בעניין זה, נוגעים אנו בדיון כללי בכל המצוות, שישנו איסור להוסיף (או לגרוע ח"ו) מהמצוות, והוא מה שנקרא בלשון הכתובים "בל תוסיף". וכן הוא הדיון בנוגע להוספה על הישיבה בסוכה, או קודם לחג או לחילופין לאחרי החג, שאין העניין כל כך פשוט, כפי שנראה להלן מתוך המקורות.
בתחילה, נביא את המבואר בשולחן ערוך, לגבי מי שרוצה להוסיף על עצמו ולשבת בסוכה, וכך כותב מרן המחבר – אורח חיים, הלכות לולב, סימן תרסו – אף על פי שגמר מלאכול ביום השביעי שחרית, לא יסתור סוכתו אבל מוציא הוא את הכלים ממנה מן המנחה ולמעלה, ומתקן את הבית לכבוד יום טוב האחרון; ואם אין לו לפנות כליו ורוצה לאכול בה בשמיני, צריך לפחות בה מקום ארבעה על ארבעה לעשות היכר שהוא יושב בה שלא לשם מצות סוכה, שלא יהא נראה כמוסיף.
ומגיה על זה הרמ"א, ואם רוצה לאכול בסוכה אחר החג א"צ לפחות בה, דלא נראה כמוסיף רק ביום שמיני (מנהגים). ואם הוצרך לסעוד בשאר היום, צריך לאכול בסוכה שמצותה כל שבעה; ובחוצה לארץ, שצריך לישב בה בשמיני, גמר מלאכול ביום השמיני מוריד כליו ומפנה אותם ממנה; ואם אין לו מקום להוריד את כליו ורוצה לאכול בה בתשיעי, אינו יכול לפחות בה מפני שהוא יום טוב, ומה יעשה להיכרא, אם היתה קטנה שאסור להניח בה הנר בשאר הימים, יניחנו בה; ואם היא גדולה, שמותר להניח בה הנר, מכניס בה קדרות וקערות וכיוצא בהם, כדי להכיר שהיא פסולה ושכבר נגמרה מצותה.
ומבוארים הדברים ביתר ביאור, בדברי הלבוש, ששם מסביר גם כן את אותם הדינים, ובהוספות – אף על פי שגמר סעודתו ביום שביעי לא יסתור סוכתו, שמא יזדמן לו סעודה אח"כ ויצטרך לאכול בה, שצריך לאכול ולישן בה כל אותו היום שמצותה כל שבעה, אבל מוציא את הכלים ממנה מן המנחה ולמעלה, ומתקן הבית לכבוד יום טוב האחרון במקום שיסעוד שם ביום טוב.
ואם רוצה לאכול בה בשמיני שלא לשם מצות סוכה, כגון שאין שאין לו מקום אחר לסעוד שם, צריך לפחות בה ארבעה על ארבעה, לעשות היכר שאין יושבין בה לשם מצות סוכה שלא יהא נראה כמוסיף.
וזהו דוקא לבני ארץ ישראל שאין צריכין לישב בה בשמיני, ויום שביעי שלהם הוא להם חול הלכך יכולין לסותרה ולפחות בה, אבל אנו שצריכין לישב בה בשמיני משום ספיקא דיומא, אין לנו לעשות בה שום היכרא של פסול, שהרי ביום שמיני אנו יושבין בה שמא הוא לנו יום ז' ואנו עושין אותו יום טוב משום שמא הוא יום שמיני, ואם רוצה לישב בה בתשיעי שלא לשם מצות סוכה שאי אפשר לו לפחות בה ביום שמיני מפני שהוא יום טוב ואסור לסותרה, מה יעשה להכירא, אם היא קטנה שאסור להניח בה את הנר בשאר הימים יניחנו בה, ובזה יש היכירא, ואם היא גדולה שמותר להניח בה את הנר, יניח בתוכה כלי מאכל שהם אסורים להניחם בתוכה בשאר ימות החג, כדי להזכיר שהיא פסולה ושכבר נגמרה מצותה:
ולעניין דינא כיום, כתבו גדולי הפוסקים בדור האחרון, כפי שנלקט בספר פסקי תשובות אורח חיים סימן תרסו – אין איסור נראה כמוסיף אלא ביום השמיני בארץ וביום התשיעי בחו"ל, אבל בשאר ימות השנה מותר לאכול ולישן בסוכה כשירה, ומסתימת הפוסקים משמע שגם בערב סוכות ליכא איסור.
ובהערה שם מבאר, שאמנם צ"ע, דטעמא דאסור בשמיני מפני שהוא סמוך לחג, ומטעם זה היה לאסור גם בערב סוכות, ובפשטות, כי רק לאחר קיום המצוה איכא משום מחזי כבל תוסיף אם ממשיך לקים המצוה ולא לפניו, ולע"ע לא מצאתי מי שיעורר בזה.
ומ"מ נראה שאם עוד לפני התקדש החג יאכל סעודה אחת או כביצה מזונות בבית בודאי ליכא חשש כלל, עפ"י דברי הבן איש חי שם לענין מוצאי סוכות שאם אכל סעודה אחת בבית שוב יכול לאכול שאר סעודותיו בסוכה דע"י שאכל סעודה אחת בבית ניכר שאינו עובר על בל תוסיף ומסיים דלא חיישינן למראית עין של אורחים שנכנסים לביתו ורואים שאוכל בסוכה.
ולפי כל זה, הנה הדין היוצא להלכה למעשה, שמסתימת הפוסקים משמע שמותר, והטעם לכאורה הוא, שכל עוד לא חלה המצוה עדיין, אינו נראה כ'מוסיף' על המצוה (בפרט שאינו מכוין לכך), ולכן אין דינו כיושב מיד לאחר לחג, ולכן מותר לו לאדם לשבת כך.
