כשרות האתרוג

ראה בשולחן ערוך אורח חיים הלכות לולב סימן תרמח סעיף ז: ניטל דדו, והוא הראש הקטן ששושנתו בו, פסול. הגה: ויש מחמירין אם נטלה השושנתא, דהיינו שאנו קורין פיטמא (ר"ן), וטוב להחמיר במקום שאפשר, מיהו לענין דינא אין לפסול אא"כ ניטל הדד, דהיינו העץ שראש הפיטמא עליו; והראש נקרא: שושנתא (המגיד); וכל זה דוקא שניטלה, אבל אם לא היה לו דד מעולם, כשר, וכן רוב האתרוגים שמביאים במדינות אלו (הרא"ש).

ובמגן אברהם סימן תרמח ס"ק ח: אא"כ ניטל הדד. משמע מלשונו דוקא שניטל כולו כמ"ש הר"ן אבל הב"י ולבוש כתבו להחמיר אפי' ניטל מקצתו: ונ"ל דעכ"פ בעי' שינטל עד האתרוג כיון דהטעם משום חסר כמ"ש סי' תרמ"ט ס"ה בהג"ה א"כ בניטל כל שהוא לא מיקרי חסר דאין זה חסרון הניכר ולכן כתבו כל הפוסקים ל' ניטל ועיין בשל"ה:

ובפרי מגדים אורח חיים אשל אברהם סימן תרמח ס"ק ט: אלא אם כן. עיין מ"א. להר"ן דוקא שנטל הבוכנא מתוך אתרוג פסול, הן העץ ששוכב עליו, הן בעץ התלוי באילן. והב"י מחמיר בניטל מקצת העץ ששוכב עליו אף על פי שנשאר הגומא מליאה, וכן הוא בלבוש. ומדלא כתבו רבותא אף על פי שבולט עדיין מקצת העץ, שמע מינה כמ"א דלא מחמרי כי אם בניטל הדד עד שוה לבשר האתרוג, הא יוצא מעט אין לפסול. ומיהו מטעם ניטל שושנה אם יש בקל להדר אחר שושנה יפה טוב, ועיין דרכי משה [אות ב ד"ה וכן]. והוי יודע, בהגהות מיימוניות [לולב] פרק ח' אות נ' משמע ניטל בוכנא פסול מספק שמא חסר מגוף האתרוג קצת, ולפי זה אם נשאר מעץ סביב תוך הגומא רק בתוך העץ יש גומא בעומק כמו שנמצא לפעמים בדד, י"ל דכשר, ומסתימת השו"ע משמע כל שיש גומא בתוך האתרוג אף על פי שנשאר העץ סביב סביב אפילו הכי פסול, וצ"ע. ועיין סעיף ב' יש אומרים חסרון כאיסר בעינן, א"כ לכאורה בהכרח ניטל בוכנתו מטעם דלאו הדר הוא. ואי"ה בסימן תרמ"ט [אשל אברהם אות יז; משבצות זהב אות יב] יבואר:

ובמחצית השקל אורח חיים סימן תרמח ס"ק ט: אלא אם כן כו'. ונראה לי דעל כל פנים בעינן שינטל עד האתרוג. משמע דלדעת הר"ן גם כהאי גוונא כשר, אם לא שניטל מה שהוא כבוכנא באסיתא תוך האתרוג ונראה שם גומא. ועיין סימן תרמ"ט במ"א ס"ק י"ז:

ובט"ז אורח חיים סימן תרמח ס"ק יא: ניטל דדו. בגמ' נטל' פטמתו פסול' תנא ריב"א ניטל' בוכנתו פירש"י בוכנתו לפי שהוא חד ועשוי כמין בוכנ' וניטל עוקצו כשר היינו זנבו ז"ל מורי הזקן רבינו יעקב אבל ר"י הלוי היה מפרש פטמתו ועוקצו שניהם בזנב עוקצו שניטל העץ מה שחוץ לגומא שבאתרוג כשר פטמתו שנטלה העוקץ מתוך האתרוג וחסרו לפיכך פסול והיינו דתנא ריב"א ניטל' בוכנתו מה שנכנס בתוך האתרוג כבוכנא הנכנס ומכה באסותא ולשון רבינו יעקב נ"ל עכ"ל ופי' דברי רבינו יעקב נ"ל דכן הוא דהדד של אתרוג הוא חד ודק ועשוי כבוכנ' דהיינו שיש בראשה השושנ' וזהו כמו בוכנ' של אסות' שיש בראש' כמין כפתור עגול שמכה בו וכת' הרא"ש לפי' ר' יעקב אין פסול בעוקץ כלל אפי' נתלש ונשאר מקומו גומא לפי שלא נחסר מגוף האתרוג כלום ולפי' ר"י הלוי אין פסול בפיטמא שבראש האתרוג ור"ת פי' שניהם בראש האתרוג שיוצא מתוך חודו של אתרוג כמין עוקץ בולט וקשה כעץ ונטלה פטמתו היינו בוכנתו כלומר שנטל אותו העוקץ ממקום חבורו ונשאר כמין גומא בראש האתרוג ולפי זה אין פסול בזנב האתרוג ובערוך פי' בשם ר"ח פטמ' היא דד והיא החוטם (בתוס' כתוב של החוטם) ונטל' בוכנתו היינו העץ הניתן באתרוג משמע דפטמתו ובוכנתו תרי מילי נינהו זה בראשו וזה בעוקצו ור' יצחק בא להוסיף על המשנ' לא לפרש וכ"כ הרי"ף והרמב"ם וכן נהיגין לפסול בשניהם כשהיה פיטמא בראש האתרוג וניטלה כו' וכן אם ניטל העוקץ ולא נשאר ממנו כלל באתרוג פסול אבל אם נשאר בו כל דהו כשר עכ"ל וכת' ב"י מדמפליג הרא"ש בעוקץ בין נשאר ממנו באתרוג בין לא נשאר ובפיטמא לא מפליג משמע דכל שניטלה קצת הפיטמא אף על פי שנשאר הגומא מלאה פסול ואיני מכיר משמעות זה דהא כ' הרא"ש וכן אם ניטל העוקץ ולא נשאר ממנו כלל באתרוג פסול אבל אם נשאר בו כל דהו כשר עכ"ל משמע דבנטילת שניהם שוה והא דלא זכר בפיטמא שלא נשאר ממנו כלל באתרוג דלא פסיקא שיש שם גומא דהרבה פעמים אין גומא שם בראש האתרוג אלא משופע וחד ובראשו נדבקת בהדד שהיא הפיטמא וסתם ניטל היינו כולו ותו דבעוקץ יש שם ודאי נטילה בכל אתרוג דהא חותכין אותו שם מן האילן ע"כ הוצרך להזכיר עד היכן פוסלת הנטילה וכן כתב ב"י בשם א"ח בהדיא וז"ל אבל אם ניטלה השושנה לבד או העוקץ לבד או שניהם ושני הבוכנות קיימות כשר וכן ראוי להורות ולעשות מעשה ולא יותר עכ"ל וכ"כ ב"י שמשמע כן מדברי הר"ן וכ"מ דברי הרמב"ם שהוא לשון הש"ע כאן ניטל דדו כו' דסתמא ניטל כולו קאמר וכ"מ לשון המגיד שכתב משמע מלשון רבינו שאינו פסול בנטילת השושנה בלבד אלא בנטילת הדד והוא העץ שהשושנה בו וכן עיקר וכן ראוי להורות כו' עכ"ל משמע דנטילת כל הדד קאמר דאי פסול במקצת הרי יהיה פסול בנטילת השושנה דהא השושנה הוא מגוף הדד ואם נטלה היא הרי נטל מקצת הדד דלמה יהיה חמור יותר נטולה קצת הדד שאחר השושנה מן אותו חלק שבה השושנה אלא ודאי אנטילת כל הדד קאמר דפוסל ולא ניטל מקצתו וכן הוא משמעות דברי רמ"א כאן שפוסל בניטל הדד והיינו כולו כנלע"ד:

ובשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן תרמח סעיף יז: יש הרבה אתרוגים שעל ראש האתרוג גדל עץ אחד שמקצתו נכנס לתוך גוף האתרוג ומקצתו בולט למעלה ובמקצת אתרוגים אין עץ זה נכנס כלל לתוך אתרוג אלא כולו בולט למעלה מראש האתרוג ונקרא פטמא או דד ועל עץ זה גדל כמין פרח שושן ונקרא שושנתא והוא (נחשב) מגוף העץ הנקרא פטמא או דד ויש הרבה אתרוגים שאין להם כלל פטמא זו ולא שושנתא שעליו והן כשרין כיון שכך היא בתחלת ברייתם וזהו דרך גדולן וניכרין הן אותן שכך הן מתחילת ברייתם כי יש להן במקום הפטמא כמו גומא מתחלת בריאתו.

אבל אתרוג שהיה לו פטמא וניטלה פטמתו אפילו לא ניטל כל עובי הפטמא אלא מקצת העובי נשאר מחובר לאתרוג ומקצת העובי ניטל לגמרי מן האתרוג בענין שנשאר משהו באתרוג מגולה במקום שהיה מכוסה בעובי מקצת הפטמא שניטלה הרי זה פסול לפי שפטמא זו נחשבת מגוף האתרוג וכיון שהיא חסרה הרי זה אתרוג חסר אף על פי שיש אומרים שאין חסרון פוסל אלא אם כן יש בו כאיסר כמו שנתבאר מכל מקום כיון שהפטמא היא בגובה האתרוג על ראשו והחסרון ניכר בה יותר לפיכך החמירו בה שאפילו חסרון כל שהוא שבה פוסל לפי שעיקר הידורו של אתרוג תלוי בראשו שהאדם רואה אותו בתחלת השקפתו ואם נחסר שם כל שהוא אינו הדור.

אבל אם לא ניטל כלום מעובי הפטמא במקום שהיא מחוברת לאתרוג ואפילו נטלה כל הפטמא ולא נשאר ממנה רק גובה משהו בענין שמקצת ראש האתרוג הוא מכוסה בעובי פטמא משהו זו שנשתייר כמו שהיה מכוסה בתחלה כשהפטמא היתה שלימה הרי זה כשר דכיון שמקצת ראש האתרוג הוא מכוסה כמו שהיה מתחלה אין זה חסרון.

ויש חולקין על זה ואומרים דאפילו לא נטלה רק השושנתא העליונה וכל הפטמא קיימת הרי זה פסול שאינו הדור אלא אם כן הוא שלם לגמרי בראשו ואף על פי שאין הלכה כדבריהם מכל מקום טוב לחוש לדבריהם במקום שאפשר דהיינו שאם יש לפניו שני אתרוגים שוים בנוי והידור ובאחד מהן ניטל השושנתא אזי יקח אותו שיש בו השושנתא אבל אם אותו שיש בו השושנתא אינו מהודר ומפואר כל כך כמו אותו שניטלה ממנו השושנתא יקח את המהודר ואת המפואר יותר אף על פי שאין בו שושנתא שהעיקר הוא כסברא הראשונה: