כוונה בהזכרת שמות הבורא

שולחן ערוך אורח חיים הלכות הנהגת אדם בבקר סימן ה כוונת הברכות, סעיף א: יכוין בברכות פירוש המלות. כשיזכיר השם, יכוין פירוש קריאתו באדנות שהוא אדון הכל, ויכוין בכתיבתו ביו"ד ה"א שהיה והוה ויהיה, ובהזכירו אלהים, יכוין: שהוא תקיף בעל היכולת ובעל הכחות כלם.

מגן גיבורים שלטי גיבורים סימן ה: יכוין בברכות, מל' הטור וש"ע כאן משמע דהוא רק לכתחלה כמו בתפלה לקמן סי' צ"ח שכ' ויכוין פירוש המלות ולדעתינו נראה דבזה ודאי בעינן כוונת פירוש המלות דלא מיבעיא לדעת הר"י בברכות ספ"ק גבי פתח בדחמרא דבמידי דאמירה לכ"ע בעינן כוונה א"כ ה"ה כאן דמידי דאמירה הוא אלא אף לדעת שאר פוסקים נמי בעינן כאן שיכוין פירוש המלות דבשלמא בק"ש ותפלה וכדומ' דיש בהם מצוה בפ"ע שציונו על הק"ש ועל התפלה א"כ שפיר די בזה כוונה לצאת ולא בעינן דוקא שיכוין הדברים כמבואר במ"א לקמן סי' ס' ס"ק ד' כיון דעכ"פ עשה הדבר שנצטווה בכוונה זו משא"כ כאן בברכת השחר דהם ברכות הודא' ולדעת כמה פוסקי' והכי קי"ל דאף אם אינו מחויב כלל נמי צריך לברך משום דנותן הודאה על חברו כמבואר לקמן סי' מ"ו, וא"כ כל שאינו מכוין הודאתו מה הוא מודה ואין דבר שיחול עליו ענין עשייתו ולכך בזה וודאי יש לכווין פירוש המלות כנ"ל וקצת ראי' יש להביא מהא דמבואר לקמן סי' נ"ב אם בא לביהכ"נ ומצא ציבור שהתחילו כבר יוצר עונה עמהם ואח"כ קורא כל ברכות השחר וגם ברכות התורה וכ' הרשב"א הובא בב"י שם דאף דכבר נפטר באהבה רבה לדעת רבותינו הצרפתים דבאהבה רבה בעינן שישנה על אתר א"ש ע"ש וקשה לדידן דמסתפק הב"י בשולחנו סי' מ"ז ס"ק אי ק"ש פוטרת שהוא בכלל שינה על אתר וכ' דלכך יש ליזהר לברך קודם ק"ש ברכת התורה וא"כ היאך סתם בסי' נ"ב וכ' סתם דחוזר וקורא כל ברכת השחר הול"ל דלא יברך בה"ת משום דכבר נפטר באהבה רבה ולפמ"ש א"ש דבה"ת כיון דהוא ברכת הודאה כמבואר ברמב"ן בסה"מ מצוה ט"ו מהמנין המצות שלא חשבם הרמב"ם ז"ל ולכך לא נפטר באהבה רבה כל שלא מכוין לפטור עצמו בזה ואם כי יש לדחות ראי' זו מ"מ גוף הדבר נכון לדעתינו:

שערי תשובה סימן ה ס"ק [א]: ביו"ד ה"א. עבה"ט במחב"י בשם לוח ארש להג"מ יעבץ כתב מעתה כו' שקריאת השם בין במקום שנכתב הוי"ה בין במקום אדנ"י לעולם שוה לקרותו בחטף פת"ח ודלא כמ"ש במג"א בשם בחיי וגם במ"ש בשם תשובת מהר"מ מלובלין שיקרא בענין שלא תהיה הברת הפת"ח ניכרת ע"ש בסי' פ"ג וכתב בא"ר בשם אור חדש שחזר בו מהר"מ וכ"כ מח"ב בשם ספר קטן נקרא תשובת גאונים נדפס באמשטרדם שנת תס"ז שם כתב תשובה שהשיבו למהר"מ גם תשובת הרמ"ע מפאנו וכאשר ראה תשובת הרמ"ע חזר בו וכן הסכים השל"ה, ועיין בשו"ת נודע ביהודה סימן ב' שאין ספק בקריאת שם אדנ"י להטעים הנגינה מלרע ולא מלעיל וכן הביא במח"ב בשם לוח ארש ע"ש:

שולחן ערוך הרב אורח חיים סימן ה סעיף א: צריך לכוין בברכות פירוש המילות שמוציא מפיו וכשיזכיר השם יכוין פירוש קריאתו באלף דל"ת לשון אדנו"ת שהוא אדון הכל ויכוין עוד פירוש כתיבתו ביו"ד ה' לשון הוי"ה שהוא היה הוה ויהיה אבל במקום שגם כתיבתו הוא באלף דלי"ת א"צ לכוין אלא שהוא אדון הכל:

סעיף ב: במקום שכתיבת השם היא באלף דלי"ת קורין הא' בחטף פתח כי כן הוא נקוד במקרא אבל במקום שכתיבתו הוא ביו"ד ה' יש קורין הא' בשב"א כנקודת היו"ד מן שם הוי"ה ברוך הוא ויש קורין האלף בחטף פתח כנקודת האל"ף בשם אל"ף דלי"ת:

סעיף ג: וכשיזכיר שם אלקים יכוין שהוא תקיף ואמיץ אשר לו היכולת בעליונים ובתחתונים:

וראה בדבר מלכות חלק א' (בסופו. עמוד 388 בתרגם ללה"ק). בראשי דברים עם הרה"ג אליהו זצ"ל, שאמר בין הדברים שלא ידע ממנהג חב"ד לומר פעם אחת לשם יחוד פעם אחת על כל היום. "אבל כיוונתי לדעתכם בנוגע לכוונת השמות… שכיון שקשה לאדם לכוין בכל ברכה וברכה, יכוין פעם אחת בהתחלת היום ויאמר שזוהי כוונתו בכל הברכות שיאמר במשך היום, מעין שיטת חב"ד באמירת לשם יחוד".

וראה המובא מהגאון מבוטשאטש (תפלה לדוד סימן כא): "בכל יום בבוקר קודם ברכת התורה יאמר זאת: הריני מכוין על כל פרט ופרט ממעשי דיבורי ומחשבותי של כל היום עד למחר בעת הזאת – לשם יחוד קוב"ה ושכינתיה בשם כל ישראל…. והריני מכוין מעתה עד למחר בעת הזאת, בכל פעם שאזכיר שם הויה הק' שהוא ככתיבתו היה הווה ויהיה"…. (ומפרט כל כוונת השמות כמובא בשו"ע).