נושא: כללי

הליכה לקבר ההורים

האם יש עניין ללכת על קברי אבותיו בנוסף על יום היארצייט, משום כיבוד אב או אם.

לא מצינו שיש עניין מיוחד של כיבוד אב ואם בהליכה על קברותיהם בנוסף ליום היארצייט (וזמנים מיוחדים כל אחד כמנהגו). ועניין כיבוד אב ואם לאחר מותם מצינו שילמד לעילוי נשמתם או יתרום לצדקה וכיוצ"ב לעילוי נשמתם.

מקורות

ראה בשו"ת יביע אומר חלק ד – יורה דעה סימן לה: מנהג יפה בישראל ללכת על קברי אבותיו ביום פקודת השנה ולהתפלל שם לעילוי נשמתם וכו'. (קב הישר פ' עא טעמי המנהגים ח"ג דף לז ע"א) ובעה"ק ירושלים ת"ו נוהגים ללכת לבית הקברות בערב ר"ח ניסן ובערב ר"ח אלול, נוסף על ימי פקודת השנה.


ובספר נטעי גבריאל אבילות ח"ב פרק סד: התיקונים הנהוגים משנים קדמוניות לזכות הנשמות הטהורות מתחלקים לשש מדריגות זו למעלה מזו וכל העולה בהם אשרי לו ואמנם מה נעים אם בא עד השישית כך כותב הגה"ק רבי אליהו גוטמאכר תלמיד רעק"א בספרו סוכת שלם כשהוא מפרט את ששת המדריגות כדלהלן ואעתיק תמצית לשונו


א נהגו לומר על אב ואם קדיש בתרא ולהפטיר בנביא ולהתפלל ערבית במוצאי שבתות שהוא הזמן שחוזרין הנשמות לגיהנם וכשהבן מתפלל ומקדש ברבים את ה' ברוך הוא פודה אביו ואמו מן הגיהנם


ב מי שיכול לירד לפני התיבה מועיל יותר מקדיש יתום שלא ניתקן אלא לקטנים


ג האב יצוה לבניו להחזיק באיזה מצוה ואם מקיימין אותה נחשב יותר מן הקדיש ואם כן אפילו יש לו בת יש לו תקנה זו והוא הדין לבן בנו או לבן בתו יצווה להחזיק באיזה מצוה והשכל מחייב דמצוה בפועל פועל יותר ממצוה שאינה רק בפה ובפרט בזמנינו שאין השליח ציבור מוציא וכל אחד מתפלל בעצמו לכן יש להרחיק טעות רבים שחושבים דרק בירידה לפני התיבה או בקדיש עושים נחת רוח לנשמת אבותיהם ונכנסין במחלוקת עבור זה ואת אשר בידם לעשות עדיף יותר ובלי מחלוקת אינם עושים יש ללמדם שיותר נכון מהם להדר בימי האבילות ובימי היארצייט אחר מצוות בפועל בכל האפשרות גם כן וזה הוא העיקר ופשיטא שאם אפשר לחפש אחר מצוה בפועל שיהיה גם מצוה דרבים ודאי יהדר לזכות בזה ובזה מוציא מכל מדורי הגיהנם וסיים והטעות הוא יען שחושבים רבים שאין שום מבוא רק לומר קדיש ולירד לפני התיבה ועי"ז עושין העיקר לטפל והטפל לעיקר לכן לדעתי מי שיכול לפרסם את הדברים הנאמרים כאן מזכה את הרבים.


ד המעולה יותר לזכות הנשמות להוציאן מכל מדורי גיהנם ולהאיר להם נתיב גם לילך בדרך המלך אל הגן עדן הוא לימוד תורה הקדושה בעד נשמתן והאריך לברר מכמה מקומות שאין שום מצוה שוה לעסק התורה הק' בהמשך הוא כותב להוסיף ללמוד תורה ולפחות משניות ואם אפשר בגמרא ופוסקים בו ביום ודאי אשרי לו דאז מעלה את הנשמה בלימוד הלכה פסוקה לגמרי ועכ"פ ללמוד משניות עם המפרשים המרמזים מיד ההלכה פסוקה


ה המדריגה החמישית היא לימוד ברבים בכנופיא גדולה מחכמים יראים וחרדים לדבר ה' ושיהיו לפחות עשרה הא לן המדריגה החמישית מי שזונה בחייו להשתדל להיות בחברה כזו אשר לומדים בכנופיא להיות אחר פרידתו עוד כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן גם אז במה שילמדו חבריו אחר פרידתו מהם בעדו ויזכיהו שמו בלימוד שלהם בכל ימי אבילות וחדשי השנה הראשונה ובכל יארצייט.


ו המדריגה השישית הנעלה עוד יותר אם רובצים בין המשפתיים בין תפילת מנחה למעריב בזמנן שמחברים עדה של עשרה לפחות בלימוד משניות בדחילו ורחימו יומם ולילה ואף בלילי שבת ויו"ט דאי אפשר אז ללמוד בין מנחה למעריב לומדים בשחר אחר יציאת בית הכנסת בכנופיא בביהמ"ד וביום היא"צ וכ"כ בספר מנוחה וקדושה תלמיד הגר"ח מוולאזין זצ"ל פ"כ רגע אדבר בענין התפלה וקדיש בשביל אביו ובענין היארצייט מורגל בפי העולם שהבן מציל את אביו מדיני גיהנם על ידי התפלה ואמירת קדיש האמת שכך הוא וכמה מעשיות מפורש במדרשים שבן הציל את אביו מגיהנם אף שהיה רשע גמור וגם הכניסו את האב לגן עדן בין הצדיקים על ידי בנו ואולם כל זה נאמר אם הבן הולך במעלת צדיק אבל תפלה חפוזה ופסולה לא די שאינו מיטיב לאביו גם גורם להכביד ענשו אם התפלל בחפזון ומהירות שאז אינו נקרא שליח ציבור וזה שמו אשר יקרא שעיר המשתלה שנושא את עון הציבור שגרם להם שגם הם ידלגו בפסוקי דזמרה או להיות נחפז נמצא בעלות התפלה לעולם הראשון המלאכים דוחין אותה ומכריזין דין ברא דמריד במלכא ופעמים מנדים אותו נמצא שבגללו מוסיפין עונש על הוריו גדולה מזו כתוב בספרים בזמן שדנים בעונשים על חטאיו מביאין את אביו ואמו אף שהם כבר בגן עדן להדאיב נפשם בראותם יסורי בנם מסתמא רק אם האב לא חש להדריכו בדרך הישר.