נושא:

כבישת שכר שכיר

אדם שמתעכב מלשלם את כסף השכירות שאמור לשלם בכל תקופת זמן על שהותו בבית שכור, האם עובר בזה משום איסור ה'כובש שכר שכיר'?

בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) מה בדיוק הגדר של איסור הלנת שכר שכיר. ב) כמו כן יש לעיין האם האיסור חל על כל חוב שיש לו לגבי אחרים, או רק כמו שמפורש בפסוק, אם מדובר על הלנת תשלום שכירות של פועל שעבד עם בעל הבית. ג) כמו כן יש לעיין האם יש חילוק בין תשלום של שכיר אדם, לשכירות קרקע השייכת לאדם.
ראשית יש להביא את המובא בגמרא במסכת בבא מציעא דף קיא עמוד א, שכל הכובש שכר שכיר עובר בחמשה שמות הללו, וכן על מצוות עשה, והם: א. משום 'בל תעשק את רעך', ב. משום 'בל תגזל', ג. משום 'בל תעשק שכיר עני', ד. משום 'בל תלין', ה. משום 'ביומו תתן שכרו', ו. משום 'לא תבא עליו השמש'. וכפי שמפרש שם ברש"י דיבור המתחיל 'בחמשה שמות' – שחמשה הלאוין הן: לא תעשוק את רעך, ולא תגזול ולא תלין, ולא תעשוק שכיר עני ואביון ביומו תתן שכרו, ולא תבוא עליו השמש, ועשה – ביומו תתן.
וכפי שהובא להלכה ברמב"ם בהלכות שכירות פרק יא הלכה ב, שכל הכובש שכר שכיר כאילו נטל נפשו ממנו, שנאמר ואליו הוא נושא את נפשו, וכמו כן עובר בארבע אזהרות- ועשה: עובר משום בל תעשוק, ומשום בל תגזול, ומשום לא תלין פעולת שכיר, ומשום לא תבא עליו השמש, ומשום ביומו תתן שכרו.
ואופן תשלום החוב בזמן מבואר שם, ששכיר יום גובה כל הלילה, ועליו נאמר – לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר, ושכיר לילה גובה כל היום, – ועליו נאמר ביומו תתן שכרו. ושכיר שעות של יום גובה כל היום, ושכיר שעות של לילה גובה כל הלילה. ושכיר שבת, שכיר חדש, שכיר שנה, שכיר שבוע (של שמיטה) – תלוי מתי יצאו: יצא ביום גובה כל היום, יצא בלילה גובה כל אותו לילה.
והנה כבישת שכר שכיר אין זה רק בתשלום לפועל שכיר, אלא גם בנוגע לתשלום שכירות של שאר מטלטלים שהשכירם לחברו, וכמפורש להלכה בשולחן ערוך חושן משפט הלכות שכירות פועלים סימן שלט סעיף א, שמצוה לתת שכר שכיר בזמנו, ואם אחרו עובר בלאו; ואין זה רק בתשלום לשכיר אלא גם שכר בהמה או כלים, עוברים בלאו זה, אם מאחר ואינו משלם בזמן האמור.
אבל בנוגע לשכר על שכירות קרקע, מובא שם שיש מי שאומר שאינו עובר. ובדרך כלל שאשר המחבר מביא פסק בשם 'יש מי שאומר' אין עיקר להלכה.
וטעם החילוק ביניהם מבואר בהרחבה בערוך השולחן שם סעיף ב, שאיסור כבישת שכר שכיר אינו דוקא בשכר שכיר של פועל שעשה בגופו, אלא הוא הדין גם כן אם השכיר לו את בהמתו או השכיר לו את כליו עובר בכל אלו. וטעם הדבר ממה שכתוב בפסוק – לא תעשוק שכיר עני ואביון מאחיך או מגרך אשר בארצך בשעריך, ומה שכתוב בפסוק 'אשר בארצך' מיותר, ודרשו מכך חכמים שבא לרבות – כל מה שבארצך, כלומר, כל מה שתשכור בין אדם בין בהמה וכלים גם כן נכללים באיסור זה, וממילא גם שארי הפסוקים הכתובים לגבי שכיר נוהג גם בהם כיון שנקראו בכלל גדר שכירים.
וטעם היש מי שאומר שעל קרקע אינו עובר – אם השכיר לו קרקע ולא שילם לו השכירות בזמנו, הוא משם שדורש זאת מדיוק הפסוק – 'בארצך' – ולא ארצך עצמה. ואין לומר שהתיבה 'ארצך' באה למעט את חוץ לארץ בה לא נוהג דין זה, שהרי מדובר על מצווה שהיא 'חובת הגוף', והכלל הוא שכל מצוה שהיא חובת הגוף נוהגת בין בארץ בין בחוץ לארץ.
אמנם מסיים שם שהעיקר להלכה הוא שגם בקרקע עובר כמבואר בביאור הגר"א, מאחר ויש עוד לימוד מהפסוק – 'לא תלין פעולת שכיר אתך', כלומר, כל פעולה שאתך – כולל שכירות קרקע.
העולה מן האמור: שלמעשה יש להחמיר גם אם מדובר בשכירות קרקע כי גם זה כלול באיסור הכובש שכר שכיר, ולכן יש לשלם אותו בזמן שהותנה מראש למשכיר – ללא עיכוב מיותר.
[דין זה למעשה הוא למרות שבהלכה מובא 'יש מי שאומר' שעל תשלום שכירות קרקע אין איסור זה].

מקורות