כף חלבית לא בת יומא

מבואר בהלכות בשר בחלב סימן צד סעיף א: התוחב כף חולבת בקדירה של בשר – (סעיף ד) – אם אין הכף בן יומו, הקדירה והתבשיל מותרים והכף אסור לכתחלה, בין עם בשר בין עם חלב. [ומ"מ בדיעבד אינה אוסרת, כיון שלא היתה בת יומא. וביאר בפמ"ג: פירוש אם חזרו ותחבוהו למין התחיבה ראשונה. אבל אם חזרו ותחבוהו למין הבלוע בו מתחלה – תוך מעת לעת לתחיבה הראשונה – אסור].

ראה שולחן ערוך יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צד סעיף א: התוחב כף חולבת בקדירה של בשר, או איפכא, משערים בכל מה שנתחב ממנו בקדירה ( אם הכף בן יומו דהיינו ששמשו בו בכלי ראשון תוך מעת לעת). (ארוך כלל ז'). ויש מי שאומר שאם הכף של מתכת, משערים בכולו, משום דחם מקצתו חם כולו. ( וסברא ראשונה עיקר, וכן נוהגין) (מרדכי וש"ד והגהותיו וארוך) (וע"ל סי' צ"ח).

סעיף ד: אם אין הכף בן יומו, הקדירה והתבשיל מותרים והכף אסור לכתחלה, בין עם בשר בין עם חלב. ומ"מ בדיעבד אינה אוסרת, כיון שלא היתה בת יומא.

ש"ך יורה דעה סימן צד ס"ק יג: והכף אסור לכתחלה בין עם בשר בין עם חלב. כיון שהוא בלוע מבשר ומחלב אבל עם שאר דברים מותר כדלעיל סימן צ"ג ס"ק ג':

פרי מגדים יורה דעה שפתי דעת סימן צד ס"ק יג: והכף כו'. אבל שאר דברים מותר היינו מדינא אבל מצד המנהג אפילו שאר דברים אסור כמו שכתב הר"ב בהג"ה סעיף ה' דאוסרין שאינו בן יומו אפילו לשאר דברים ושם אבאר:

חוות דעת חידושים סימן צד ס"ק יא: לכתחלה. החילוק שבין קדרה לכף, לפי שהכף בלע החלב בשעת שבחו, הלכך אף אחר שנפגם אסור כדין קדרה שאינו בן יומו, מה שאין כן הקדרה לא בלע טעם חלב רק אחר שנפגם:

חוות דעת חידושים סימן צד ס"ק יב: בין עם בשר. ומצד המנהג שזכר בסעיף ה' אסור אפילו לשאר דברים:

פרי חדש יורה דעה סימן צד ס"ק יב: בין עם חלב. אבל עם שאר דברים מותר וכדלעיל סימן צ"ג ע"ש. והחילוק שיש בין כף לקדרה הוא, שהכף בלע החלב בשעת שבחו הילכך אף לאחר שנפגם אסור כדין כלי שאינו בן יומו, מה שאין כן בקדרה שלא בלעה טעם החלב אלא אחר שנפגם שהרי הכף אינו בן יומו הילכך שרי וכמו שכתב הב"י [עמוד רכז ד"ה ומ"ש רבינו]:

ש"ך יורה דעה סימן צד ס"ק יד: ומ"מ בדיעבד אינה אוסרת כו'. כתב הב"י דהיינו דוקא שחזר ותחבה במין שתחבה בפעם ראשון דאילו חזר ותחבה במין שהיתה בלועה ממנה תחלה בתוך מע"ל מתחיבה פשיטא שאוסרת עכ"ל וכ"ש אם חזר ותחבה בשאר דברים כגון מים וירקות דמותר בדיעבד אפי' תוך מע"ל מתחיבה הראשונה:

פרי מגדים יורה דעה שפתי דעת סימן צד ס"ק יד: ומכל מקום. עיין ש"ך והם דברים פשוטים דכשתחבו לבשר או לחלב צריך להיות כמין תחיבה א' לא כבליעה א' ולשאר דברים אין מזיק כלל דבלוע בכף לא נעשה נבילה כיון שלא היה בן יומו. וכבר נתבאר אף בב"ח שנאסר כבר שייך ביה נותן טעם לפגם דלא ככרתי ופלתי בסי' פ"ז יע"ש:

ט"ז יורה דעה סימן צד ס"ק ה: בדיעבד אינה אוסרת. פירוש אם חזרו ותחבוהו למין התחיבה ראשונה אבל אם חזרו ותחבוהו למין הבלוע בו מתחלה תוך מעת לעת לתחיבה הראשונה אסור כ"כ ב"י ורש"ל פכ"ה סי' מ"ז בשם סמ"ג:

פרי מגדים יורה דעה משבצות זהב סימן צד ס"ק ה: בדיעבד. עיין ט"ז הוי קשיא לי פשיטא דיעבד אינם אוסרות אטו גרע תחיבה ב' מתחיבה א' היא היא. גם מה קמ"ל דאם תחבוה למין הבלוע בו בראשונה שאוסר פשיטא על דרך משל כף בשר שאינו בן יומו לחלב ואח"כ תוך מעת לעת לתחיבת חלב תחבו לבשר אכתי לא ידעינן דאסור. וניחא לי דחדא מתורצת בירך חברתה דהוה אמינא דהשלחן ערוך קמ"ל אף בתחיבה שנייה היה בשר שרי וכבעל העיטור בסי' צ"ג דאם קדירה של בשר שבישל בה חלב שרי לבשל ממין שירצה ואף דאנן לא קיי"ל הכי היינו ביש בו טעם משובח לא אמרינן שיהא החלב גורם היתר משא"כ בשאינו בן יומו נאמר דהחלב הוי כהגעלה ואם נזהר לשפוך בעוד מעלה רתיחה לא בלע הכף כלל לא בשר ולא חלב כמו שכתב מהרי"ן חביב בסי' צ"ג לפי בעל העיטור עיין ב"י שם לזה קמ"ל דאינו כן דפשיטא דאוסר הכף אם תחבוה אח"כ לבשר תוך מעת לעת לחלב והמחבר אשמעינן דלא תימא בתבשיל אחד אין אוסר דנותן טעם לפגם מטעם יבש ביבש קאתינן עליה דחד בתרי בטל דחיך אוכל יטעם לא שייך דאין נותן טעם משובח מכל מקום נימא דחלב הנבלע בכף נעשה נבילה לאחר שהוציאו דהוה מחצה על מחצה ולא מתירין נותן טעם לפגם כהאי גוונא אלא בהיתר מרובה וא"כ אם תחב הכף אחר כך למעט חלב שאין רוב נגד הכף יהא נאסר ואפשר כל שאין ס' נמי כיון דהחלב נעשה נבילה בכף עם בלוע בשר תו צריך ס' בחלב נגד חלב הנאסר קמ"ל דבטעם לבד אפילו ברוב איסור אין אוסר כדבעינן למימר בסי' ק"ג בסייעתא דשמיא [הגהות רעק"א: נ"ב מהכא לא ארי' די"ל דלא נעשה בב"ח אלא היכי דנ"ט וכיון דטעם פגום לא מיקרי טעם הוי בתערובות בשר עם חלב יבש ביבש ולא נעשה בב"ח וא"צ ביטול, ואף בכף של איסור אב"י ותחב בתבשיל והוציאו הכף וחזר ותחבו לתבשיל אחר ל"א דכשהוציא הכף תחילה נעשה הבלוע נבילה דהוי מע"מ, כיון דהאוסר פגום אמרינן אין הנאסר ודו"ק]. שוב ראיתי בפרישה אות ז' דקמ"ל דלא תימא השתא שבלוע מבב"ח דאסור טפי מפעם א' יע"ש ולא ידענא מהיכי תיתי ולפי מה שכתבתי אתי שפיר ולקמן בסי' ק"ג אחקור בדין נותן טעם לפגם יע"ש. ודע אם תחבוה לבשר אם ידוע כמה חלב היה אין צריך לשער כ"א נגד החלב כמבואר ופשוט הוא: