נושא: הלכה

טלטול מזוזה ע"י יולדת שנוסעת בשבת ללידה

אשה שנוסעת בשבת לבית הרפואה לצורך לידה, ורוצה לקחת עמה 'מזוזה' לסגולה ושמירה, האם יכולה, או שיש בזה חשש מוקצה?

מעיקר הדין מזוזה היא מוקצה בשבת, אולם לצורך שמירה וסגולה – מותרת לקחתה עמה. (אמנם עדיף שתייחד זאת בפירוש מערב שבת – לצורך שמירה). אמנם כמובן שתדאג שיהיה מכוסה בשתי כיסויים שאינם שקופים.

מקורות

שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שח סעיף ד: כלי שמלאכתו להיתר, מותר לטלטלו אפי' אינו אלא לצורך הכלי שמא ישבר או יגנב; אבל שלא לצורך כלל, אסור לטלטלה. כתבי הקודש ואוכלין, מותר לטלטלם אפי' שלא לצורך כלל. הגה: ותפילין אין לטלטלם כי אם לצורך (תרה"ד ועיין בב"י). ושופר אסור לטלטלו כי אם לצורך גופו או מקומו (הג"א סוף פרק במה מדליקין).

מגן אברהם סימן שח ס"ק י: וכתבי קדש. פי' ספרים שמותר לקרות בהם דלא כע"ש עסי' של"ד סי"ג כתוב בש"ג פ"ח דנייר חלק הוי מוקצה ונ"ל דהוי מוקצ' מחמת חסרון כיס דכיון דעומד לכתיבה קפיד עלייהו עמ"ש סי' ש"ז סי"ד:

ט"ז אורח חיים סימן שח ס"ק ג: ותפילין אין לטלטל כ"א לצורך. ב"י הבי' דברי מהרי"ל חביב בזה דמתיר את הטלטול בתפילין דלא כספר אחד שאוסר הטלטול מטעם מוקצה כיון שאסור בהנחת תפילין דכתבו התוס' שאין איסור בהנחתן בשבת ע"כ. ותימא לי דכיון דהיתר הטלטול תלוי במה שאין איסור בהנחתן הא כבר פסק הב"י וש"ע בסי' ל"א שיש איסור בהנחתן בשבת ויו"ט כדברי הזוהר וא"כ שפיר אסור הטלטול מטעם מוקצה ולמה הסכימו ב"י ורמ"א כאן להתיר הטלטול וצ"ע:

עולת שבת סימן שח ס"ק יב: ותפילין אין לטלטלן. פירוש אף על פי דאין בהם תורת כלי מכל מקום כיון דאין איסור בשבת בהנחתם אלא שאין צריכין בשבת הנחת תפילין מפני שהוא עצמו אות וכדכתבו התוס' סוף פרק קמא דיו"ט [טו ע"א ד"ה היה], ומשום הכי מותר לטלטלם. מיהא כבר כתבתי דמשמעות לשון הגמרא דיש איסור בהנחתם בשבת ויו"ט. וכן משמע מדברי הזוהר [חדש שיר השירים ח ע"א]. ועיין מה שכתבתי לעיל בסימן ש"א סעיף (ד') [ז' סק"ח]. ונראה דאפילו משום שלא יגנבו מותר לטלטלן. וכן מוכח מדברי הגמרא דאמרינן התם [ביצה טו ע"א] משלחין תפילין ביום טוב ואי אסור בטלטול היאך מתירין בשילוח:

שולחן ערוך הרב אורח חיים סימן שח סעיף יט: התפילין אין דינן כספרי הקודש ולא אפילו ככלי שמלאכתו להיתר שהרי אסור לצאת בהן לרשות הרבים וכל דבר שאסור לצאת בו אסור ללבשו כלל בשבת אפילו בתוך הבית שמא ישכח ויצא בו כמו שנתבאר בסי' ש"ג ואף להמתירין שם ללבוש בבית אין התפילין כלי שמלאכתו להיתר הואיל והן מיוחדים ללובשן לשם מצוה ובשבת אסור ללבשן לשם מצוה כמו שנתבאר בסי' ל"א לפיכך אסור לטלטלן אפילו לצורך עצמן כגון להצניען שלא יגנבו אם הוא מקום שרוב הגנבים המצויים שם הם ישראלים שלא יבאו התפילין לידי בזיון בידם.

אבל לצורך גופן כגון בשביל שישמרוהו מן המזיקין או לצורך מקומן מותר לטלטלן כדין כלי שמלאכתו לאיסור שמכל מקום יש עליהן תורת כלי ומלבוש שהרי היוצא בהן לרשות הרבים פטור הואיל והן דרך מלבוש ותכשיט כמ"ש בסי' ש"א:

שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שא סעיף כה: אין יוצאין בקמיע שאינו מומחה, ואם הוא מומחה יוצאין בו. לא שנא אתמחי גברא ולא קמיע כגון שכתב לחש אחד בשלש אגרות ורפאו שלשתם שלשה בני אדם שאיתמחי גברא לאותו לחש בכל פעם שיכתבנו אבל לא לשאר לחשים, וגם אין הקמיע מומחה אם יכתבנו אחר, לא שנא אתמחי קמיע ולא גברא כגון שכתב לחש אחד באגרת אחת וריפא בו ג' פעמים שאותה אגרת מומחה לכל אדם; וכ"ש אי איתמחי גברא וקמיע כגון שכתב לחש אחד בג' אגרות וכל אחת הועילה לג' אנשים או לאדם אחד שלשה פעמים, איתמחי גברא ללחש זה בכל אגרת שיכתבנו ואתמחו אגרות הללו לכל אדם. הגה: ודוקא שבאו ב' המחאות ביחד, אבל אם איתמחי גברא תחלה ואח"כ עשה קמיע וריפא ג"פ לא תלינן בהמחאת הקמיע רק בהמחאת הגברא שכבר אתחזק (הג"א וכן משמע מתוס' מהביאור שכתב ב"י). אבל אם כתב ג' קמיעים לאדם אחד ורפאו ג' פעמים, לא איתמחי לא גברא ולא קמיע. ומותר לצאת בקמיע מומחה ל"ש הוא של כתב או של עיקרים, בין בחולה שיש בו סכנה בין בחולה שאין בו סכנה. ולא שנכפה כבר ותולהו לרפואה, אלא אפילו לא אחזו החולי אלא שהוא ממשפחת נכפין ותולהו שלא יאחזנו, שרי וקושרו ומתירו ברשות הרבים ובלבד שלא יקשרנו בשיר או בטבעת ויצא בו לרשות הרבים, שאז יאמרו שיוצא בו לשם תכשיט וזה אסור, דלאו תכשיט הוא.

שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שג סעיף כד: יוצאה באבן תקומה (פי' הערוך אבן ידועה שכשהיא על אשה לא תפיל), ובמשקל ששקלו כנגדו שלא תפיל, ואפילו לא נתעברה עדיין.

עטרת צבי אורח חיים סימן שג ס"ק לא: באבן תקומה. שנשים עוברות נושאים אותה שלא יפילו, כיון דלרפואה מותר כמו קמיע מומחה: