א. כופין עד שיאמר רוצה אני
בעניין זה ישנה אריכות נפלאה בשיחות הרבי, ויסוד לכל העניין הוא הרמב"ם בהלכות גירושין :
"מי שהדין נותן שכופין אותו לגרש את אשתו ולא רצה לגרש. בית דין של ישראל בכל מקום ובכל זמן מכין אותו עד שיאמר רוצה אני ויכתוב הגט והוא גט כשר"
ועל השאלה מדוע לא הגט בטל, מאחר שהוא לא עושה את הדבר מרצונו אלא רק בגלל שהכו אותו והכריחו אותו, מבאר הרמב"ם בהמשך ההלכה, ובדבריו טומן יסוד עמוק ביותר שעליו חוזר הרבי באין ספור שיחות:
"ולמה לא בטל גט זה שהרי הוא אנוס.. שאין אומרין אנוס אלא למי שנלחץ ונדחק לעשות דבר שאינו מחוייב בו מן התורה.. אבל מי שתקפו יצרו הרע לבטל מצוה או לעשות עבירה והוכה עד שעשה דבר שחייב לעשותו או עד שנתרחק מדבר האסור לעשותו אין זה אנוס ממנו אלא הוא אנס עצמו בדעתו הרעה. לפיכך זה שאינו רוצה לגרש מאחר שהוא רוצה להיות מישראל ורוצה הוא לעשות כל המצות ולהתרחק מן העבירות ויצרו הוא שתקפו וכיון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני כבר גרש לרצונו.."
בשפה החסידית הכוונה היא שפנימיותו של היהודי, החלק אלוקה ממעל ממש, שזהו המציאות האמיתית שלו, רוצה לעשות את כל המצוות ולהתרחק מן העברות, רק שבפועל היצר הרע שלו – הנפש הבהמית, העבירות וכל ההעלמות וההסתרים שקיימים, מעלימים על אותו רצון.
ובכך יוצא, שאומר "רוצה אני", אף שבחיצוניות זהו מאחר שבפועל מכריחים אותו לקיים, הרי בפנימיות, הרצון האמיתי שלו הוא לקיים את המצווה, וממילא אכן הוא "רוצה אני".
ב. פרסום אלוקות בכוח:
אופן זה של עבודה, מצינו (לא רק בכפייה לקיים מצווה שחייב בה האדם) אלא גם באופן פרסום האלוקות בעולם.
ישנה שיחה נפלאה של הרבי מה"מ, ששם הוא מבאר באריכות את אופן פרסום מציאות ה' ע"י אברהם אבינו, וממנה לוקח הרבי מסר נפלא לעבודת השליחות.
על "ויקרא שם בשם ה' א-ל עולם " נאמר בגמרא "אל תקרי ויקרא אלא ויקריא, מלמד שהקריא אברהם אבינו לשמו של הקב"ה בפני כל עובר ושב" ע"י שצווה על אורחיו שיברכו למי שאכלו משלו. ובמדרש מוסיף, שמאלו שלא רצו לברך, דרש אברהם הון רב עבור האכילה והשתיה, בנימוק שבמדבר לא מצויים מאכלים. ובכך נכנעו וברכו.
הביאור באופן פרסום זה [שלכאורה, כיצד ייתכן לומר שבמעשה זה הוא פרסם את שמו של הקב"ה בעולם, בעוד אשר חסרה אצלם ההכרה בבורא עולם, ובמיוחד שלא מדובר אודות יהודי שרצונו הפנימי הוא לקיים את המצוות, אלא על "כל עובר ושב"]
שלוחץ את העוברים והשבים ומכריחם לברך באופן חד פעמי, מאחר שגם בן נח מסוגל להכיר שיש בעל הבית לבירה זו, ולכן שבאופן הרגיל פרסם אברהם אלוקות ע"י הסברים רבים בעניני אלקות .
אך בראותו שחלקם לא מקבלים את ההסברים, מצד שהחומריות והגסות שלהם היא קשה יותר מאשר בן נח רגיל, היה הוא שובר את החומריות והגסות ע"י שהכניסם למצב של "עקתא " ושבירה, ובכך הם קיבלו במידה מסוימת את ההסברים, והכירו בא-ל עולם .
ומזה לומד הרבי הוראה נפלאה,
שיש לנהוג כאברהם בפרסום האלוקות, ובאותו האופן שפרסם. לא להסתפק ביהודים שנמצאים בביתו, אלא לצאת לחוץ אל העוברים ושבים. יש להשתדל בפעולה זו גם אם צריך לשם כך לתת להם מאכל ומשקה, ואפילו באמצעות לחץ.
ואם יאמר האומר, מה התועלת בזה שלחצו עליו להתפלל, ועשה זאת ללא חשק – יאמרו לו, שאם בימי אברהם, לפני מתן תורה, היה אופן זה חלק מהכרת שמו של הקב"ה בעולם, עאכו"כ ביהודי שרוצה לעשות את כל המצוות, שהלחץ יגרום לו שזה יהא רצונו הגלוי .
ובאם הדברים אמורים כלפי מי שאינו יהודי, כ"ש וק"ו, כפי שמסיים שם הרבי בשיחה, שכן הוא אופן הפעולה אצל יהודים. ע"כ תוכן השיחה.
אך כמובן וגם פשוט, שצריכים להזהר שכל הפעולות ייעשו בדרך של דרכי נועם ודרכי שלום, אך עדיין, אפשר ללחוץ, והתועלת עצומה.
