בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם ישנה אפשרות להשתמש בכלי בשרי להכנת תבשיל פרווה, והאם זה משנה מה רמת החום שלהם. ב) האם יהיה ההבדל אם הכלי הבשרי נקי או לא, או על כל פנים 'בן יומו'.
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך ביורה דעה סימן צה סעיף ב', שאדם שבישל ביצה במים – בתוך סיר חלבי, מותר לתת את הביצה כמילוי בתוך עופות בכדי לאוכלם יחד – אפילו לכתחילה.
והטעם משום שישנו כאן 'נותן טעם בר נותן טעם', כי מאחר שהקדרה רחוצה יפה, עד שאין שום שומן של בשר דבוק בסיר, על כן הטעם של הבשר הבלוע בסיר נותן טעם במים שבתוכה, והמים נותנים טעם בשרי בביצה. והכלל הוא שכל נתינת טעם כפולה, אם זהו בהיתר, כמו במקרה זה, שישנו כעת כאם רק טעם בשרי בלבד, ללא ערבוב האוסר, הרי שמותר לאחר מכן לאכול מאכל זה שיש בו בליעה רחוקה (מטעם שחדר בו מדבר שהוא עצמו קיבל רק טעם שנפלט מדבר אחר) – יחד עם האם המין השני.
אבל אם הביצה נתבשלה בתוך סיר בשרי יחד עם בשר, אזי אפילו אם נתבשלה עם הקליפה שלה יחד, אסור לאכול את הביצה יחד עם מאכלים חלביים.
וכתב הרמ"א שיש מחמירים בבליעה שחדרה על ידי בישול או צליה, שאפילו אם מדובר בנתינת טעם כפולה (נותן טעם בר נותן טעם) – מכל מקום אסור. וכן המנהג לאסור זאת לכתחילה ובדיעבד מותר בכל אופן.
אמנם כל החומרה בזה הוא דוקא עם רוצה לאכול את המאכל עם המין השני ממש, – עם חלב או עם בשר ממש. אבל אם רק רוצה לתת את המאכל בכלי של המין השני, אין בזה איסור לדברי הכל, וכן המנהג למעשה. וכמו כן לאידך, אם המאכל לא עבר בישול או צליה, רק ניתן בכלי של אחד המינים, מותר לאוכלו עם המין השני.
בנוסף, כל החומרה של נותן טעם בר נותן טעם, הוא דוקא באם מדובר שנתינת הטעם היא לשבח, כמו למשל אם הבישול או הצליה נעשתה בתוך עשרים וארבע שעות לבישול המאכל הפרווה. אבל אם הטעם היה טעם פגום, כמו למשל אם הבישול או הצליה של הבשר או החלב היה לפני עשרים וארבע שעות מזמן בישול המאכל הפרווה, אזי מותר לכתחילה לדברי הכל לאכול אותו יחד עם המין השני.
ובשתי כהן כתב על דברי הרמ"א שאם הניחו את המאכל הפרווה בכלי בשרי – שמותר בדיעבד לאכול אותו יחד עם המין השני, גם הוא היה בן יומו. הוא דוקא רק כאשר אחד מהן – הכלי או הדגים חמים. אבל אם שניהם היו חמים הרי הם נחשבים כאילו נצלו יחד, ואסור אם היה בן יומו גם בדיעבד לאכול את המאכל הפרווה עם המין השני.
ומה שכתב הרמ"א שהמנהג לאסור לכתחלה. הוא רק אם 'עלו' בלבד, שאז מותר אפילו לכתחילה, וכפי שכתב אחר כך הרמ"א במפורש. וזהו כדברי ספר התרומה שהביא הבית יוסף שקטניות שבישל בקדירה חלבית מותר לכתחילה לערות אותם בקדירה של בשר בת יומא, וממילא לשיטתנו שאנו מחמירים בבישול, לכל הפחות ב'עלו' בלבד יהיה מותר לכתחילה. אלא שכתב הבית יוסף שזה חולק על דברי הספר מצות קטן שכתב, שלכתחילה אסור להעלותם בכלי של בשר בכדי לאכול אותם אחר כך בחלב.
וכתב המהרש"ל, שמאחר שהעולם נוהגים איסור אם נתבשלו יחד, אם כן גם כאשר נתבשלו בכלי שאינו בן יומו יהיה אסור לכתחילה, וכפי הכלל הידוע שכל טעם לפגם אסור לכתחילה.
העולה מן האמור:
א) אם הבלילה בעת ההכנה היא קרה ואין בה חריפות ומדובר בכלים נקיים, מעיקר הדין אפשר להשתמש בו להכנת מאכל פרווה – אף שמעוניין למלאותו במילוי חלבי. אבל ראוי להחמיר לכתחילה לא לעשות כן.
ב) אם הבלילה או הכלי חם אסור מעיקר הדין אסור להכין בו לצורך מילוי חלבי, אך אם כבר הכין יהיה מותר גם עם הכלי היה בן יומו.
ג) אם הבלילה והכלי היו חמים אסור להכין בו את הבלילה, ואם הכין, נחשב המאכל כאילו התבשל בכלי בשרי, ולכן אם הכלי היה בן יומו אסור לאכול אותו אם המין השני. ואם לא היה בן יומו מותר בדיעבד.
