בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) מה המקור ללבוש כיסוי ראש ומה טעמו. והאם הוא רק על יד אנשים אחרים או גם כאשר היא לבדה. ב) גם אם מותר, האם יהיה הפרש בין עשיית דברי רשות לדברי מצוה.
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך הרב סימן עה, סעיף ד', ששער של אשה שדרכה לכסות אותו, הרי השיער נחשב כערווה, מאחר והוא מביא לידי הרהור, ולכן אסור לאדם לקרוא כנגד השיער האמור קריאת שמע, אפילו אם מדובר בשיער אשתו.
אך שיער של נשים נשואות שהיו רגילים לכסות את ראשם, אבל בתולות שהדרך שלהם לצאת פרועות ראש, וכן שיער של נשים נשואות שדרך ורגילות אותו השיער לצאת מחוץ לצמת שיערם, כפי שמצוי במקצת ארצות, מותר לאדם לקרוא קריאת שמע כנגד אותו השיער, כי מאחר ורגילים לראותם, אין אותו השיער נחשב כערווה, כי אינו מביא לידי הרהור. ודין זה הוא אפילו בכל אדם ולאו דוקא בבעלה ובני ביתה.
אולם זהו דוקא כאשר מדובר בשיער חי המחובר לגוף, אבל אשה שיש עליה פאה נוכרית, אפילו אם דרך הנשים באותו המקום לכסות את הפאה נוכרית באיזה כיסוי מעליו, מכל מקום, מותר לאדם לקרוא קריאת שמע כנגד הפאה נוכרית, וגם מותר לאשה שלובשת אותה לגלות אותה לכתחילה, ואין בגילוי שער זה, משום יציאה בשיער פרועה שהוא איסור תורה באשה נשואה.
וכמובא במסכת כתובות בדף עב, א. שאשה נשואה היוצאת בגילוי שיער הראש הוא איסור תורה, ממה שכתוב בתורה בנוגע לסוטה, "ופרע את ראש האשה", ולמדו מכך בבית מדרשו של רבי ישמעאל, שמכאן למדים אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בגילוי שיער הראש. כלומר מכך שמגלים את שיער ראשה של הסוטה בכדי לנוולה – מידה כנגד מידה, כמו שעשתה בכדי להתנאות בפני בועלה, משמע מכך שאסור לעשות כן. או מפני שכתוב בפסוק "ופרע", משמע שעד שעה זו לא היתה בגילוי הראש, ומשמע מכך שאין דרך בנות ישראל לצאת בגילוי הראש. (רש"י שם).
והנה יוצא מהאמור, שדין שיער מגולה באשה נשואה, דינו כדין ערוה. ומבואר ברמ"א בשולחן ערוך שם בסעיף א', שנראה מדברי הרא"ש, שהדין שטפח גלוי באשה הוא ערווה, הוא גם כן לגבי אשה אחרת, ולא רק לגבי גבר אחר. ורק לגבי האשה עצמה לגבי עצמה, אין בזה ערווה, וכמובא בסימן עד בסעיף ד', שיכולות לברך כאשר הם ערומות כאשר פניהם של מטה טוחות בקרקע, שאזי אין ליבם רואה את ערוותם.
ואמנם הרשב"א חולק על דברי הרא"ש וסובר, שכשם שהיא לגבי עצמה יכולה לקרוא נגד גילוי גופה כאשר היא ערומה, ומובן מכך שאין בגילוי כל גופה משום 'ולא יראה בך ערוות דבר', כי כל איסור זה הוא רק לגבי גברים שזה מביא אותם לידי הרהור, כמו כן ישנו היתר גם לגבי נשים אחרות, שמותר להם להתפלל ולקרוא קריאת שמע כנגדה – גם כאשר היא ערומה. (משנה ברורה).
והאחרונים נוטים לפסוק כדברי הרשב"א האמורים להיתר, ואומרים שאף הרא"ש מודה לכך, וכמובא באליהו רבה. (שם).
ומכל מקום מצינו לגדולי הדורות שחששו לדעת הרמ"א והחמירו בזה שלא התפללו נשים אחרות כנגד נשים שהם בגילוי הראש, ובוודאי כאשר מדובר בעזרת נשים שבבית הכנסת, שיש להחמיר ולא להתפלל ולומר דברים שבקדושה נגד שיער מגולה של אשה אחרת.
ומוסכם לכל הפוסקים, שאף שמעיקר הדין מותר, מכל מקום הידור וודאי ישנו וכבוד הברכה והתפילה להתפלל כאשר הראש מכוסה – אף לאשה לגבי עצמה כאשר היא בביתה, שאם היא נשואה תהדר ליזהר שלא לברך ברכה וכדומה בלא כיסוי ראש אפילו בחדרי חדרים, אך אין זה אמור לגבי בתולות. (הליכות שלמה פרק ב' אות כח).
העולה מהאמור: מעיקר הדין מותר לאשה הנמצאת לבדה בבית ללכת ולהתפלל בלא כיסוי ראש. אמנם יש בזה הידור להתפלל אף בבית בכיסוי ראש גם כאשר היא לבדה.
