יחס לילד החורג

שלום וברכה,
מבחינה הלכתית ומהותית האבא החורג לא נקרא כמו הורה ממש, אבל כיון שמחנך ומלמד אותו, זהו כעין תחליף לכך, וכלשון חז"ל על מי שמלמד את בן חברו תורה "כאילו ילדו".
באופן כללי כל מה שלמדנו על יחס ההורה לילדו, צריך להיות גם במצב הזה, כדי לתת לילד את המענה הנפשי בו הוא נמצא. אלא שצריך כאן יתר יחס ורגישות, נתינת כבוד ללא להיכנס לקונפליקטים שאין בהם צורך, ובפרט שהילד נמצא בגיל ההתבגרות, בו הוא מגבש את אישיותו, ואם בכל ילד, בגיל זה יש להתייחס בצורה מכבדת ומאפשרת לגיבוש האישיות, במצב הנתון זה בטח עדין יותר, ונצרך יותר רגישות בענין.
בכלל, מומלץ במקרה כזה, שההורה החורג ישתדל כמה שאפשר להמעיט את הגבורות והדינים. ולהבליט יותר את צד החסד והאהבה. במידה ויש צורך לתת גבולות עדיף במידת האפשר שיתן אותם ההורה השני, הביולוגי.
לגבי המעמד הרוחני, כיון שאבא עניינו חכמה, כפי שלמדנו בשיעורים, גם האבא החורג צריך להשתדל להתנהג באופן של "חכמה", על כל פנים, כתחליף לזה, בהתנהגות בפועל ובפן הרוחני, כאמור בהדגשה שיהיה באופן מכבד ומתחשב במצב הרגיש, אף שכאמור במהות ממש הוא אינו אביו.
בהצלחה רבה ובשורות טובות