בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) אבן בכלל מה דינה לגבי מוקצה בשבת, ואיזה סוג מוקצה היא נחשבת. ג) אם היא מוקצה חמור, האם ישנו איזה פעולה שמפקיעה את דין המוקצה ממנה או עושה אותה סוג מוקצה קל יותר.
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן שח סעיף מח, שלבנים שנשארו מהבנין מותר לטלטלם, מאחר שמעתה אינם עומדים לבנין אלא להיסמך ולשבת עליהם, ולכן יש עליהם תורת כלי, ואם סידרם זה על זה גילה דעתו שהקצה אותם לבנין ואסור לטלטלם, כי אין תורת כלי עליהם.
ולפי זה מובן שפלטות שיש נשארו לאדם מבניה או שיפוצים שנעשו בביתו, אינם עומדים להימסך ולשבת עליהם כיום, אלא לצורך החלפה כאשר נפגמו או נשברו בהמשך חלק מאבני השיש שבביתו. ואם כן דינם כמוקצה חמור כמבואר באמור.
וכן מבואר בהמשך דברי השולחן ערוך שם, שכל דבר שאין תורת כלי עליו ואינו מאכל אדם ולא מאכל בהמה, כמו למשל אבנים ומעות ועצים וקנים וקורות ועפר וחול וקמח ועיסה והמת ובעלי חיים וכל כיוצא בדברים אלו, ואפילו דבר שהוא ראוי להשתמש בו איזה תשמיש המותר בשבת – כמו למשל אבנים שראויים לפצוע בהן אגוזים, וצרורות שראויות לכסות בהן כלים וכל כיוצא בהם, כיון שאין תורת כלי עליהם, אזי אסור לטלטלם – אפילו לצורך גופם ומקומם, וזהו הנקרא מוקצה מחמת גופו:
ואמנם ישנה אפשרות להפוך אותם לתורת כלי עליהם, וכפי שמבואר שם, שכל דבר שאין תורת כלי עליו אם עשה אותו כיסוי לכלי, נעשה עליו תורת כלי על ידי כך ומותר לטלטלו כשאר כלים, והוא שתיקנו ועשה בו מעשה והכינו לכך בענין שתיקונו מוכיח עליו שהוא עומד לכך, וזאת אף על פי שעדיין לא נשתמש בו לכיסוי לעולם.
כמו כן, אם נשתמש בו לכיסוי מבעוד יום אפילו פעם אחת, זהו תורת כלי שלו, ומותר לטלטלו בשבת אף על פי שלא עשה שום מעשה של תיקון. וכמו כן מועיל הכנה קלה של תיקון בה לצורך התשמיש, אפילו אם לא השתמש בה אפילו פעם אחת. אך זה מועיל דוקא בדבר שדרכו לעשותו לכיסוי כגון חתיכות נסרים וכיוצא בהן, אבל דבר שאין דרכו לעשותו כיסוי, אף על פי שנשתמש בדבר זה לכיסוי פעמים רבות בחול, כגון אבן שכיסה בה את פי החבית פעמים רבות אסור לטלטלה בשבת.
אך מכל מקום מועיל בהם גם כן אם ייחדם לכך לעולם, שאז ירד עליהם תורת כלי על ידי שנתייחדו לתשמיש זה לעולם. אבל מה שייחדם לתשמיש זה לשבת זו בלבד אין זה מוריד עליהם תורת כלי, אלא אם כן עשה בהם שום מעשה של תיקון המוכיח שהם מוכנים ועומדים לכך – שאז מותר לטלטלם לצורך אותו דבר שהוכנו לו, אבל לא לצורך אחר.
והנה בעניין כלי המיוחד להשתמש בו תשמיש האסור בשבת, ואפילו כלי שמלאכתו לאיסור שהוא מוקצה מחמת מיאוסו, דהיינו שאדם מסיח ומקצה דעתו ממנו מחמת מיאוסו מלהשתמש בו במלאכה אחרת של היתר, כמו למשל נר ישן של חרס שלא הדליקו בו באותה שבת אין לו דין מוקצה בשביל כך, ואפילו אם אינו ראוי כלל להשתמש בו במלאכה אחרת של היתר מחמת מיאוסו וסרחונו כגון נר אפילו של מתכת שהדליקו בו נפט, אף על פי כן אין לו דין מוקצה, אלא מותר לטלטלו כשאר כלי שמלאכתו לאיסור, מפני שמכל מקום ראוי הוא לכסות בו כלים.
ודין היתר טלטולו הוא לצורך גופו של האדם, או לצורך מקומו של האדם, שמותר לטלטלו לצורך כך, אך לא לצורך הכלי עצמו שלא ישבר או יגנב.
העולה מן האמור: כל אבן בכלל היא בגדר מוקצה חמור בשבת שאסור לטלטלו לשום צורך שהוא, אבל במקרה שהאדם ייעד את האבן לאיזה תשמיש לעולם, או שעשה בה איזה מעשה תיקון שמוכיח שהיא עומדת לתשמיש, כמו למשל אם הוא עיגל את הפינות החדות של האבן כדי שתהיה מתאימה לשימוש מבלי שתפצע את האדם. יהיה מותר לטלטל אותה לצורך – להשתמש בה איזה תשמיש או לצורך שימוש במקומה.
אך אם רק השתמש בה פעם אחת באופן ארעי לאיזה שימוש, היא נשארת בהגדרת מוקצה חמור, ואסור לטלטל אותה בכל אופן – אפילו לצורך גופו או מקומו.
