נושא: כשרות

כשרות

: אם חתכו 'פלפל חריף' בסכין פרווה, והניחו אותו בכלי בשרי שישמר שם כמה ימים, האם מותר לאוכלו עם חלב.

לכתחילה אין לאוכלו עם חלב, מאחר ודבר הכבוש נחשב כמבושל. אך בדיעבד אם כבר הניחוהו מותר לאוכלו עם חלב, מאחר ואין במקרה זה דוחק של חתיכת סכין של בשר – יחד עם החריף, (כי הסכין היה פרווה). ואף ששהה יום ו"כבוש כמבושל", הרי בולע טעם פגום ואינו נעשה בשרי.

מקורות

כתב בשולחן ערוך יורה דעה הלכות בשר בחלב (סימן צו סעיף א): צנון או סילקא שחתכם בסכין של בשר בן יומו, או שאינו מקונח, אסור לאכלם בחלב עד שיטול ממקום החתך כדי נטילת מקום, שהוא כעובי אצבע, או שיטעמנו ולא יהא בו טעם בשר, שאז מותר בהדחה. ויש אומרים דהוא הדין לאינו בן יומו והוא מקונח. ואם לא נטל מהם כדי נטילת מקום וגם לא טעמם ובשלם בחלב, צריך ששים כנגד מה שנגע מהסכין בהם. וה"ה לחתכם בסכין של עובד כוכבים.


הגה: ואם חתכן דק דק, צריך לשער ס' נגד כל הצנון (ב"י בשם סמ"ק). וי"א שאם חתך צנון בסכין של איסור, כולו אסור (רשב"א ור"ן וכן משמע בארוך כלל ל"ה). וכן אם חתכו בסכין של בשר, אסור כולו בחלב. וכן נוהגין לכתחלה, אבל בדיעבד אין לאסור רק כדי נטילה (ב"י ואו"ה). וכל זה אם חתך הצנון עצמו, אבל אם חתך הירק שעל הצנון, אין לחוש. ואם יש ספק אם נחתך בסכין של איסור, אזלינן לקולא (שם), לכן קונים הצנונות שיש בהן חתוכין לצד זנבותיהן, כי תלינן יד שנעשה במרא וחצינא (שם בהג"ה ומהרא"י בהגהת ש"ד). ובמקום שאין נמצא לקנות רק החתוכים בסכין, נוהגין לקנותו ולהתיר ע"י נטילת מקום.


[ומשמע שרק באמצעות "דוחקא דסכינא" יחד עם היותו חריף הרי זה אוסר, משא"כ, בלא זה אי"ז עושהו בשרי. אך מ"מ כיון שכבוש כמבושל ובולע טעם הכלי הרי זה אסור לכתחילה, ובדיעבד אין אוסר כי הוא טעם פגום].