תשובה: בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם יש בעיה להשתמש בכיריים אחד – גם לבישול בשר וגם לבישול חלב? ב) אם השתמשו כבר בכירים גם לבישול חלב וגם לבשר, מה דינן של החצובות המחזיקים את הסירים, המבערים מהם יוצאים האש, והתחתית של הכיריים שתחת החצובות? ג) האם יש הבדל האם הכירים נקיות או לא?
ראשית יש לציין את המובא בפוסקים, שלכתחילה ראוי לכל ירא שמים להחמיר ולקנות שתי כיריים של גז עם חצובות שונות – אחד לבשר ואחד לחלב, כמבואר בשאלות ותשובות כתב סופר יורה דעה סימן נד. והנוהגים כך יוצאים מהרבה מכשולות ובעיות המתעוררות בכירים אחד. ואף מי שיש לו רק כירים אחד, ישתדל להשתמש בצד אחד לבשר ובצד השני לחלב.
אמנם מעיקר הדין מותר להשתמש באותה החצובה גם לבשר וגם לבישול חלב, מאחר והאש שורפת, וכאשר נשפך אחד מן המינים בלעה החצובה דבר היתר כשלעצמו ומיד שרפה אותו, כמבואר במשנה ברורה סימן תנא סימן קטן לד. ואין בחצובה חשש לפליטת איסור, ורק שבחמץ החמירו.
ומצוי שכאשר מטגנים או מבשלים על הכיריים שניתז או גולש מהאוכל על גבי החצובות והתחתית שלמטה מהמין אותו מטגן או מבשל. ובזה אם החצובה לא נקיה, כגון שגלש עליו מסיר הבישול ונותרה ממשות על החצובה או המשטח שתחתיו, אזי אין כל הבדל אם עברו עשרים וארבע שעות או לא, מאחר וטעמו לא נפגם, ורק בבליעה הטעם נפגם לאחר יום.
ואם כן אם הממשות מאחד המינים, ומבשל כעת על גבי ממשות זו סיר מהמין השני, ומחמת הרתיחה, נבלע מכך בסיר, נמצא שיש כאן עירוב של בשר וחלב יחד. ובזה אם אין שישים בתבשיל ובקדירה כנגד הבליעה, שניהם יאסרו, התבשיל באכילה, והסיר יצטרך הגעלה כמבואר בשולחן ערוך סימן צה, סעיף ה'.
ולכן יש לבדוק שלא נשאר ממשות מהמין מסוים כאשר מבשל מהמין השני, ואין לסמוך שהאש שורפת את הכל, מאחר ומדובר בחצובות גדולות וכאשר גולש מהאוכל לא בהכרח שהוא דוקא במקום האש, אלא במקום המרוחק יותר, שהוא אף בשעת הבישול לא כל כך חם אפילו, וכאשר יניח שם סיר מעט גדול יותר אפשר לבוא למצב של איסור. ולכן ראוי שבכל פעם שגלש אוכל חלבי או בשרי, או ניתז מטיגון חלב או בשר, לנקות את החצובות או המשטח בו רואים ממשות של אוכל או שומן וכיוצא בזה מאותו המין, בכדי שלא יווצר בעיה ומכשול כאשר יבשל מהמין השני. כפי שעורר על כך הרב וואזנר בקובץ מבית לוי חלק א' עמוד כט.
אמנם אם הכיריים היו נקיות, ורק שישנו חשש לפליטות ממה שגלש או ניתז לפני הניקיון, אזי אם עברו עשרים וארבע שעות ומעלה מאז שהחצובות או המשטח שתחתיו בלע, יש להתיר אפילו אם נפלה חתיכת בשר חמה על גבי המשטח של הכיריים, מאחר ואפילו אם יבלע מהבלוע בכיריים, הוא כבר נותן טעם לפגם ומותר בדיעבד כמבואר בשולחן ערוך סימן צג, סעיף א'.
ואמנם גם אם לא עברו עליה עשרים וארבע שעות, שיש בזה בליעות של איסור מבשר וחלב, מכל מקום אם מניח על חצובות כאשר הן יבשות סיר יבש בתחתיתו, אזי אין הבלוע עובר בדבר יבש ויהיה מותר. כמבואר ברמ"א סימן צב סעיף ח'. אך יכנסו לבעיה אם תחתית הסיר רטובה, או אם יגלוש האוכל, ולכן ראוי תמיד לנקות את משטח הסיר שתחתיו באם יודעים שהיתה בליעה בתוך עשרים שעות האחרונות, ולהקפיד שלא יגלוש.
כמו כן המשטח שתחת החצובות אין להניח עליו לכתחילה דברי מאכל אפילו אם הוא נקי ואפילו לא בן יומו, כי מאחר שבלע מבשר וחלב כנראה בחוש, אזי אין מתירים נותן טעם לפגם לכתחילה. אמנם על המבערים עצמם אין בעיה כלל להשתמש בהם, מאחר והאש שולטת שם ונמצא שיש לו ליבון תמידי.
העולה מן האמור: שאם מוציא את החצובות וצולה על גבי שטח המבערים עצמם – מהם יוצא האש – מותר, מאחר ובהם אין כל חשש, כי עוברים ליבון תמידי.
אמנם מאחר ויש בעיה שדבר מאכל חם יגע בחצובות או במשטח שתחת החצובות, מפני שהם לא עוברים ליבון תמידי (על כל פנים השטח של החצובות המעט רחוקות מהאש), אזי לא רק שאם הם אינם נקיים מגלישת מאכלים, שבזה יהיה אסור אפילו אם מדובר בממשות שאינה בת יומא, אלא אפילו אם הם נקיים, מכל מקום הם בלועים מבשר וחלב מריבוי המאכלים שגלשו, נפלו, וניתזו על גבם, ואפילו אם עברו עשרים וארבע שעות, מכל מקום אין מתירים נותן טעם לפגם לכתחילה.
ולכן מאחר ואי אפשר כמעט לצלות חציל רק על המבערים מבלי שיגע ויסתמך בחצובות או – אפילו אם יוציאם – שלא יגע במשטח שתחת החצובות, על כן אין לצלות על גבי אש גלויה שעל הכיריים אפילו אם היא נקיה ולא בת יומא (ורק אם כבר צלה, ולא היתה ממשות נראית על החצובות או המשטח, יהיה מותר בדיעבד).
והאופן המותר הוא על ידי חציצה והפסק, כמו שיצלה את החציל על גבי רשת ברזל מעל גבי החצובות, או שיכסה אותו בנייר כסף עבה.
