמיע קול של שיר אלא בפה בלבד אבל לא בדבר אחר גזרה שמא יתקן כלי שיר ואיזהו קול של שיר כל שמתכוין להשמיעו בנעימות קצת כדרך שיר כגון מה שנותנים מים בכלי מלא נקבים ומטיף על כלי מתכת כפוי טיף טיף אחר טיף טיף כדי שישמע קול נעים בשביל החולה שישן שקול נעים מרדימו אסור לעשות כן אלא לחולה בלבד אבל לא לבריא מפני שהוא כעין קול של כלי שיר ויש לגזור שמא יתקן כלי שיר אבל אם מטיף בחוזק כדי שיקץ הישן מותר אף לבריא שאינו כעין קול של כלי שיר כיון שאינו בנעימה ובנחת וכן להקיש על הדלת כדי שיפתחו לו וכן כל כיוצא בזה מקול שאינו דרך שיר מותר להשמיעו.

ויש אומרים שאף על פי כן אסור להשמיעו בכלי המיוחד לכך גזרה שמא יתקנו כגון להקיש על הדלת בטבעת הקבועה בה אף שאינו מכוין לקול של שיר ולכן אסור לשמש להכות על הדלת לקרא לבית הכנסת ע"י כלי המיוחד לכך אלא מכה בידו על הדלת וכן נוהגין ויש מקומות נוהגין שמכה בשבת בכלי אחר שאינו מיוחד לכך.

ומכל מקום אין איסור בזה אלא כשצריך לקול זה והוא מתכוין להשמיעו בכלי המיוחד לכך אלא שאינו מכוין לקול של שיר אבל אם אינו מתכוין להשמיע קול כלל באותו כלי מפני שאינו צריך לו כלל אלא שהקול נשמע מאליו כשנוטל הכלי כגון זוג שיש בו עינבל וטבעת שיש בה עופרת משמיע קול מותר ליטלן ולהניחן אף שמשמיעים קול על ידי זה ואפילו לילך לבוש בבגד שקבוע בו זוג המשמיע קול של שיר מותר כיון שאינו מתכוין לכך.

ומטעם זה מותר לתלות בשבת על הפרוכת רצועה שבה תלויים פעמונים כדי להשמיע קול לאנשי בית הכנסת בשעה שמוציאים הספר תורה כדי שישמעו ויקומו שאף שזה התולה הפעמונים מתכוין שישמיעו קול בשעת פתיחת הארון מכל מקום אותו הפותח הארון אינו מתכוין כלל כדי להשמיע קול ואף אם היה מתכוין לכך אין לאסור כיון שהוא צורך מצוה שישמעו העם ויקומו והרי אפילו לצורך חולה שיישן התירו להשמיע אפילו קול של שיר וכל שכן לצורך מצוה ואינו קול של שיר שהרי אינו בנעימה ובנחת אלא שהוא בכלי המיוחד לכך בלבד:

ובערוך השולחן אורח חיים סימן שלח סעיף ג: וכן הפעמונים שבפרוכת שבהפתח הארון מקשקשים וכן הפעמונים שתולין על הס"ת שבעת הילוכו מקשקשים כיון שאין הכונה לשיר אלא להשמיע קול בעלמא כדי להודיע לעם שמוציאים הספר תורה או שהולכין עמה על הבימה אין זה קול שיר שאסרו חכמים [וכ"כ המג"א סק"א והא"ר] ויש מי שמחמיר בזה [ט"ז סק"א מטעם הרמ"א שיתבאר] ואינו עיקר כמו שנתבאר בס"ד וכן המנהג הפשוט בכל העולם: