יחסים עם החמות

שלום רב,
יש לי שאלה לגבי יחסים עם החמות . יש לנו 4 ילדים, ומהם האחרון תינוק בן 9 חודשים. בכל ילד שנולד חמותי שואלת בצורה דואגת וביקורתית על התפתחות התינוק כאשר הם בגיל חצי שנה ועדיין לא זוחלים וכן הלאה באבני דרך נוספות, שנסיון העבר מראה שאין עיכוב התפתחותי אלא לוקח להם זמן יותר ממה שכתוב בספר. באופן כללי חמותי היא דאגנית,חרדתית. אני מרגישה שהיא לא סומכת עלי שאני רואה מתי צריך התערבות מקצועית ומתי לא. בפעם האחרונה אמרתי לה שתקח את התינוק לרופא בעצמה אם היא חושבת שזה ישקיט לה את החרדות. (כמובן שזה לא רעיון טוב … היא גם לא הסכימה ללכת בלעדיי). גם הילדים יותר מדי מנומסים לידה ולא משוחררים. בעלי לא שש לדבר איתה, גם בלי קשר לענייני בריאות. הוא נלחץ ונחלש כשהיא מבטאת את החרדות שלה מולו.
מה לעשות?

שלום וברכה.
ברור שהמצב רגיש. בגלל שאת כבר מכירה את האישיות של חמותך שהיא דאגנית יתר על המידה כדאי להקטין ציפייה מהכיוון שלה, וממילא להבין שהדאגה עם בעיה שלה וזה לא קשור או אומר משהו על המציאות שלך ושל הילדים שלך.
בוודאי יש לה כוונה טובה ('ניצוץ') בתוך כל הדאגה הזו, היא רוצה שהכל יהיה בסדר ואולי יש אשליה לפעמים שאם דואגים זה מועיל במשהו. אך הכוונה הטובה 'מתלבשת' בהנהגה לא נכונה של דאגה יתר אשר אינה מועילה. את לא צריכה להיפגע ממנה, זה גם לא יהיה יעיל, כי זה יכול להעצים ריחוק.
תמשיכי לגדל את ילדייך מתוך אחריות ומתוך אמונה ובטחון בקב"ה שיעזור וישמור. תשמרי על יחסים טובים איתה, אפשר לשמוע ולהקשיב מה שהיא אומרת, להגיב בהבנה ובחיוך ולהמשיך לנהוג כפי שאתם נוהגים. את לא צריכה לנסות לשנות אותה או להשפיע עליה, אלא פשוט 'לחיות' עם זה, ובתוך הלב שלך לא להתרגש ולהתרשם מזה כלל.
תחזקי את בעלך שהכל בסדר איתכם, ואין לכם מה לדאוג, והדאגת יתר שלה, אין זה צריך להשפיע עליכם.
בשורת טובות

מקורות