בעניין בגד רטוב בשבת ישנם כמה בעיות, וכפי שנפרט להלן:
במסכת שבת (דף קמא) מבואר, שמי שנרטבו בגדיו בשבת במים, יכול להמשיך ללכת בהם ואין חוששים שמא על ידי כך יבוא לסוחטן בשבת, כי ירצה שיתייבשו במהרה, ויכול להמשיך ללכת בהן כך. אמנם כאשר בא לביתו לא ישטחם על גבי דבר בכדי שיתנגבו מהר יותר, וזאת משום איסור מראית עין מדברי סופרים; שמא יחשדו אותו אנשים שכיבס בגדים אלו בשבת.
יתירה מזו, אפילו באם רוצה לשוטחם בתוך ביתו, כך שלכאורה אין כאן משום איסור מראית עין כלפי אנשים אחרים, מכל מקום אסרו זאת חכמים, מפני הכלל המפורסם 'שכל מה שאסרו חכמים מפני מראית העין – אפילו בחדרי חדרים אסרו'. ולכן אף בתוך ביתו אינו יכול לשוטחן (שולחן ערוך אורח חיים סימן שא, סעיף מה).
אמנם באם מדובר בבגדים שכבר נרטבו במים מערב שבת ותלאן לייבוש, אין צורך שיסלקם בשבת, מפני שכל איסור זה מדברי סופרים היה מלכתחילה רק על בגדים שנרטבו בשבת עצמה, ולא על בגדים שנרטבו מערב שבת.
לפי האמור תמוה ההלכה הבאה המובאת בשולחן ערוך שם (סעיף מו), שבגדים הרטובים ממים, אסור לשוטחן בסמוך לאש בכדי שיתנגבו. שלכאורה הרי בסעיף הקודם נתבאר במפורש שאף לשוטחם שלא כנגד האש אסור בשבת, ומסעיף זה משמע שכל האיסור לשוטחם הוא דוקא כנגד האש, אך שלא כנגד האש יהיה מותר?
ותירץ ה'נחלת צבי', שמקור דברי השולחן ערוך אלו הוא בדברי ה'מרדכי', וממנו משמע שמה שאסר לשטוח כנגד האש, הכוונה היא בבגדים שנשרו מערב שבת, שאף בזה שינו מכל מקום איסור לשוטחם סמוך לאש בכדי שיתייבשו, משום איסור 'מלבן' וכן משום איסור 'מבשל'. וכן כתב גם 'בעל הלבוש'.
אמנם קצת תמוה לפי זה, שאם כן משמע שכל האיסור לשטוח בגדים רטובים בשבת הוא רק אם נרטבו בשבת עצמה, אך אם נרטבו מערב שבת, יהיה מותר לשוטחם ואינם בכלל האיסור. ולכאורה מהסעיף הקודם בשולחן ערוך משתמע שבגדים שנרטבו מערב שבת וכבר שטחם לייבוש, אין צורך לסלקם, אך לא שמותר לשוטחם לכתחילה, כי אם כן, היה צריך מרן במחבר לחדש יתירה מזו, שמותר אף לשוטחם לכתחילה בשבת.
אמנם מדקדוק דברי השולחן ערוך הרב שם (סעיף נח), מבואר הדבר, שבהביאו סעיף זה כתב, שבגד השרוי במים, אסור לייבשו סמוך לאש, אף על פי שאינו שוטחו שם – אלא מנגבו שם כשהוא לבוש בו, שכפי שנתבאר בסעיף הקודם אין בבגד שלבוש בו מראית עין. ואף על פי כן יהיה אסור – משום איסור בישול, מאחר והמים הבלועים בבגד מתבשלים שם.
אמנם סייג דבריו שזהו דוקא אם הוא סמוך לאש כל כך, עד שהבגד יכול להתחמם שם כל כך – עד שהמים שבו יהיו בשיעור חום ש'היד סולדת בו', אבל אם אינו סמוך כל כך לאש, ולא יגיע גם עד זמן מרובה לשיעור חום שהיד סולדת בו, יהיה מותר לנגבו שם כל עוד שאינו שוטחו לייבוש, שבזה כאמור אסור אפילו אם אינו שוטח כנגד האש.
דבר נוסף מבואר בדבריו, שאפילו אם אין הבגד רטוב כולו במים יהיה אסור לייבשו, אלא אפילו אין בבגד אלא שרייה מועטת במים, מכל מקום יהיה אסור, מפני שאיסור זה אינו מפני שמא יבוא לידי סחיטה או מראית עין, אלא מפני שהמים יכולים לבוא לשיעור יד סולדת בו, שיש בזה משום איסור מבשל, ואם כן אין הפרש בין מים מועטים למים מרובים.
אמנם כל זה במקום שיכולים המים לבוא לסיעור יד סולדת בו, אך אם מתקרב בעודו לבוש בהם, למקום שלא יכולים לבוא לשיעור יד סולדת בו, אין איסור כל שאינו שוטחם אלא רק לבוש בהם. מפני שאין כאן מראית עין שמא כיבס כי אינו שוטחם, בנוסף אין כאן איסור בישול בשבת, כי אינם באים לשיעור יד סולדת בו.
אמנם לכאורה עדיין תמוה, שהרי מקור הדברים הוא במרדכי שם מבואר שישנם ב' חששות לאיסור כאשר מייבשם כנגד האש; א) משום איסור בישול. ב) משום איסור מלבן. ואם כן, גם כאשר מדובר במקום שלא יכול לבוא ליד סולדת בו ואין איסור בישול, עדיין שיאסר משום איסור מלבן?
ומעניין לציין שבשולחן ערוך הרב שם, בהביאו סעיף זה לא ציין כלל את איסור מלבן, רק הביא את איסור בישול. אמנם בהרבה פוסקים הביאו את הטעם לאיסור גם משום איסור מלבן, ואם כן תמוה כאמור?
וב'מגן אברהם' תירץ על כך, שבמקום שאין איסור בישול – אין איסור ליבון. והראיה לכך, שהרי אדם הלבוש בבגדים רטובים התירו לו ללכת בהם בחוץ – אף כאשר ישנו אור השמש המחמם את הבגדים, ולכאורה מדוע שלא יאסר על כל פנים משום איסור ליבון? אלא על כרחך לומר שכאשר אין איסור בישול (שהמים לא יבואו ליד סולדת), גם אין איסור מלבן.
לסיכום העולה מכל האמור בקצרה: שלשטוח את הבגד סמוך למקור חום אסור מכל מקום. אך גם כאשר לבוש בבגד ואינו שוטחו, ומעוניין לשבת עמו סמוך למקור חום בכדי להתחמם, וכן בכדי שבגדיו יתייבשו, הנה אם מדובר בחום כזה שגם כאשר הבגד ישהה שם במשך זמן ארוך לא יבוא לידי חימום של 'יד סולדת', יהיה מותר. אך אם יבוא ליד סולדת – אסור משום מבשל, (וזאת אף אם מעוניין לקחתו לפני שיבוא לחום של יד סולדת).
