בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בכמה פרטים: א) האם ישנו מוקצה בנרות שכבו ואם כן איזה מוקצה הם מוגדרים. ב) האם זה משנה לאיזה צורך האדם רוצה לטלטל את הנרות. ובין אם עשה תנאי מערב שבת או על כל פנים שהיה בדעתו לטלטל אותם לאחר שכבו.
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך הרב בסימן רעז סעיף ה, שאדם שהניח נר על גבי השולחן נערב שבת, ושכח לסלק את הנר מהשולחן לפני שנכנסה שבת. ובשבת צירך האדם להשתמש בשולחן ולטלטל את שולחן ממקום למקום. מותר לו בשבת לנער את השולחן ועל ידי כך הנר יפול מעליה על הארץ, ולאחר מכן יכול הוא לטלטל את השולחן לכל מקום שירצה. ואמנם כמובן שלא יתכוין לכבות את הנר בניעור זה של השולחן, ואם אינו מתכוין, אזי ואף אם נכבה מאליו על ידי נפילתו מהשולחן אין בכך כלום, מאחר ונחשב כדבר שאינו מתכוין הוא, וכמו כן אין כאן 'פסיק רישיה' שהנר יכבה, כי אפשר שלא יכבה על ידי ניעור זה וימשיך לדלוק.
ואמנם כל היתר האמור הוא רק במקרה שנגמר כל השמן מהנר, ונשאר בו רק פתילה דולקת, או במקרה שהוא נר של שעוה וכיוצא בזה, אבל אם מדובר בנר שיש בו שמן, אזי אסור לנער את השולחן בכדי להפיל את הנר מעליה, כי על ידי פעולה זו אי אפשר שלא יתקרב השמן קצת אל הפתילה ויתחייב משום מלאכת מבעיר, או יתרחק קצת ממנו ויש בזה משום מכבה, וכל שכן אם ישפך קצת מהשמן.
אך גם במקרה של נר שמן יהיה מותר לומר לגוי לנער את השולחן בכדי השנר יפול ממנו, כי ישנו כלל באמריה לגוי בשבת, שכל פעולה המותרת מותר לומר לו לעשות אף שעל ידי פעולה זו ישנו 'פסיק רישיה' שיוצר ממנה פעולה האסורה, וכמו במקרה האמור שמותר לומר לו לנער את השולחן שהיא פעולה המותרת אף שעל ידי כן בוודאי תיווצר פעולה האסורה – הבערת או כיבוי הנר. כמבואר בשולחן ערוך בסימן רנג. ולכן אף בנר של שעווה וכיוצא בו, טוב שלא יעשה היהודי בעצמו אלא על ידי גוי – אם אפשר להשיג גוי בקלות. או אם אינו צריך לשולחן כל כך.
ובאופן שישנו ההיתר לטלטל, אזי כמו כן אם אינו צריך את מקום הנר שבשולחן, אלא זקוק הוא למקום השולחן עצמו, יכול הוא לטלטל את השולחן יחד עם הנר שעליה – אפילו אם הוא של שמן – לאיזה מקום שירצה, כמבואר בסימן שט.
אולם כל דין האמור הוא רק כאשר שכח לסלק את הנר מהשולחן קודם כניסת השבת, שלכן לא נעשה השולחן בסיס למוקצה, כיון שאינה משמשת לנר מדעת בעל הבית, אלא מחמת ששכח, אבל אם הניח את הנר מדעתו על השולחן שיהיה עליו בכניסת השבת, הרי נעשית בסיס לנר וטפלה אליו ואסורה בטלטול כמוהו, ובזה יהיה אסור לנער אף במקרה שהנר הוא של שעוה וכיוצא בו, ואף אם צריך למקום השולחן. אבל מותר לגעת בשולחן בלא לטלטלו – כמו שמותר ליגע בכל מוקצה כמבואר בסימן שח. וכמו כן יכול לטלטל את השולחן ולנער את הנר על ידי גוי, כמבואר בסימן רעו.
ואמנם יש אומרים שאין השולחן נחשב בסיס למוקצה, אלא אם כן היתה דעתו שיהיה הנר עליה כל השבת כולה, אבל אם היה דעתו לסלקו אחר כניסת השבת על ידי גוי או על ידי ניעור או שאר טלטול מן הצד, במקרה זה יהיה מותר לנער את הנר, אם הוא של שעוה וכיוצא בו.
ולמעשה יש לסמוך על דבריהם להקל – רק במקום הפסד, כמו למשל אם נר שעל השלחן נפל על השלחן, וחושש שלא ישרף השלחן, שבזה יהיה מותר לו לנער את השולחן בכדי שהנר יפול מעליו אם הוא של שעוה וכיוצא בו – אם היה דעתו מבעוד יום לסלקו מעל השלחן בשבת על ידי גוי או על ידי טלטול מן הצד.
העולה מן האמור: שאם היה בדעת האדם שהנרות ישארו שם בשבת (אפילו לחלק מהשבת) הם גורמים שגם השולחן יחשב כמוקצה כמותם, ואסור יהיה לטלטל את השולחן גם לאחר שכבו בכל אופן שהוא מאחר והם מוקצה חמור. (ועל ידי גוי יהיה מותר לטלטל את השולחן).
