יציאה מארץ ישראל לחו"ל ביו"ט שני של גלויות

אכן, ישנה בעיה לצאת מהארץ לחו"ל במוצאי חג כשבחו"ל עדיין שומרים יו"ט, או למשל בצאת השבת בארץ כאשר במהלך הטיסה יחלוף על פני מקומות שבהם עדיין שבת או חג, ונסביר:
ישנה חקירה באחרונים מה הגדר של מצות שמירת שבת, האם תלוי בגברא או בחפצא, דהיינו, האם החובה לשמור שבת מוטלת על האדם עצמו (גברא) ולא משנה היכן שיהיה, או ששמירת השבת נקבעת לפי המקום שהאדם נמצא (חפצא), ולפי"ז יצא הבדל בדין למעשה בשאלה הנ"ל:
בספר תורה שלמה (של הרב מנחם כשר, ח"א בראשית עמ' קפד הערה תל), הביא חקירה זו בגדר מצות שמירת השבת. אך למעשה נראה מדברי המפרשים שמצות שבת היא מצוה של חפצא (כלומר התלויה במקום ולא באדם).
והנה כתב אדה"ז בשו"ע (מהדורא בתרא סימן א' ס"ח) וז"ל:
"אף שהימים והלילות משתנים לפי האקלימים וריחוק המדינות זו מזו ממזרח למערב אין בכך כלום. וכמו זמן קריאת שמע ותפילה, וזמן כניסת שבת ויו"ט, שהוא ג"כ בכל מדינה ומדינה לפי זמן הימים והלילות שלה.
(כי עת רצון שלמעלה ויחודים עליונים שבקריאת שמע ותפילה, וקדושת שבת ויום טוב, הוא למעלה מגדר המקום והזמן, רק שמאיר למטה לכל מקום ומקום בזמנו הראוי לו. וזהו ג"כ הטעם ששורה קדושה עליונה בחוץ לארץ ביום טוב שני של גליות. ולכן גם בני ארץ ישראל הבאים לחוץ לארץ חייבים בקדושת היום אף שדעתם לחזור כמו שנתבאר בהלכות יו"ט". עכ"ל.
מדברים אלו משמע, שמצוה זו נקבעת לפי החפצא ("בכל מדינה ומדינה לפי זמן . . .שלה") ולא הגברא. לפי"ז יצא לכאורה שאסור לטוס מעל מקום בו עדיין החג או שבת בעיצומו, היות וכשנכנס למקום כזה חל עליו חיוב לשמור אותו.
אלא שראיתי בספר שו"ת השלוחים (ח"א עמ' ערה) שהוכיח מדברי אדה"ז במקום אחר, שמצוה שמירת שבת היא מצוה התלויה בגברא, הלכך כיון שהאדם כבר שמר את השבת (או החג) והוציאה כדין, א"כ גם כשיעבור במקום בו עדיין השבת או החג חלים, אינו צריך לשומרם.
והוכיח כן מדברי אדה"ז (בסימן תצו ס"ז-ח), וז"ל אדה"ז:
"בני ארץ ישראל שבאו לחו"ל . . . כיון שדעתם לחזור למקומן . . . צריכים הם להתפלל תפילת שמו"ע בלחש ביו"ט שני וכן להניח תפילין בצנעא". עכ"ל.
מכאן משמע ששבת ויו"ט נקבעים על-פי הגברא, והראיה שמחוייב להניח תפילין ביו"ט שני ש"ג, היות ובדעתו לשוב לא"י, אם כך מותר לעבור ביו"ט שני של גלויות מעל מקום בו עדיין שומרים את החג.
והביא ראיה גם מדברי האמרי-אמת (הובא בפסקי תשובה ח"ג סימן רנ"ב) המתיר לחצות את קו התאריך בטיסה (בצורה תיאורטית כפי שמשמע שם) מיד בצאת השבת, אף שמגיע למקום שבו ממש באותו הזמן התחילה השבת, היות ולדעתו תלוי זה בגברא ולא בחפצא כנ"ל, והוא כבר שמר שבת כדין והוציאה וכו'.
אלא שגם האמרי אמת מדגיש שכ"ז הוא רק לענין לעבור מעל מקום בו עדיין השבת בעיצומה, אך ודאי שאין לו לעצור שם, היות ואז הדבר כרוך בחילול ה' וכו' כפשוט.
והביא שם צדדים להקל, לבני ארץ ישראל הרוצים לצאת לעיר אילת וסביבותיה עבור מבצעים וכדומה, והיות ואנו סוברים שאילת נחשבת כחו"ל, אעפ"כ מותר הדבר ואין בזה חילול ה', היות ורוב בנ"י השומרים תומ"צ הולכים כדעת המקילים שאילת נחשבת כא"י ואינם שומרים יומיים וכו'.
למסקנה מכריע שיש להחמיר בנידון, היות והדבר תלוי בספק בדעת אדה"ז כנ"ל.
והביא מדברי האחרונים שבשעת הדחק יכול לטוס מעל מקום בו עדיין חלה שבת או חג, אלא שיכול לעשות זאת במספר תנאים:
שיטוס בחברה של גויים, רוב הנוסעים יהיו גויים (ואז אין בעיה שהנכרי עושה מלאכה, כיון שאינה עבור היהודי וכו' כמובא באדה"ז או"ח סימן רמ"ח ס"ו), וכמו כן ישתדל שבזמן שעובר מעל מקומות כאלו, שלא יעשה מלאכה האסורה בשבת וחג (ראה רץ כצבי שבת עמ' יב ואילך, תחומין חל"ב עמ' 35 ואילך). ואז בשעת הדחק ניתן לצרף זאת לא' הצדדים בדעת אדה"ז הנ"ל וכו'.