כניסה לשירותים לצורך אחר

ראה בשולחן ערוך אורח חיים הלכות הנהגת אדם בבקר סימן ד סעיף יח: אלו דברים צריכין נטילה במים: הקם מהמטה; והיוצא מבית הכסא ומבית המרחץ; והנוטל צפרניו; והחולץ מנעליו; והנוגע ברגליו; והחופף ראשו. וי"א אף ההולך בין המתים; ומי שנגע במת; ומי שמפליא כליו; והמשמש מטתו; והנוגע בכנה; והנוגע בגופו בידו. ומי שעשה אחת מכל אלו ולא נטל, אם תלמיד חכם הוא, תלמודו משתכח; ואם אינו תלמיד חכם, יוצא מדעתו.

ובשו"ת ציץ אליעזר חלק ז סימן ב: וזה לא מכבר נדמ"ח ספר דעת תורה על או"ח להגאון המהרש"ם ז"ל ושמחתי לראות דבסי' ד' כותב כבר להסתפק בספק בזה באם הכניס ידיו לביהכ"ס ולא גופו אי צריך ליטול ידיו, וכפי הנראה דעתו להכריע בזה דאין צריך בכה"ג ליטול ידיו כי מציין לזה לדברי הגמ' בחולין ד' ל"ג ע"ב לענין הכניס ידיו לבית המנוגע דאמרינן שם דכו"ע ביאה במקצת לא שמה ביאה וכו', וכן לדברי התוס' בשבועות ד' י"ז ע"ב ד"ה אפי' שכותבים דבבית המנוגע כו"ע מודו דביאה במקצת לא שמה ביאה וכו'. וכפי הנראה גם מדברי המהרש"ם שם בכדי לחזק הדבר שלא להצריך בכה"ג נט"י מוסיף לציין למה שמצינו בכלל מחלוקת הפוסקים אפילו בנכנס כולו לבהיכ"ס /לביהכ"ס/ ולא עשה צרכיו אי בעי נטילה, ומציין לשם כך לדרי המג"א בסי' רכ"ז סק"ב בנכנס לביהכ"ס ולא עשה צרכיו, ולדברי הפרמ"ג במש"ז בסי' תרי"ג סק"ב, והיינו דר"ל דהפרמ"ג שם סובר אמנם לדייק דהיוצא מביהכ"ס צריך נטילה אפילו לא עשה צרכיו, אבל מהמג"א שם בסי' רכ"ז משמע דסובר דא"צ נטילה בכה"ג דהרי מבאר שם דברי השו"ע דהיה יושב בבית הכסא ושמע קול רעם או ראה ברק אם יכול לצאת ולברך תוך כדי דיבור יצא דמיירי כגון שלא נגע עדיין במקום הטינופת ולא עשה צרכיו עדיין או שיכול ליטול ידיו ע"ש, הרי משמע מזה דסובר המג"א דאפי' בנכנס כולו לביהכ"ס אם מיהת לא עשה צרכיו ולא נגע במקום הטינופת א"צ ליטול ידיו משום הכניסה בלבד.

(ג) והנה נכד המחבר מוסיף שם בהגה וכותב דזה שזקינו המהרש"ם ציין לדברי המג"א הנ"ל אין כוונתו להוכיח מזה דבלא עשה צרכיו א"צ נטילה, אלא ציין להמג"א להורות דשאני דין נטילה ביוצא מביהכ"ס לבד דמשום רוח רעה הוא לכן יכול לברך מיד שיוצא משם, משא"כ בעשה צרכיו, ואמנם כן הוא בפרמ"ג בא"א סי' רכ"ז סק"ב, וע' במ"ב כאן סק"מ ובשעה"צ סק"ס שכ"כ ואין מהמג"א ראי' להיפוך וציין למ"ש המש"ז בסי' רכ"ז הנ"ל עכ"ד, ובמחמ"כ בלתי מובן כלל מאין ידע כוונת דעת זקינו המהרש"ם ז"ל בציונו זה לדברי המג"א, ובפשטות משמע אדרבא להיפוך מזה דכוונת המהרש"ם בציונו זה להוכיח מהמג"א דס"ל דא"צ נטילה, וכנ"ל, וראי' לכך דלא טרח לציין גם לדברי הפרמ"ג מ"ש בזה בכוונת דברי המג"א כדטרח לציין לדברי הפרמ"ג בסי' תרי"ג מה דדייק מדברי השו"ע בסי' ד', ומשמע דביאר פשטות דברי המג"א דלא כדברי הפרמ"ג, אלא דסובר דבאמת א"צ נטילה כלל בכה"ג, ואמנם הפרמ"ג כשלעצמו כנראה ג"כ לא היה פשוט לי' כ"כ לבאר כוונת המג"א כדכותב בסי' רכ"ז שם, ומצינו לו בסי' ז' בא"א סק"א שמבאר מתחילה ג"כ כוונת המג"א בכנ"ל דמפשטות דבריו מוכח דסובר דיוצא מביהכ"ס דוקא כשעשה צרכיו צריך נטילה הא לא"ה אף מקבוע א"צ נטילה, אלא דשוב חוזר ומסתפק בזה כיעו"ש, ועיין גם במטה אפרים בסי' תרי"ג סעי' ז' ובאלף למטה שם סק"ז וכן במשנה ברורה גופא בסי' תרי"ג בביאור הלכה שכותבים נמי בדברי הפרמ"ג דהגם דבמ"ז הכריע שהיוצא רשאי ליטול ידיו ביוה"כ אף שלא עשה צרכיו אבל בביאורו למ"א נסתפק בזה והביא ממ"א סי' רכ"ז דמשמע דוקא שעשה צרכיו שם וכו' עיין שם.

ואוסיף להביא בזה דברי התוס' ישנים ביומא ד' ל' ע"א ד"ה מצוה [וכן בהגהות מיימון פ"ז מתפלה אות ה'] שכותבים: אומר ר"ת כי מיכן יש ללמוד שהנכנס להשתין מים אין צריך ליטול ידיו אם לא שיפשף וכו'. והך לישנא של שהנכנס משמע שנכנס לביכ"ס =לבית כסא=, וא"כ הרי נשמע בגדולה מזו שאפי' גם הטיל מים אין צריך לנטילה כל שלא שיפשף.

ועיין בס' כרם שלמה או"ח סי' ז' ובארצות החיים סי' ד' בהמאיר לארץ ס"ק ע"ה שהבינו ג"כ דמוכח בפשטות מדברי המג"א בסי' רכ"ז דס"ל דאם לא עשה צרכיו ולא נגע במקום מטונף אין רו"ר =רוח רעה= שורה עליו וא"צ נטילה אפילו מביהכ"ס קבוע עיין שם.

ומה איפוא תימא אם כן אם הגאון המהרש"ם כתב להוכיח מדברי המג"א בסי' רכ"ז דמשמע דס"ל בכלל דאפי' בנכנס כולו כל שלא עשה צרכיו א"צ נט"י, כדמשמע מפשטות דבריו, ולמה כל הצורך הזה של נכד המחבר להכנס לבית הדוחק לבאר כוונתו לענין אם יוכל לברך דבר שהמהרש"ם ז"ל לא דן בו כלל, דהרי דיונו העיקרי בכאן הוא אי צריך נטילה בכלל. ולכן בודאי כל כוונתו בציונים הללו הוא בכנ"ל דבהיות דאפילו בנכנס כולו איכא מחלוקת הפוסקים א"כ בודאי דיש להקל אליבא דכו"ע כשלא הכניס כי אם ידיו בלבד.

(ד) גם הגר"ח פלאג'י בספרו לב חיים ח"א סי' ע"ב שעל דבריו שם הוא דמסתמך בספרו לב חיים ח"ב הנ"ל, מלבד מה שלא מזכיר בכל דברי תשובתו שם מדבר זה כלל להצריך נט"י אפי' בהכניס ידיו לבד [וזה באמת לפלא קצת על הגר"ח פלאג'י שמדבריו בח"ב שם מבואר דכל עיקר מסתמך ואזיל עמ"ש בח"א ואילו שם בח"א לא כתב מזה כלל], מביא שם גם חבורה שלימה של פוסקים ומפרשים דסברי דאפילו בנכנס כולו לביהכ"ס נמי א"צ נט"י, ומטין לפרש כן גם בכוונת דברי הזוהר, ועכ"פ סובר שם דש"ס דילן בודאי סובר דא"צ נט"י, ורק למעשה סובר להחמיר. בזה בהיות והדבר שנוי בפלוגתא דרבותא כיון דהוי מידי דסכנה כיעו"ש [ועיין מ"ש בכוונת הזוהר גם בספר שו"ת אפרסקתא /אפרקסתא/ דעניא סי' קל"א, וכן מ"ש בספר יפה ללב ח"א סי' ד' אות י"ט בכוונת דברי הס' חסידים בסי' תתכ"ג עיין שם] וא"כ הבו דלא להוסיף עלה לא לבוא להחמיר להצריך נטילה אפילו בהכניס ידיו בלבד.

ובספרו כף החיים (שכותב שם כמעט הלכות פסוקות) לא הזכיר באמת מזה כלום לאסור אפילו בהכניס ידיו בלבד, אלא כותב בסי' ח' סעי' י"ח להצריך נטילה בנכנס כולו לביהכ"ס אלא דלא עשה צרכיו ע"ש.

(ה) ובספר בן איש חי ש"א פ' תולדות ראיתי שכותב לחלק בזה לשיעורין, דבנכנס כולו צריך נטילה ג' פעמים ובהושיט רק ידיו שם כיון דלא נכנס גופו אלא במקצת שהם ידיו בלבד אין שורה עליו רו"ר כאשר נכנס כל גופו אלא רק קצת מן המקצת ולכך סגי ליה בפעם אחת ע"ש, ולפענ"ד אין כל יסוד לכך, ואפילו בנכנס כולו וגם עשה צרכיו סוברים הרבה מן הפוסקים דמספיק בנטילה פ"א =פעם אחת=, וכבר כתב בזה בספר נמוקי או"ח (מונקאטש) בסי' ד' סעי' י"ח דהא דצריך ג"פ מאן דכר שמיה בזה בלשון מרן המחבר וגם לא בלשון חז"ל ומקורו רק מהמח"ב ע"ש, ולכן שפיר י"ל דבהכניס ידיו בלבד א"צ נטילה כלל.

(ו) ועולה בדעתי להביא גם ראי' נוספת ומפורשת לכך דבכאן ביאה במקצת לא שמה ביאה מדברי הגמ' בברכות ד' כ"ה ע"א ויומא ד' ל' שם מהא דסובר רק הונא שם דמותר לקרות ק"ש בידו מונחת בביהכ"ס ועד כאן לא פליג רב חסדא שם אלא משום דבעינן כל עצמותי תאמרנה, ולא נזכר אבל כלל מענין הצרכת נט"י מטעם נכנס לביהכ"ס, ומשמע דבכה"ג דהכניס ידיו בלבד לא בעי נט"י, אך יש לדון אם אי הנטילה מעכבת הק"ש, ובכאן הרי המדובר בדברים המעכבים, ועיין גם ברמב"ם בפ"ג מה' ק"ש הי"א דמשמע דמפרש דמיירי כשידיו אינן בפנים אז (והי"ל גירסא אחרת בגמ') אלא שהיו מטונפות מביהכ"ס ולא היה להן ריח רע, ולפי"ז י"ל דמיירי גם בגוונא דרחץ כבר, ויש להאריך.