Ask The Rabbi

נושא: תפילה

כיסוי ראש ותפילה

האם מותר לאשה נשואה להתפלל בלי כיסוי הראש, במקרה שהיא לבד בבית?

בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) מה המקור ללבוש כיסוי ראש ומה טעמו. והאם הוא רק על יד אנשים אחרים או גם כאשר היא לבדה. ב) גם אם מותר, האם יהיה הפרש בין עשיית דברי רשות לדברי מצוה.
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך הרב סימן עה, סעיף ד', ששער של אשה שדרכה לכסות אותו, הרי השיער נחשב כערווה, מאחר והוא מביא לידי הרהור, ולכן אסור לאדם לקרוא כנגד השיער האמור קריאת שמע, אפילו אם מדובר בשיער אשתו.
אך שיער של נשים נשואות שהיו רגילים לכסות את ראשם, אבל בתולות שהדרך שלהם לצאת פרועות ראש, וכן שיער של נשים נשואות שדרך ורגילות אותו השיער לצאת מחוץ לצמת שיערם, כפי שמצוי במקצת ארצות, מותר לאדם לקרוא קריאת שמע כנגד אותו השיער, כי מאחר ורגילים לראותם, אין אותו השיער נחשב כערווה, כי אינו מביא לידי הרהור. ודין זה הוא אפילו בכל אדם ולאו דוקא בבעלה ובני ביתה.
אולם זהו דוקא כאשר מדובר בשיער חי המחובר לגוף, אבל אשה שיש עליה פאה נוכרית, אפילו אם דרך הנשים באותו המקום לכסות את הפאה נוכרית באיזה כיסוי מעליו, מכל מקום, מותר לאדם לקרוא קריאת שמע כנגד הפאה נוכרית, וגם מותר לאשה שלובשת אותה לגלות אותה לכתחילה, ואין בגילוי שער זה, משום יציאה בשיער פרועה שהוא איסור תורה באשה נשואה.
וכמובא במסכת כתובות בדף עב, א. שאשה נשואה היוצאת בגילוי שיער הראש הוא איסור תורה, ממה שכתוב בתורה בנוגע לסוטה, "ופרע את ראש האשה", ולמדו מכך בבית מדרשו של רבי ישמעאל, שמכאן למדים אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בגילוי שיער הראש. כלומר מכך שמגלים את שיער ראשה של הסוטה בכדי לנוולה – מידה כנגד מידה, כמו שעשתה בכדי להתנאות בפני בועלה, משמע מכך שאסור לעשות כן. או מפני שכתוב בפסוק "ופרע", משמע שעד שעה זו לא היתה בגילוי הראש, ומשמע מכך שאין דרך בנות ישראל לצאת בגילוי הראש. (רש"י שם).
והנה יוצא מהאמור, שדין שיער מגולה באשה נשואה, דינו כדין ערוה. ומבואר ברמ"א בשולחן ערוך שם בסעיף א', שנראה מדברי הרא"ש, שהדין שטפח גלוי באשה הוא ערווה, הוא גם כן לגבי אשה אחרת, ולא רק לגבי גבר אחר. ורק לגבי האשה עצמה לגבי עצמה, אין בזה ערווה, וכמובא בסימן עד בסעיף ד', שיכולות לברך כאשר הם ערומות כאשר פניהם של מטה טוחות בקרקע, שאזי אין ליבם רואה את ערוותם.
ואמנם הרשב"א חולק על דברי הרא"ש וסובר, שכשם שהיא לגבי עצמה יכולה לקרוא נגד גילוי גופה כאשר היא ערומה, ומובן מכך שאין בגילוי כל גופה משום 'ולא יראה בך ערוות דבר', כי כל איסור זה הוא רק לגבי גברים שזה מביא אותם לידי הרהור, כמו כן ישנו היתר גם לגבי נשים אחרות, שמותר להם להתפלל ולקרוא קריאת שמע כנגדה – גם כאשר היא ערומה. (משנה ברורה).
והאחרונים נוטים לפסוק כדברי הרשב"א האמורים להיתר, ואומרים שאף הרא"ש מודה לכך, וכמובא באליהו רבה. (שם).
ומכל מקום מצינו לגדולי הדורות שחששו לדעת הרמ"א והחמירו בזה שלא התפללו נשים אחרות כנגד נשים שהם בגילוי הראש, ובוודאי כאשר מדובר בעזרת נשים שבבית הכנסת, שיש להחמיר ולא להתפלל ולומר דברים שבקדושה נגד שיער מגולה של אשה אחרת.
ומוסכם לכל הפוסקים, שאף שמעיקר הדין מותר, מכל מקום הידור וודאי ישנו וכבוד הברכה והתפילה להתפלל כאשר הראש מכוסה – אף לאשה לגבי עצמה כאשר היא בביתה, שאם היא נשואה תהדר ליזהר שלא לברך ברכה וכדומה בלא כיסוי ראש אפילו בחדרי חדרים, אך אין זה אמור לגבי בתולות. (הליכות שלמה פרק ב' אות כח).
העולה מהאמור: מעיקר הדין מותר לאשה הנמצאת לבדה בבית ללכת ולהתפלל בלא כיסוי ראש. אמנם יש בזה הידור להתפלל אף בבית בכיסוי ראש גם כאשר היא לבדה.

מקורות

ראה בשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן פט סעיף א: תפלת השחר זמנה מתחיל מעלות השחר אלא שלכתחלה מצוה להתחיל עם נץ החמה דהיינו אחר יציאתה ולא קודם לכן משום שנאמר יראוך עם שמש וגו' וראוי ליזהר בזה בימי הסליחות שרגילין להקדים קודם נץ החמה ואינו נכון אבל בדיעבד אם עבר והתפלל משעלה עמוד השחר יצא ואף לכתחלה יכול לעשות כן בשעת הדחק כמו שיתבאר.


ונמשך זמנה עד סוף שליש היום שצריך לגמור התפלה קודם שיעבור שליש היום בין שהיום ארוך בין שהיום קצר כגון אם היום ארוך י"ח שעות מעלות השחר עד צאת הכוכבים שליש היום הוא ו' שעות משעלה עמוד השחר ואם הוא ט' שעות שלישיתו הוא ג' שעות ולכן צריך ליזהר בחורף להשכים להתפלל בענין שיגמרו תפלת י"ח קודם שליש היום אף על פי שכבר קראו קריאת שמע בעונתה קודם התפלה כמו שנתבאר בסי' מ"ו.


ואם טעה או עבר ולא התפלל עד אחר שליש היום עד חצות יצא ידי חובת תפלה אבל לא יצא ידי חובת תפלה בזמנה ומכל מקום אין צריך להתפלל במנחה שתים לפי שגם בתשלומין שבמנחה אין לו שכר תפלה בזמנה:


ובסימן קיא סעיף א: (אף על פי שקריאת שמע וברכותיה מצוה בפני עצמה ותפלה מצוה בפני עצמה) צריך לסמוך ברכת גאולה לתפלה ולא יפסיק ביניהם אפילו באמן אחר גאל ישראל ולא בשום פסוק שנוהגין לומר קודם תפלת י"ח כגון פסוק כי שם ה' אקרא ודומיו חוץ מפסוק אדני שפתי תפתח שהוא חובה מתקנת חכמים ואינו חשוב הפסק שכיון שקבעוהו חכמים בתפלה נעשה מכלל התפלה וכתפלה ארוכה היא וי"א שמותר לענות אמן אחר גאל ישראל וכן נוהגין כמו שנתבאר בסי' ס"ו.


ובסעיף ד: אם עד שלא קרא קריאת שמע וברכותיה מצא צבור שמתפללין לא יתפלל עמהם תחלה ולקרות אח"כ קריאת שמע וברכותיה כמו שעושים בפסוקי דזמרה לפי שסמיכת גאולה לתפלה שחרית גדולה מתפלה עם הצבור (אבל בערבית תפלת הצבור גדולה מסמיכת גאולה לתפלה כמו שיתבאר בסי' רל"ו):


[אך בפשטות אי"ז גדול מתפילה בזמנה, מאחר וזהו סוכ"ס מצוה בפני עצמה וזהו זמנה].


ובסימן קכד סעיף ג: ש"ץ שנכנס לבית הכנסת ומצא צבור שהתפללו בלחש והוא צריך לעבור להם לפני התיבה לאלתר יורד לפני התיבה ומתפלל בקול רם לצבור וא"צ לחזור ולהתפלל בלחש לאחרים מוציא לעצמו לא כ"ש ואין בזה משום המשמיע קולו בתפלתו ה"ז מקטני אמנה כיון שעל ידי הדחק הוא עושה כן.


וכן אם הוא שעת הדחק שאי אפשר להתפלל בלחש תחלה כגון שירא שמא יעבור זמן התפלה ולא יוכל לגמור כל י"ח ברכות של חזרת התפלה תוך זמן התפלה יכול להתפלל מיד בקול רם והצבור מתפללין עמו מלה במלה בלחש עד לאחר האל הקדוש וטוב שיהיה אחד לכל הפחות שיענה אמן אחר ברכת הש"ץ אם יהיה לו שהות להתפלל אח"כ או שהתפלל כבר:


ובסימן קט סעיף ג: וכשהוא מוכרח להתחיל מיד ומתחיל עם הש"ץ כשיגיע עם ש"ץ לנקדישך או לנקדש כפי נוסח מדינות אלו יאמר עמו מלה במלה כל נוסח הקדושה כמו שהוא אומר שאף שאין היחיד אומר קדושה בתפלתו כשהוא אומר עם הש"ץ אינו נקרא יחיד וכן יאמר עמו מלה במלה כל נוסח ברכת האל הקדוש וברכת שומע תפלה כדי שיסיים הברכה עם הש"ץ ביחד ושוב א"צ לענות אמן כמו שהש"ץ א"צ שהצבור עונים אחריו ועניית הצבור היא ג"כ על ברכות של זה וגם יכוין שכשיגיע ש"ץ למודים יגיע גם הוא למודים או להטוב שמך כדי שישחה גם הוא עם הצבור במודים ואם יכול לגמור כל התפלה עד שיגיע ש"ץ לסיום שומע תפלה יכול להתפלל בפני עצמו אחר סיום האל הקדוש.


וכל זה כשמוכרח להתפלל מיד משום סמיכת גאולה לתפלה או מפני שהשעה עוברת אבל אם אינו מוכרח לא יתחיל עם הש"ץ ולומר עמו נוסח הקדושה לפי שלכתחלה צריך לשתוק ולשמוע נוסח הקדושה מפי הש"ץ ולענות אחריו קדוש וברוך וימלוך בלבד כמו שיתבאר בסי' קכ"ה:


[וראה שערי הלכה ומנהג חלק א', עמוד קמז].