מאכל ששהה במקרר של נכרית

ראה בשולחן ערוך יורה דעה הלכות יין נסך סימן קלה סעיף יב: כל מקום שצריך עירוי, צריך למלאותו מים על כל גדותיו, ויניחם בו כ"ד שעות מעת לעת ולסוף כ"ד שעות ישפכם והמים מותרים,  (ויש אוסרים המים) (מרדכי פא"מ ובארוך ואגודה בשם ראבי"ה). ויתן בו מים שניים ויניחם בו כ"ד שעות, וכן יעשה פעם שלישית, ואף על פי שלא היו ג' ימים אלו רצופים אין בכך כלום. ואם עמדו בו המים כמה ימים ולא שפכם, לא עלו לו אלא ליום אחד. ואם שפך המים קודם שעמדו בו כ"ד שעות, לא עלו לו אותם המים.  ( מי מלח חזקים שיש בהן שליש מלח וב' שלישים מים, מועילים במעת לעת (טור בשם הרמ"ה) כמו עירוי ג' ימים) (טור בשם הרא"ש).

ובט"ז יורה דעה סימן קלה ס"ק טו: לא עלו לו אותן המים. זה דברי הרא"ש והטור סיים על זה וצריך שלשה פעמים חוץ מאלו משמע דלא מהני אפי' אם ירצה לצרף מים אחרים עם זה השיעור שהיו מים אלו לא מהני והב"י הביא תשובת רשב"א שכתב ולא עוד אלא אפי' מילא יום אחד שש שעות ויום שני מילאום שש שעות מים חדשים וכן בפיזור עד תשלום שיעור שלשה ימים מותר עכ"ל. וכתב ב"י ליישב דברי הרא"ש עם הרשב"א דהרא"ש לא בא למעט אלא שלא נחשוב אותו ליום שלם אף על פי שלא נחסר ממנו רק שעה אחת וכן נראה לי עיקר דהא מייתי ראייה ממקוה חסר קורטוב ואם היתה כוונת הרא"ש שלא לצרף כלל אותו השיעור אין לו ראייה ממקוה וזו היא הראייה עצמה שהביא גם הרשב"א על הדין דפחות משעה אחת לא מהני ולשון הטור הוא חולק עם הרשב"א.

וכתב הב"י דנקטינן להלכה כרשב"א ובש"ע לא זכר מזה דרשב"א משמע שפוסק להחמיר כהטור ונראה לע"ד דבדיעבד אם עשה ההכשר כהרשב"א ונשתמש בו אחר כך בהיתר לא אסרינן ליה דבאמת איני יודע טעם לחומרא זו של הטור דאם נאמר שההפסקה שהפסיק בעירוי של יום אחד גורמת שחזר הלחלוחית שהתחיל לצאת ונתבלע לתוכו ע"כ צריך שיהא מלוחלח כ"ד שעות אף אנו נאמר מטעם זה דבעינן רצופים כל הג' ימים דהא בגמרא לא מצינו בפירוש היתר במפוזרין ומנא לן להקל אלא פשוט שאין זה סברא כלל דכל שנפלט אפי' מעט מהני לצירוף למה שיפלוט אח"כ הכי נמי ביום ראשון דאין שום חילוק בפיזור של יום אחד מחבירו ובין פיזור של השעות עצמן של יום אחד וכיון שאנו מתירין מסברא פיזור הימים למה לא נתיר גם פיזור השעות ואפשר שטעם הטור בזה משום מראית עין שהרואה יסבור שזה עולה ליום שלם על כן נראה דבדיעבד פשיטא דמהני לצירוף אבל ביום אחד גופיה שמערה ונותן מים אחרים תיכף פשיטא דזה יותר טוב ואפי' לכתחלה רק שיכוין שיהא קצת יותר מן מעת לעת כדי למלאות אותו הזמן הקצר שבין עירוי מים אלו לנתינת מים אחרים ואולי אפי' זה אין צריך כי כבר הביא הב"י בשם הרא"ש בתשובה ואפי' אם לא יוכל לצמצם ברגע אחת לא נתנה תורה למלאכי השרת כו' אלא דאפשר דהתם אנוס הוא במה שא"א לצמצם משא"כ כאן דלכתחלה עושה קצת שהייה בין מים למים ע"כ צריך שישהה אח"כ קצת יותר מן מע"ל ואז אין חשש כלל נראה לי:

ובש"ך יורה דעה סימן קלה ס"ק לא: לא עלו לו אותן המים. בב"י כתב בשם תשובת הרשב"א דגם אותו יום עלה לו אלא שמשלים ביום של אחריו אותן [שעות] שחסרו וכתב דגם תשובת הרא"ש מודה לזה אבל הדרישה כתב דהרא"ש וטור חולקים וכ"כ הב"ח דסבירא ליה דאותו יום לא עלה לו כלל דשמא שעה כ"ד גורם פליטת האיסור וכתב עוד הב"ח והכי נקטינן לחומרא וכן משמע בש"ע שחזר בו עד כאן ודלא כהעט"ז שכ' כהרשב"א:

ובשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן תנא סעיף ס: כל הכלים שנשרה ונכבש בהן חמץ כ"ד שעות רצופים אפילו נכבש במשקה צונן כגון ששרה פתיתי לחם במים צוננים ושהו מעת לעת בתוך הכלי הרי זה כאלו נתבשלו בתוכו שכל הכבוש הוא כמבושל וצריך להגעילו בתוך כלי ראשון (מעיקר הדין אם הוא בן יומו מבליעת האיסור כמו ש[נ]תבאר ויש אומרים אפילו אינו בן יומו) ואין צריך לומר אם עמד בתוכו משקה של חמץ כגון שכר של חטים ושעורים וכיוצא בו שצריך להגעילו בכלי ראשון אם עמד בתוכו כ"ד שעות רצופים (והוא בן יומו או אפילו אינו בן יומו אלא שרוב תשמיש כלי זה כל השנה הוא להשהות משקה חמץ בתוכו מעת לעת או יותר ויש אומרים שאפילו רוב תשמישו אינו כן ואינו בן יומו הדין כן כמו שנתבאר) ואפילו הוא כלי מזופף מתוכו מועלת לו הגעלה.

ואם חושש שלא יתרפה הזפת ע"י הרותחין ורוצה להכשירו בלא הגעלה יכשירנו על ידי מילוי ועירוי שלש פעמים דהיינו שימלאנו מים אפילו צוננין על כל גדותיו וישהו בתוכו כ"ד שעות רצופין או יותר ואח"כ יערה ממנו את המים וימלאנו מים אחרים וישהו בתוכו כ"ד שעות רצופין או יותר ואח"כ יערה אותם ממנו ויחזור וימלאנו מים אחרים וישהו בתוכו כ"ד שעות רצופין או יותר וג' מעת לעת הללו אינם צריכים להיות רצופין אלא אפילו מפוזרין כמו שנתבאר ביורה דעה סי' קל"ה עיין שם כל טעמי דין זה: